החירות הגדולה מכולן היא להיות בעלי לב פתוח. לבנו, כציפור כלואה, כָּמֵהַ להשתחרר כדי לממש את הפוטנציאל שלו לאהוב ללא גבול. ועם זאת, לבם של רבים מאתנו נשאר סגור וכלוא. אנו סוגרים אפילו באופן פיזי את החזה שלנו, יוצרים מחסומים רוחניים ופיזיים. אבל הלב כָּמֵהַ לאהבה ולחופש. הספר הראשון של התורה אומר לנו, "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ"[בראשית א' כז']. בני האדם הם טיפות מהים הגדול, ולמעשה, אנו הים בעצמו. נבראנו כדי לחקות את הבורא ולאהוב כמוהו. האם לא נפלא לאהוב? האם אין זו השמחה הגדולה ביותר להיות מאוהבים? אהבה היא הכל, ובכל זאת כה רבים מאתנו מוצאים את לבנו סגור, מהסס להשתחרר, ופוחד לתת. השבוע, היקום מציע לנו את המתנה העמוקה ביותר שבכל השנה. מוענק לנו המפתח לכלובי לבנו. מוענקת לנו ההזדמנות לשחרר את אהבתנו ואת לבנו כדי שיוכלו להמריא. ניתן לנו האומץ להגשים את הפוטנציאל הקדוש שלנו וללכת בעקבות הבורא. לאהוב איש את רעהו כפי שאנו אוהבים את עצמנו היא השאיפה הגדולה ביותר שלנו וההישג העמוק והחשוב ביותר שלנו. השבוע, אנו מקבלים לב אמיץ.
"החירות הגדולה מכולן היא להיות בעלי לב פתוח."
הפרשה שלנו השבוע הזה היא הפרשה הראשונה בספר השלישי של התורה. היא נקראת "וַיִּקְרָא". בפרשה האחרונה שלנו, הוקם סוף סוף המשכן, ונוכחות הבורא מלאה אותו. לבני ישראל יש עכשיו חיבור לבורא כפי שלא היה אי פעם בהיסטוריה האנושית. המשכן תוכנן ועוצב להיות כלי עבור הבורא, לאכסן את לוחות הברית, ולטהר את האנשים באמצעות הקורבנות. הקרבת הקורבן היא האמצעי שבעזרתו אנו מסוגלים לתקן את טעויותינו. כאשר אנו מקדישים זמן ומאמץ להתנצל בפני מישהו, בין אם באמצעות מלים או מעשה פיזי, זה נחשב קרבן. פרשת "וַיִּקְרָא" פורשת בפנינו את השיטות השונות להקרבת הקורבן ואת כוחות הטיהור שהן מציעות. באורח מעניין, המילה "קורבן" נובעת מהשורש ק.ר.ב, שמשמעותו להתקרב. כאשר אנו מטהרים את עצמנו, או מסירים את השליליות שלנו, אנו יכולים להתקרב יותר לבורא. זה סוד השבוע הזה, וזה גם סוד החיים. הבורא אינו לוקח לעצמו דבר והוא אך ורק אנרגיה של אהבה ונתינה אינסופיות. בכל פעם שאנו בוחרים לתת, אנו מתקרבים יותר אל הבורא. פרשת "וַיִּקְרָא" מרפאה אותנו מהרצון שלנו לקבל לעצמנו בלבד המונע מאתנו לפעול באהבה ובחסד. היא שוברת את השלשלאות הכובלות אותנו ומשחררת אותנו אל החופש לאהוב.
בנוסף לכוח של פרשת "וַיִּקְרָא", יש לנו קריאה מיוחדת על הקרב עם צבא עמלק. הקריאה המיוחדת הזו נקראת בנוסף לפרשת "וַיִּקְרָא" השבת הזו, הנקראת פרשת "זכור", שבה יש לזכור את אשר עשה לנו עמלק. הקריאה על עמלק היא המתנה השנייה שלנו לקראת החירות. בקריאה הזו, נאמר לנו על ידי הבורא לעולם לא לשכוח את כוחו של עמלק ואת הקרב שיש לו עם בני ישראל. התורה היא צופן סודי. הסיפורים שאנו קוראים הם רק כיסויים חיצוניים שצופנים בחובם אנרגיה רוחנית המעוצבת ומתוכננת לעזרת ולרווחת כל האנושות. הערך המספרי של המילה "עמלק" שווה לערך המספרי של המילה "ספק". באמצעות הקריאה הזו ניתנת לנו המתנה שאין ערוך לה, שבאמצעותה אנו יכולים להסיר את כל צורות הספק, הפחד, הדאגות וחוסר הוודאות. איזו מתנה נפלאה מעניק לנו הבורא השבוע הזה. מציעים לנו את אפשרות הסרת המודעות השלילית שלנו באמצעות פרשת "וַיִּקְרָא", בנוסף להסרת הפחדים שלנו באמצעות שבת "זכור". מנעולי לבנו נפרצים לרווחה השבוע הזה ואנו מסוגלים סוף סוף לטעום את טעם החירות של לב פתוח ואוהב.
