לב משתוקק

מאמר זה פורסם בעבר בשנת 2018.

רצון הוא מהות החיים. הוא זה שמניע ודוחף אותנו לממש את חלומותינו. הוא כוח הטבע. הוא שוכן אפילו בתוך גבעול העשב ומעודד אותו לצמוח. רצון גורם לפרחים לפרוח, לשמש לזרוח, וללבבות שלנו לפעום. הוא גורם לציפורים לעזוב את קניהן ולנו לאזור עוז ולהסתכן כדי לחפש חיים טובים יותר. רצון הוא מה שמבדיל בינינו, בני האדם, ובין כל הנבראים האחרים עלי אדמות. יש לנו הרצון הגדול ביותר ליצור ולחוות מילוי. בזכות הרצון הזה אנו מסוגלים להשיג הישגים גדולים ולמשוך את כוח האור של הבורא, המאפשר לנו אפילו לשנות את העולם. בעזרת עבודה קשה ונחישות, אנו יכולים להשיג הכל. אנו רק חייבים לרצות לעשות את המאמץ. השבוע, כשהימים האחרונים של חודש אריה בוערים בעוצמה ובבהירות, גם הרצון שלנו לאור בוער בעוצמה ובבהירות בנשמתנו. אנו מתעוררים אל כל הטוב, ומקבלים השראה להשיג את כל הברכות שיש לחיים להציע. ניתנת לנו מתנת הלב המשתוקק והשכל הַכָּמֵהַ ללכת בדרכו של האור. מכיוון שעכשיו אנו יודעים שבדרך הזו נפתחים שערי השפע לרווחה וחיי חלומותינו נמצאים בהישג ידינו.

”רצון הוא מהות החיים.“

הפרשה שלנו השבוע הזה היא פרשת "עֵקֶב". המילה "עֵקֶב" באה מהשורש ע.ק.ב, כלומר לעקוב. משה ממשיך לדבר אל בני ישראל, מתנהג אליהם כמדריך ומורה אוהב ומבין. הוא אומר להם שאם ילכו בדרכי הבורא, הכל יעבוד באמת כשורה והם יוכלו לחיות חיים מאושרים בארץ המובטחת. הארץ המובטחת היא מצב מודעות שבו החיים מבורכים, וכל הצרכים והרצונות האמיתיים מתמלאים ומסופקים. אבל כדי ללכת בדרכי הבורא אנו חייבים צניעות וענווה. ענווה מאפשרת לנו להבין שאנו לא תמיד יכולים לראות את התמונה הגדולה יותר בחיים. ענווה מבקשת מאתנו לבטוח בבורא במיוחד כאשר אנו חושבים שאנו יודעים טוב יותר או כאשר הדרך נראית מאתגרת.

סוד הענווה יכול להימצא במילה "עֵקֶב" מכיוון שפירושה הוא גם עָקֵב, החלק התחתון ביותר בגוף האדם שיש לו מגע ישיר עם האדמה. הרגל משמשת אותנו ומאפשרת לנו ללכת בדרכנו. אנו מבורכים בענווה כדי לעקוב אחרי הבורא השבוע הזה, לשכון בעקביו, לבטוח בלבנו שאנו מובלים לחיי ברכה. התחברות ל"עָקֵב" מאפשרת לנו להיות ביראת כבוד כלפי היקום, לסלק את ההתנגדות שלנו. יראת הכבוד הזו מאפשרת לנו לראות את המתנות שמוענקות לנו ואת הפעמים הרבות שבהן ניתנת לנו אפשרות שנייה. משה מעורר בנו השראה ללכת בדרך אהבת הבורא בצניעות ובענווה. כל מה שאנו זקוקים לו הם מוח ולב משתוקקים. הבורא מבטיח שאם נתנהג באהבה כלפי האחרים, נוכל לקבל את כל הטוב שבעולם. האהבה חוזרת אלינו כבומרנג ונותנת לנו הגנה וברכות. אם נקשיב לבורא ונבחר ללכת בדרך הנתינה, הברכות תבואנה אל דרכנו.

