הספר של בלעם

בספר שנקרא "שני לוחות הברית" מאת המקובל הגדול הידוע כשל"ה, ישעיה הלוי הורוביץ, יש הסבר ארוך אבל יפה מאוד על שבת "בָּלָק". נאמר שם שבתלמוד, במקום שמסביר איזה חכם כתב איזה ספר בתורה, נאמר לנו שמשה כתב לא רק את הספרים שלו - את חמשת חומשי התורה של משה, שאנו קוראים להם "התורה" -  אלא משה גם כתב ספר נפרד שנקרא "הספר של בלעם". והפרשה הזו, פרשת "בָּלָק", לא מתייחסים אליה כאל חלק מחמשת הספרים של משה, אלא היא נחשבת להתגלות של בלעם. לכן יש לנו ההתגלות  של משה, ויש לנו ההתגלות של בלעם.  

בתורה ישנם הרבה סיפורים, כמו למשל הריגת הבל על ידי קין, או מרד קורח ועדתו, שנכתבו בידי משה למרות שהוא לא היה מעורב בהם מעשית; הם נחשבים כגילויים של משה למרות שלא היה מעורב בהם למעשה. בין אם לקח בהם חלק ובין אם לאו, הם כולם נחשבים להתגלות של משה. אם כן, המיוחד בקריאה הזו הוא שהיא נפרדת מכתבי משה ונקראת "הספר של בלעם" - זוהי נבואה, או התגלות  של בלעם. והיא נחשבת לספר חשוב מאוד... אבל מדוע? 

השל"ה מסביר שבעולם שלנו יש לאדם שתי דרכים לחיות את חייו. כל אחת ואחד מאתנו הולכים כנראה הלוך ושוב בין שתי הדרכים הללו. הדרך האחת נקראת דרך הקו הימני, דרך הקדושה, או העבודה הרוחנית שמובילה לחיבור עם אור הבורא, והדרך השנייה היא דרך הקו השמאלי, היא דרך הסטרא אחרא, הצד השלילי. 

רובנו יודעים זאת. שמענו שיש שתי דרכים כלליות שהאדם יכול ללכת בהן בחייו: או בדרך רוחנית של שינוי ותיקון שמובילה אותנו לחיבור עם אור הבורא, או בדרך של אנוכיות, של הרצון לקבל לעצמנו בלבד, שמנתקת אותנו מאור הבורא. 

רובנו מכירים את המידע הזה. אבל כאן אומר השל"ה משהו שהוא סוד עצום. הוא אומר שלמרות שישנן שתי דרכים, שתי הדרכים מתאחדות במקורן ומחברות לאור הבורא. הוא משווה זאת לשני נתיבי נסיעה; נניח שאתם גרים בעיר, ויש שתי דרכים לצאת ממנה. אתם יכולים לנסוע בדרך שפונה ימינה או בדרך שפונה שמאלה. שתיהן מובילות אותנו אל מחוץ לעיר, אבל אם תחזרו בהן, שתיהן תחזורנה לאותו מקום. לכן גם הקו הימני והקו השמאלי, אומר השל"ה, שניהם מחזירים אותנו אל המקור שלהם, אל אור הבורא, אל גמר התיקון. 

לכן, אומר השל"ה, שכל הקריאה הזו, כל השבת הזו, היא החיבור וההתגלות של בלעם, העוסקים בגמר התיקון. אנו יודעים שכאשר נביא מתנבא, כאשר צדיק אומר משהו, הוא אינו אומר דברים שאינו יודע. הרב אשלג מלמד שאם נביא מתנבא, פירוש הדבר שהוא מתחבר למה שהוא אומר ומגלה אותו. לכן אם בלעם מתנבא על גמר התיקון, פירוש הדבר שהוא מתחבר אל גמר התיקון ומגלה אותו. ולכן, השבת הזו, אומר לנו השל"ה, היא חווית גמר התיקון שהתגלתה על ידי בלעם. 

אנו יודעים שמשה ראה מה שבלעם ראה. לשניהם היו נבואה והתגלות ישירות של גמר התיקון, של גילוי האור המוחלט והשלם של הבורא בעולם שלנו. אבל בלעם ראה זאת מהקו השמאלי, ומשה ראה זאת מהקו הימני. לכן, אם השבת הזו - שלא כמו כל שבת אחרת בשנה - היא שבת שבה מתגלה התיקון הסופי של העולם שלנו. מדוע הוא מתגלה באמצעות בלעם, אם משה יכול לגלות אותו דבר ויש לו אותו חיבור?

