להפוך לאדם אחר לגמרי

פעמים רבות כאשר אנו מתבוננים בעצמנו באופן רוחני, אנו רואים היכן עלינו לגדול ומה אנו חייבים לעשות, ואנו רוצים להיות לגרסא טובה יותר של עצמנו. אבל האמת היא שאין אנו חייבים להיות גרסא טובה יותר של עצמנו; אנו חייבים להפוך לאדם אחר לגמרי. וזו המתנה של שבועות - להפוך לאדם אחר לגמרי. ולכן, זו מתנה שממשיכה גם אל שבת "נָשֹא".

ב"אדרא רבא" יש קטע המדבר על ההתגלות הגדולה הזו, וכשאנו קוראים אותו אנו מעוררים מחדש בעצמנו לא רק את האור של ה"אדרא רבא"שהתגלה בשבת, אלא באופן מיוחד, את אור הסודות הגדולים שניתנים לנו השבת הזו.

רבי שמעון אומר לחברים, "כאשר מגיע הזמן לגלות אור, כאשר מגיע הזמן להשתנות, אתם חייבים לדחוף הצידה כל מה שהיה קודם." זה הצעד הראשון לקבל באמת את האור ואת המתנות של השבת הזו; מכיוון שכדי להיות הישות החדשה הזו, אנו חייבים לסלק לחלוטין כל מה שהיה שם לפני כן ואותו ניסינו להפוך לקצת טוב יותר. רבי שמעון ממשיך ושואל, עד מתי נסכים להישאר ברמת החיבור הנמוכה הזו?"

"אנו רוצים להיות אדם חדש לגמרי, שחש, מרגיש, טועם ורואה את האור בכל דבר"

וכולנו, אם אנו באמת רוצים לקבל את מתנת השבועות ואת מתנת השבת הזו, חייבים לומר לעצמנו שאין אנו מסתפקים עוד רק בלהפוך לאדם טוב יותר או להיות גרסא טובה יותר של עצמנו. אנו חייבים לרצות להיות אדם שונה לחלוטין ולא לקבל יותר את מי שאנחנו כיום. מכיוון שהפוטנציאל שיש בתוכנו, הסוד שיש בתוכנו, הוא מישהו שאין אנו יכולים להבין כיום.

הייתי רוצה לשתף סיפור על הבעל שם טוב המתייחס לגילוי הזה. היו בחייו שלבים שונים, והחלק הראשון של חייו, שעליו מסופר הסיפור הזה, היה נסתר. במשך הזמן הזה, הוא נסע בעולם, אבל לא איפשר לאף אחד לדעת את המהות או הגדולה האמיתית שלו.

כאשר התחיל הבעל שם טוב ללמד ולהפיץ את החכמה הזו, הוא קיבל מסר שיש אדם אחד שאמור להיות התלמיד שלו והוא זה שיפיץ הלאה את כל מה שיגלה. שם התלמיד היה דוב בער ממזריטש, הידוע גם כ"מגיד ממזריטש". אבל הבעל שם טוב לא ידע מה לעשות, מפני שהאדם שאמור להיות תלמידו היה אדם חכם מאוד, למד כל חייו, אבל היה לו, כמו שאומרים, אגו בריא מאוד. לא הייתה שום דרך הגיונית לכך שהאדם הזה, דוב בער ממזריטש, יבוא ללמוד מן הבעל שם טוב.

לדוב בער ממזריטש הייתה בעיה מתמשכת ברגלו. הרופאים לא יכלו לעזור, ואשתו אמרה לו, "שמעתי שיש עושה נסים שקוראים לו הבעל שם טוב. אולי אם תלך אליו, הוא יוכל לרפא את הרגל שלך." אבל דוב בער ממזריטש אמר לה שהוא למד והתפלל כל חייו והוא בספק אם האיש הזה יוכל לעזור לו.

כך נמשך הדבר חודשים. מצב הרגל שלו החמיר, ואשתו המשיכה לומר לו שייתן לבעל שם טוב הזדמנות. הוא הסכים, לאחר כמה חודשים של נדנודים, ונסע אל המקום בו גר הבעל שם טוב. הוא הגיע בבוקר, והלך לראות את הבעל שם טוב, שסיפר לו, שלפני כמה שבועות, הוא נסע עם סוסיו נסיעה ארוכה ודאג לכך שלא ימצאו אוכל לנהג שלו, אלכסיי. אבל תודה לאל, בסוף היום הם עצרו בכפר אחד ומצאו אוכל בשבילו.

