להיות מבורכים "בַּכֹּל" כמו אברהם

בפרשת "חיי שרה" נאמר "וַיהוָהבֵּרַךְאֶתאַבְרָהָםבַּכֹּל." [בראשית פרק כד' פסוק א']. זה אומר שבמהלך השבוע של הפרשה הזו יש גם עבורנו פתח שדרכו נוכל גם אנו לקרב את עצמנו להיות מבורכים יותר "בַּכֹּל". אם כן, מהי התעוררות המודעות שיכולה לקרב אותנו לרמה של אברהם? ומהו למעשה פירוש הפסוק "וַיהוָהבֵּרַךְאֶתאַבְרָהָםבַּכֹּל"?

כדי להסביר זאת, יש לימוד שמתחיל עם פסוק מתהלים פרק קיט'. לדוד המלך, כפי שאנו יודעים, היו חיים מאתגרים מאוד; אנשים ניסו להרוג אותו ולפגוע בו. ואחד הלימודים הגדולים מדוד המלך הוא להיות בוודאות אפילו בתוך האתגרים הגרועים ביותר. אם כן, בפסוק הזה בתהלים, מדבר דוד המלך על אחד הרגעים האלה בחייו, כאשר אנשים מנסים להרוג אותו, והוא אומר שאפילו ברגעים האלה "עֵדֹתֶיךָ, אֶתְבּוֹנָן]"תהלים קיט', פסוקים צה' -צו']. אפילו ברגעים האלה, למדתי את תורתך.

ברמה הפשוטה ביותר, רובנו היינו חושבים שאם מישהו מצמיד אקדח לראשנו, הסיכויים שנלמד משהו מהבורא ברגע כזה הם קלושים מאוד. אבל דוד המלך אומר " לִיקִוּוּרְשָׁעִיםלְאַבְּדֵנִי; עֵדֹתֶיךָ, אֶתְבּוֹנָן". ברגע שבו הרגשתי שהם באים להרוג אותי, חיפשתי ומצאתי את תורתך. זה החלק הראשון של הקטע הזה, המורכב משלושה חלקים. דוד המלך ממשיך ואומר"לְכָל-תִּכְלָה, רָאִיתִיקֵץ";כלומר, ראיתי שיש קץ לכל הדברים השליליים, ואז, בחלק השלישי, הוא אומר:"רְחָבָהמִצְוָתְךָמְאֹד." דרכו של הבורא, הכיוון שבו יש ללכת, רחבים מאוד.

כאשר רובנו מגלים אור, עוזרים לאנשים, ומביאים אור לעולם, זה בדרך כלל כאשר אנו מרגישים השראה, כאשר אנו לומדים משהו, או כאשר אנו מחוברים; אז אנו משתמשים באור ובאנרגיה כדי לחלוק עם אנשים אחרים ועם העולם. אבל כל ספר תהלים נוצר כאשר דברים שליליים התרחשו בחייו של דוד המלך. והוא, לכן, מצא דרך אחרת.

ספר תהלים, ספר נעלה מאוד, מלא בסודות עצומים ובאור כביר, נובע מהרגעים שבהם דברים איומים התרחשו בחייו של המלך דוד. כאשר חווה שליליות, שבמקרה הזה הייתה שמישהו מנסה להרוג אותו, הוא היה עוצר, עושה מדיטציה על הכאב והחושך ואומר: "אני חייב למצוא את האור שמתגלה באמצעות האותיות האלה" [שהתגלה, בסופו של דבר, באמצעות ספר תהלים]. "אני חייב למצוא את אור הבורא".

כאשר הרגיש דוד המלך את סכנת אובדן חייו או את אויביו המתקרבים, הוא היה עוצר ואומר: "אני מרגיש את הכאב, אני מרגיש את הפחד, ואני הולך לעצור ולא לחשוב על הפחד, אלא לחשוב על האור שחייב להיות קיים בתוך החושך." דוד המלך ידע שיש אור בתוך החושך, והבין שיש ניצוצות של אור בתוך הפחד שמתעורר בכל פעם שאנשים שליליים מנסים להרוג אותו. ובאמצעות המדיטציה על הפחד הזה, הכאב הזה, והחושך הזה, הוא מיצה והפיק מתוכו את האור עבור ספר תהלים.

זה כלי חשוב ומעשי מאוד, שבו אנו יכולים להשתמש בכל פעם שאנו חווים כאב, עצב, חושך או אתגרים. אנו יכולים לעצור, כמו שעשה דוד המלך, ולומר: "אני רוצה להתבונן אל תוך החושך ולמצות מתוכו את האור." הכאב והפחד התגלו לדוד המלך לראשונה כאור מתוך האותיות שהוא החל לראות, ואז כספר תהלים. לכן, כאשר אנו חווים כאב, אנו חייבים לחשוב על החושך ולבקש מאור הבורא לעזור לנו לראות את האור שקיים בתוך החושך.