השל"ה אומר שהגילוי הזה בא באמצעות בלעם מכיוון שהדרך היחידה אל גמר התיקון נעשית כאשר אתם לוקחים את מה שנקרא הקטגור, התובע, או השליליות והחושך, והופכים אותו לסנגור, לחיוביות ולאור. לכן, האור הזה של גמר התיקון, הדרך שלנו להגיע אל גמר התיקון, אל שלמות הנשמה שלנו ושלמות העולם שלנו, יכולה לבוא רק דרך בלעם. 

וכך אנו מבינים שהדרך היחידה שדרכה יכול לבוא גמר התיקון היא כאשר אתם ממירים קללות לברכות; מפני שרק כאשר אתם מאחדים את שתי הדרכים, דרך החושך ודרך האור, יכול גמר התיקון לבוא.

השל"ה ממשיך ואומר שהברכה שמברך אותנו בלעם בפרשת השבוע הזה גדולה יותר מהאור שהתגלה בברכת יעקב לבניו, וגדולה יותר מהברכות שברך משה את בני ישראל. ומדוע זה? מפני שהדרך היחידה להגיע אל גמר התיקון היא ללכת בדרך שיכולה לשנות את החושך לאור. 

לכן, זוהי השבת של בלעם, מפני שהדרך היחידה להגיע אל גמר התיקון היא דרך החושך, הדרך שהתגלתה על ידי בלעם, הדרך שלוקחת את החושך ומשנה אותו לאור. בשבת הזו, בלעם מגלה לנו לא רק את אור גמר התיקון, אלא גם את הדרך היחידה להגיע אליו. 

ב"ספר של בלעם" נמצא האזכור היחיד לגמר התיקון. יש רמז קטן לכך בברכת יעקב, אבל כאן הוא גלוי יותר. "אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה, אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב"[במדבר, פרק כד', פסוק יז'] אלה הם דברי בלעם בנבואתו. והמקובל הגדול, "אור חיים", הרב חיים בן עטר, אומר שהאמירה הזו, של ראית הסוף, אבל שהוא אינו כאן עדיין, מתייחסת לקטע מפורסם בתלמוד, ב"סנהדרין", שרובנו כנראה שמענו עליו. הרב אשלג מדבר עליו כמה פעמים – על כך שסוף הכאב, הסבל והמוות יבוא באחת משתי דרכים: הוא יכול לבוא בסוף מחזור בן 6000 שנים, תוך כמה מאות שנים, וזו דרך שנקראת "בְּעִתָּהּ". או שהוא יכול לבוא בדרך שנקראת "אֲחִישֶׁנָּה", כלומר דרך שיש בה זירוז של התהליך ולכן תהיה קצרה ומהירה יותר.

יש אמירה יפה של רב נפתלי מרופשיץ שיכולה להבהיר לנו יותר את ראיית הנושא הזה. הוא אומר שהעולם, או ההיסטוריה האנושית, הוא מחזור. התחלנו בנקודה מסוימת, ועלינו להשלים את המחזור. והמחזור הזה נמשך 6000 שנים. לכן, אם נאפשר לו להתנהל בדרך הטבעית שלו, תידרשנה לנו עוד מאתיים ומשהו שנים. אבל הוא אומר שיש לנו היכולת לזרז את קצב המחזור הזה. 

איך אנו יכולים להאיץ את קצב המחזור? 

העבודה הרוחנית שאנו עושים מביאה אור מסוים אל חיינו ואל העולם הזה, והיא תביא אותנו באיטיות, בהדרגה, אל סיום המחזור הזה תוך מאתיים ומשהו שנים. אבל אם אין אנו רוצים לחכות, העבודה היחידה שיכולה להביא ל"אֲחִישֶׁנָּה", לגמר התיקון במהירות, היא דרך המרת החושך לאור. לכן, אני מקווה שכולנו נוכל להגיע לרמה מסוימת של הערכה לאור העצום שזמין לנו השבת הזו, ושנוכל להתחיל לעשות את העבודה האמיתית, לא רק להביא לגמר התיקון, אלא גם לזרז אותו, להביא אותו במהירות.