זה עתה נכנסנו לשבוע של פרשת "כִּי-תָבוֹא". למרות שכבר הגענו לנקודת האמצע של חודש בתולה [אלול], זה השבוע שבו השמש למעשה זזה מאריה לבתולה. זה אומר שנרגיש עלייה עצומה באנרגיה של הבתולה השבוע הזה.
ואין זה פלא! בפרשת "כִּי-תָבוֹא" יש הרבה מאוד ברכות וקללות. בעוד הברכות הוענקו על הר גריזים, הקללות ניתנו על הר עיבל. המקובלים מסבירים שבחיים אנו חווים אך ורק ברכות. ישנן הברכות הגלויות שקל להבחין בהן, וישנן ברכות במסווה.
עם אנרגיה כבדה כל כך של מזל בתולה, אנו עלולים למצוא את עצמנו תקועים בקליפה החיצונית של הדין. זו הסיבה לכך שבני מזל בתולה נוטים לבקר ולשפוט את עצמם, את סביבתם או את האנשים הנמצאים סביבם בחומרה רבה מדי. כאשר הם עושים כך, הם מחמיצים את הברכות. זוהי העבודה שלנו השבוע הזה: למצוא את הברכות החבויות בכל מצב אותו אנו חווים השנה הזו.
פרשת "כִּי-תָבוֹא" מדברת גם על מושג עתיק יומין הנקרא "ביכורים", תרומת הפירות הטובים ביותר לבית המקדש. במנהג הזה, אי אפשר היה פשוט לקטוף כל פרי מהמטע; הפירות היו חייבים להיות יוצאים מן הכלל. אין פלא שרבים מבני מזל בתולה שואפים לשלמות! הם יודעים שתמיד יש גרסה טובה יותר לכל דבר. עם אנרגיה מופרזת של מזל בתולה ביקום, אנו עלולים להיות מונעים לקלוט את המרחק בין המצב שבו נמצאים הדברים ובין השלמות, וליצור רגשות של בושה, כעס, תסכול או אכזבה. אבל לא זה מה שהיקום או חודש בתולה רוצים לתת לנו. למעשה, אנו אמורים לרצות יותר. היקום יודע שאנו יכולים להיות יותר, לקבל יותר, ולתת יותר.
אם נאפשר לעצמנו להשתמש ברגשות האלה כדי להגדיל את חלומותינו לפני ראש השנה ולדעת בוודאות שחיים טובים לאין ערוך מצפים לנו, נוכל להתחבר לאנרגיה בצורה מאוזנת, במקום ליפול למלכודת השיפוט העצמי והשאיפה לשלמות.