דוד המלך אומר, "אני גיליתי את ספר תהלים מתוך הפחד והאתגרים, אבל אני יודע שיש דרך אחרת." והוא מבקש להתחיל ללמוד בשקט ובשלווה, בדרך הרחבה, בדרך שאינה בהכרח נוחה פיזית, אלא עם מצב מודעות ששרוי בשלום ובשלווה. חשוב מאוד להבין מה מתרחש פה; הוא חווה את הכאב, את הפחד, ואת האנשים שבאים להרוג אותו. והוא עושה מדיטציה, ואומר שהוא לא יתחבר לפחד או לחושך, אלא מבקש מאור הבורא לעזור לו למצות את האור מתוך הכאב. וכאשר הוא עושה כך, מתגלה לו מה שידוע עכשיו כספר תהלים, שאוצר בתוכו כמות עצומה של אור.

אבל בו בזמן הוא אומר: אני יודע שאני לומד, אני יודע שאני מגלה אור, אני יודע שאני מקבל אור שיהיה קיים לנצח לשאר העולם... אבל יש לי בקשה. אני רוצה להפסיק ללמוד בדרך זו, ולהתחיל ללמוד בדרך שלווה ושקטה. אני רוצה להתחיל ללמוד ולגלות אור ממקום שבו אני שקט ושלו; אני יודע שיש דרך אחרת ללמוד."

לכן, זה באמת תהליך של שלושה שלבים. השלב הראשון הוא כאשר אנו חווים כאב, אתגרים וחושך, אנו עושים מדיטציה על החושך. אנו לא מתחברים לפחד או לחושך, אלא לידע שיש בתוכם אור שאותו אנו הולכים למצות. ואם נעשה כך, אנו נרגיש למעשה את האור שמוצה.

דוד המלך, אפילו כאשר אנשים ניסו להרוג אותו, אפילו כאשר החושך היה עדיין קיים, ידע שהחושך עומד להסתיים, וזה הצעד השני שמביא אותנו לקץ החושך ולצעד השלישי, כאשר דוד המלך אומר, "אני רוצה שזו תהיה הפעם האחרונה שבה אני חייב ללמוד מתוך כאב, חושך ופחד, כי אני יודע שיש דרך אחרת." לכן, מכיוון שדוד המלך ביקש, והמודעות שלו התעוררה לשלושת השלבים האלה, הוא התחיל ללמוד בדרך האחרת.

אם כן, אם נחזור לתחילת המאמר, מה פירוש "וַיהוָהבֵּרַךְאֶתאַבְרָהָםבַּכֹּל."? אברהם למד כל חייו; הוא למד באמצעות עקדת יצחק, הוא למד באמצעות האש שנזרק לתוכה. הוא למד בדרכים רבות ושונות, אבל בסופו של דבר הוא הגיע למצב שבו היה דוד המלך כאשר אמר: "עכשיו אני מבקש להתחיל ללמוד בדרך השלווה, בדרך שבה תוכל לנוח דעתי."

לכן סוד הפסוק "וַיהוָהבֵּרַךְאֶתאַבְרָהָםבַּכֹּל" הוא שבעוד כל מה שאברהם למד כל הזמן לא היה חדש, והחיבור שלו לאור הבורא לא היה חדש, הרי שבשבת חיי שרה הוא קיבל, ולזה אנו רוצים להתחבר בשבת הזו, שבת חיי שרה, להתחבר לדרך אחרת של למידה. הדרך האחרת של הלימוד באה מ"רְחָבָהמִצְוָתְךָמְאֹד", מהדרך הרחבה, ממצב המודעות השלו והשקט, שבו יכולה לנוח עלינו דעתנו. ובאמצעות דרך הלמידה הזו, התחיל אברהם לקבל מהרמה שנקראת השם המפורש, יקוק.

זוהי ההבנה; חוץ מהדרך שבה מלמד אותנו דוד המלך למצות אור וחכמה מתוך החושך, אנו לומדים גם לבקש תמיד שהדרך שבה נלמד תיעשה יותר ויותר הדרך הרחבה. חשוב שברגע שבו אנו חווים אתגר וממצים מתוכו את האור, נבקש בדיוק אז להתחיל ללמוד בדרך אחרת, בדרך שבה יכולה לנוח עלינו דעתנו. זוהי הבנה אחת והתעוררות אחת של מודעות שאנו מקבלים מהמלים"וַיהוָהבֵּרַךְאֶתאַבְרָהָםבַּכֹּל." והן זמינות לנו בשבוע של פרשת "חיי שרה".