הפרשה הזו מזכירה את הפסוק המפורסם: "לֹא עַלהַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָםכִּי עַלכָּלמוֹצָא פִיה'יִחְיֶה הָאָדָם." [דברים ח' ג']. הקיום שלנו, השפע שלנו והמחיה שלנו נובעים אך ורק מכוח האור של הבורא. משה ממשיך, מזכיר לבני ישראל את כל הנסים שהיו עדים להם. במשך ארבעים שנים במדבר, לא בלו בגדיהם של בני ישראל ורגליהם לא תפחו. מזכירים להם את יציאת מצרים, את מתן תורה, ואת המן שירד אליהם מהשמים במדבר. משה מעודד אותנו למנות את הברכות שלנו ולהיות מודעים למקור האמתי שלהן. בדרך זו אנו מקבלים השראה להתחבר חזק יותר למקור כל הדברים הטובים – הבורא. משה נוקש על דלתות לבנו, מעורר בנו השראה לבטוח בבורא, לקחת את ידו, ולאפשר לו להוביל אותנו אל כל הטוב והיפה. דרכו של הבורא דורשת התחדשות תמידית ותשומת לב תמידית. כשהבורא לצדנו, אנו יכולים להשיג הכל. חיינו יכולים להיות מבורכים, מלאי שפע וכל טוב.

”שערי האהבה נפתחים אלינו.“

לעתים, אנו יכולים למצוא את עצמנו חושבים שאנו לא זקוקים לעזרה. אנו יכולים לאבד את ההערכה למתנות שקיבלנו ולסרב לשנות את דרכינו. אנו עלולים להתעלם מהכוונת האחרים, להיות עיוורים לעובדה שהבורא מנסה להנחות אותנו. בלבנו, אנו יודעים איפה סטינו מהדרך, אבל דרוש אומץ לראות זאת ולהתחיל דרך חדשה. עם זאת, החיים תמיד נותנים לנו הזדמנות שנייה לעשות את הדברים בדרך טובה יותר. אנו נמצאים כאן על פני האדמה כדי לעשות שגיאות וטעויות וללמוד מהן. הלב שלנו אולי קטן, אבל בבוא הזמן הוא יוכל להתרחב כדי לחוות את כל האהבה שמחכה לנו שם בחוץ. הנכונות שלנו ללכת עם הבורא ולבחור בדרך האהבה היא המשימה החשובה ביותר שלנו כאן עלי אדמות. מכיוון שהאור יכול לתת לנו רק באותה מידה שאנו נותנים לאחרים. כאשר אנו פותחים את שערי האהבה לאחרים, שערי האהבה נפתחים גם עבורנו.

השבוע, במדיטציות שלכם, קחו את עצמכם החוצה, אל השדות, שם מאירה השמש את האדמה כשרוח הבוקר הקלילה מנשבת. דמו את עצמכם פוסעים בשדה פרחים שבו מאות ניצנים עומדים לפרוח. הקרקע מלאה בצבעים מפוארים הפושטים על פני השדה. אתם הולכים יחפים בינות אלפי פרחים היפים ביותר שראיתם אי פעם. כשהשמש עולה ומתעצמת בשמיים, אתם רואים את הפרחים מתחילים לפתוח את ניצניהם. כשהפרחים נפקחים לחיים, אתם מרגישים את לבכם נפקח גם הוא. רצון להיות קרוב יותר לבורא מלבלב בלבכם. אתם מרגישים את רוחכם מתרככת. אתם מוכנים ללכת בדרך הבורא, לאהוב אחרים, לאהוב את עצמכם. אתם חפצים בטוב ביותר שיש בחיים ומוכנים לעשות את הדרוש כדי להשיג זאת. שכן רק כאשר אנו מעניקים טוב ונדיבות לאחרים, הטוב והנדיבות יכולים לבוא אל דרכנו.