ואז אמר הבעל שם טוב שלום לדוב בער ממזריטש שהיה מאוכזב מאוד כשיצא מהחדר. הוא הבין שהאיש הזה לא רק שלא יוכל לעזור לו, אלא הוא גם אידיוט. בינתיים הגיעה שעת אחר הצהרים, והנהג של דוב בער ממזריטש אמר לו שמסוכן מדי לנסוע בחושך והם חייבים לעזוב רק בבוקר.

בשש בערב נקש על דלתו של דוב בער ממזריטש אחד מתלמידיו של הבעל שם טוב, ואמר לו שהבעש"ט רוצה לראות אותו. בנקודה הזו הבין דוב בער ממזריטש שהוא כבר תקוע שם לכל היום, והחליט, "נו טוב, נלך להתבדר קצת." הוא הלך שוב לבעל שם טוב, ואז אמר לו הבעל שם טוב, "שכחתי לומר לך שבאותו נסיעה שסיפרתי לך עליה, שכחנו לקחת גם חציר וחששנו שלא נמצא אוכל גם לסוסים. אבל תודה לאל, באותו כפר שבו מצאנו אוכל לאלכסיי היה גם חציר לסוסים. רק רציתי להיות בטוח שלא שכחתי לספר לך את זה." ודוב בער חזר שוב לחדרו, תוהה איך מישהו יכול להעריך בכלל אדם כזה ולראות בו עושה נסים.

בערך בחצות הוא שמע נקישה בדלת, וזה היה שוב התלמיד של הבעל שם טוב שאמר לו שהבעש"ט רוצה לראות אותו. ודוב בער ממזריטש חושב: "מה, הוא לא סיפר לי את כל הפרטים של הנסיעה הזו?" אבל מכיוון שבין כה וכה היה תקוע שם, החליט ללכת לחדרו של הבעש"ט. בפעם הזו שאל אותו הבעל שם טוב אם למד אי פעם מכתבי הארי, רבי יצחק לוריא, המקובל הגדול. ודוב בער ממזריטש אמר לו: "בוודאי. אני לומד את הכתבים שלו כל חיי."

הבעל שם טוב מוריד מהמדף את אחד הספרים מתוך כתבי הארי, "עץ החיים", ומבקש ממנו לקרוא ולהסביר קטע מסוים. דוב בער מתחיל לקרוא, וזה קטע שהוא למד כל חייו. הוא קורא אותו לאט מאוד כדי שהבעל שם טוב יוכל להבין, ומסביר לו הסברים לאט ובאריכות רבה.

באמצע ההסבר, תופס הבעל שם טוב את הספר מידיו של דוב בער ממזריטש ואומר לו שכל מה שאמר עד עכשיו לא נכון. הבעל שם טוב מתחיל לקרוא מעץ החיים, וכשהוא אומר את המלים, נכנס אור לחדר. כשהוא אומר את השמות של המלאכים שמזכיר הארי, מלאכים מתחילים להיכנס לחדר. וכשזה מתרחש, דוב בער מתעלף.

הבעל שם טוב סוגר את עץ החיים, אחד הספרים מתוך כתבי הארי, ושם אותו שוב על המדף. הוא אומר לדוב בער ממזריטש, "למדת כל חייך. יש לך כל האינפורמציה. אבל כל העבודה שלך וכל המידע שיש לך הם בלי נשמה. וכל העבודה שאתה עושה וכל המידע שאתה אוסף אין להם שום ערך אם אינך יכול להחדיר בתוכם אור."

וכך נעשה המגיד ממזריטש לתלמיד הראשון והעיקרי של הבעל שם טוב.

מהסיפור הזה אנו יכולים להבין מה אנו חייבים לשנות בעבודה הרוחנית שלנו. אנו חייבים לבקש שהעבודה שלנו לא תהיה כמו העבודה של המגיד ממזריטש לפני שבא לבעל שם טוב. אנו חייבים לשאול את עצמנו: "כמה אור אנו טועמים בעבודה שלנו, בתקשורות שלנו?" אם אנו מרוצים מהחיים הרוחניים שלנו, וחושבים שיהיה נחמד להוסיף להם עוד קצת טעם, לראות עוד קצת אור, לא נקבל כלום. זה חייב להיות צורך; אנו חייבים להיות בנקודה שבה אנו אומרים: "אני לא מרוצה ולא אהיה מרוצה עד שאטעם באמת את האור."

זכרו, המתנה הזו ניתנה לנו בשבועות. אבל כדי לגלות אותה, להביא באמת אור אל תוך חיינו, אנו לא יכולים להסכים ולקבל מה שהיה קודם לכן. אנו לא רוצים שהשבת הזו תיתן לנו תוספת למה שהיינו. אנו רוצים להיות אדם חדש לגמרי שמרגיש, טועם ורואה את האור בכל דבר.