יש פתגם עתיק שאומר: "עשו מה שאתם יכולים, עם מה שיש לכם, מהמקום בו אתם נמצאים". ברור שזו אמירה בעלת עומק רב כאשר היא מיושמת בחיינו האישיים או בעבודה שלנו, אך למען האמת היא גם אוצרת בחובה אמת עמוקה על המשימה הרוחנית שלנו כאן עלי אדמות: משימת הפיכת נשמותינו למושלמות. האמת היא שכל מה שניתן לנו – הכישרונות, המיגבלות, או גם המתנות – ניתן לנו כדי שנוכל לשנות את עצמנו מבפנים.
פרשת השבוע היא פרשת "וָאֶתְחַנַּן" – אשר כשמה כן היא. אנו מוצאים כאן את משה מתחנן לבורא 515 פעמים כדי שיאפשר לו להיכנס לארץ ישראל. מדוע הוא היה חייב להתחנן כל כך הרבה פעמים רק כדי להיכנס למקום מסוים? מדוע משה, שעשה כל כך הרבה נסים, היה חייב להתחנן כל כך הרבה פעמים עבור בקשה שנראית פעוטה לכאורה? אחרי ככלות הכל, כאשר אחותו של משה, מרים, חלתה בצרעת, כל מה שמשה היה צריך לומר לבורא הייתה התפילה: "אֵל נָא רְפָא נָא לָה" – והיא נרפאה מיד. איך יכול להיות שמשה במקום אחד בתורה נראה יהיר עד כדי כך שאמר לבורא: "זה מה שאני דורש ממך", ובכל זאת כאן, אנו רואים שהוא כל כך נואש?
התשובה היא שמשה ידע שהוא עצמו הגיע לרמה רוחנית נעלה כל כך עד כי אם ייכנס לארץ ישראל הוא מסוגל להגיע לידי איחוד מושלם של העולם הפיזי עם העולם הרוחני, איחוד שיביא עמו שלום עולמי וקץ לכל כאב, סבל ומוות.
אבל הבורא אמר למשה שאף אדם לא יכול ללכת בנעליו של אדם אחר. במלים אחרות, אף אדם אינו יכול לקחת על עצמו לעבור את התהליך של אדם אחר. הבורא הסביר זאת למשה כך: "משה, אינך יכול להיכנס מכיוון שברגע שתעשה זאת תיצור אחדות מושלמת בכל העולם. אבל שאר האנשים עדיין לא סיימו לתקן את ההיבטים השליליים שיש בהם. כל אדם חייב לעבור את תהליך התיקון שלו. כל אדם חייב להשלים את משימתו הרוחנית. ומכיוון שכל אדם חצוב מאותו הר קדוש ואלוהי, יידרש הרבה זמן עד שכל אדם יעשה את חלקו כדי לאחד את כל החלקים ולהפוך את ההר הזה לשלם."
עבורנו, זה לימוד עצום. כמה פעמים אנו דוחים את התהליך שלנו? כמה פעמים אנו אומרים לעצמנו: "מה אני יכול לעשות? אלה הנסיבות שלי!" או "מה אני יכולה לעשות? זה האופן שבו נולדתי. אין לי שום ברירה אחרת!"
הנקודה היא שאם זו הגישה שלנו, אז עומד לפנינו אלוהים אחר, ושמו "מודעות קורבן".
הדיברה הראשונה מתוך עשר הדיברות מצהירה: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל-פָּנָי." [שמות, פרק כ' פסוקים א'-ב']בפועל, מה משמעות הדבר?
בעיקרו של דבר, משמעות הפסוקים הללו היא: "נתתי לכם את היכולת לא להיות קרבן. הוצאתי אתכם מן השעבוד שלכם. היום אני נותן לכם את הכלים הרוחניים כדי שתוכלו לתקן כל מה שניתן לכם כדי לעבוד אתו, בין אם זה הרבה או מעט." כל הכלים שיש ברשותנו, ניתנו לנו מאת הבורא כדי לאפשר לנו להשתנות, מכיוון שאנו כבר לא משועבדים.
השבוע, בואו נזכור שאנו לא קורבנות. לא משנה מהן הנסיבות שלנו, אנו תמיד מסוגלים לתת ולהיות חלק מהבאת האור אל העולם הזה.