"ניתן לנו האומץ לממש את הפוטנציאל האלוהי שבנו וללכת בעקבות הבורא."
השבוע הזה גם מכיל בתוכו את יום ההילולה של המורה והמנהיג שלנו, משה רבנו. הוא חי יותר מתמיד השבוע הזה, מנחה אותנו אל דרך האהבה ואל דרך האור, בדיוק כפי שהנחה את בני ישראל לפני אלפי שנים. האם רק במקרה מתגלה האנרגיה של משה דווקא בשבוע הזה? לגמרי לא. משה בחר את השבוע הזה כדי לגלות את האנרגיה שלו למען יוכל לעזור לנו בתהליך השינוי הרוחני וההתבגרות הגדול ביותר שבכל השנה. הטיהור של פרשת "וַיִּקְרָא" והסרת הספקות של שבת "זכור" מכינים אותנו לקבל את ההתעלות הגדולה ביותר של השנה כולה, ההתעלות של חג הפורים. פורים, שייחגג בשבוע הבא, נחשב ליום הנעלה ביותר בשנה כולה, המביא אל חיינו את האור הנעלה ביותר של הבורא. אור פורים מסיר את כל האשליות ואנו מסוגלים לראות את יחסי הגומלין שבין כל בני האדם, את הקיום של כל אהובינו, ואת האהבה האדירה והנפלאה של הבורא אלינו. פורים מסיר ומסלק את כל המחסומים שמונעים מאתנו לראות את המציאות האמיתית. המציאות שבה כולנו אחד ושהאהבה שאנו נותנים לאחרים היא למעשה האהבה שאנו נותנים לעצמנו. פרשת "וַיִּקְרָא", שבת "זכור" ומשה רבנו באים כולם לעזרתנו השבוע הזה כדי להנחות אותנו אל החירות שלנו. ניתנת לנו תמיכה שלא תסולא בפז לשחרר את לבנו ולאהוב ללא פחד. השלשלאות מוסרות, פחדינו נעלמים, ואנו סוף סוף אמיצים וחסרי פחד. השתחררנו כדי להשיג את הפוטנציאל הגבוה ביותר שלנו להיות כמו הבורא, ישות של אהבה טהורה ונתינה טהורה. בדרך זו אנו יוצרים גן עדן עלי אדמות עבור עצמנו ועבור כל העולם. נאמר שכאשר העולם ישלים את משימתו הרוחנית, כל יום יהיה כמו פורים. התורה לא תהיה קיימת עוד וגם לא חגים אחרים. רק אהבה, אחדות ושמחה, שהם פורים.
השבוע במדיטציות שלכם ראו בעיני רוחכם אחת מן החיות הקדושות – האריה.עצמו את עיניכם וראו את האריה עומד גאה וחזק במדבר הגדול. פניו יפים, כמעט בפני בן אנוש, ושערו מתנופף ברוח. לאריה אין כל פחד, כל היסוס, וכל ספק. האם אתם פוחדים לאהוב? האם אתם פוחדים לתת? זה הזמן שבו עלינו להתהלך בעולם הזה עם האומץ של האריה. מכיוון שאלה אשר שרויים במצוקה, חובה עלינו לעזור להם. מכיוון שאת הלבבות אשר נשברו, חובה עלינו לתקן. מכיוון שיש ידיים ריקות, שעלינו למלא אותן. הבורא יהיה עמנו היום ויהיה עמנו מחר. לא יהיה בנו עוד כל פחד. הזמנים בהם הפחד עצר בעדנו חלפו ואינם. עידן חדש הגיע, ובו אנו ממלאים את משימתנו עלי אדמות וצועדים בעקבות הבורא, בצעדי אהבה וכבוד אנושי לכל. אנו חסרי כל פחד באהבתנו. אנו חסרי כל פחד בנתינתנו. ניתן לנו הלב האמיץ שהבורא הועיד לנו מאז ומתמיד. אין חירות גדולה מהחירות לאהוב, ואין שמחה גדולה מהשמחה שנובעת ממנה ובאה בעקבותיה.
