פרשת "מִשְׁפָּטִים" עוסקת בעבדים ובעבדות; אבל המקובלים מסבירים שלא מדובר כאן על אנשים משועבדים באופן פיזי. ברמה הבסיסית, מדובר כאן על שעבוד שפירושו שאכפת לנו מה אנשים חושבים עלינו, ועשיית דברים לא מכיוון הם נובעים מתוך המהות האמיתית שלנו, אלא מפני שהחברה, החברים, המשפחה וכדומה רוצים שנתנהג בדרך זו. זה גם אומר שאנו עושים דברים רק כדי שיאהבו אותנו, יקבלו אותנו, יעריכו אותנו או יחשבו שאנו אנשים טובים, נותנים ורוחניים.
חשוב שנבין זאת, מכיוון שאם לא נכיר את המחלה, לעולם לא נוכל לזכות בתרופה. מבחינה רוחנית, מלמדים המקובלים שיש שני כוחות בעולם הזה. יש אור הבורא, אליו מתייחס הרב אשלג כאל "מערכת הקדושה", זה המקום ממנו באה החירות האמיתית. וישנה "מערכת הטומאה", מערכת החושך.
כל אחת ואחד מאתנו, כולנו משועבדים כיום. אכפת לנו מה אנשים חושבים, אכפת לנו מה אנשים אומרים, ואכפת לנו איך אנו נראים בעיני אחרים. וזה משפיע על חיינו, כמעט בכל מעשה שאנו עושים. כל המחשבות הללו פירושן שאנו משועבדים אליהן, מפני שאנו לא מסוגלים להיות טהורים במעשים שלנו או לפעול רק על בסיס המהות הטהורה שלנו ורצונות הנשמה שלנו. המקובלים מלמדים שכל עוד אנו נמצאים במצב הזה שבו אכפת לנו מה אנשים אחרים חושבים, ופועלים מתוך רצון להכרה, הערכה או אהבה, ומוטרדים אם לא אוהבים או מעריכים אותנו, אנו משועבדים. אנו לא חופשיים.
לכן, חיוני והכרחי שנבין מה פירוש להיות משועבדים מבחינה רוחנית. אין זה רק מצב של חוסר שלמות. זה למעשה חיבור אל "מערכת הטומאה", אל כוחות החושך, אל השליליות. כאשר אנו מדברים על בני ישראל במצרים, כפי שאנו עושים לעתים קרובות, לא מדובר, כפי שאנו יודעים, על כך שהם היו בעבדות פיזית, אלא שהמודעות שלהם הייתה משועבדת. וזה מצביע, שוב, לא רק על מצב של חוסר שלמות רוחנית שבו אתם חוששים ממה שאנשים יחשבו, אלא זה למעשה אומר חיבור לכוח שנקרא "מערכת הטומאה", כוחות הטומאה, כוחות החושך והשליליות שבעולם הזה.
אפילו אלה מאתנו שהקדישו זמן לחשוב על כך, על שני הצדדים האלה של חיינו - הצד שדוחף אותנו להיות באמת חופשיים, והצד שדוחף אותנו להיות משועבדים - אנו מבינים זאת כאילו צד אחד יותר חיובי והשני פחות חיובי. אבל העניין עמוק הרבה יותר; מפני שהרמה בה אנו משועבדים ואכפת לנו מה אנשים אחרים אומרים וחושבים היא הרמה שבה אנו קושרים את עצמנו אל כוחות השעבוד, שהם כוחות החושך שבעולם. וכשאנו דוחפים את עצמנו להשתחרר ממה שאנשים אחרים חושבים ואומרים, ובאמת מתבוננים פנימה, פועלים וחיים מתוך החלק הטהור של הנשמה שלנו, אותו חלק שדוחף אותנו לחירות, אז אנו מתנתקים מכוחות "מערכת הטומאה", כוחות החושך והשליליות, ומתקדמים לקראת "מערכת הקדושה".
הדבר החשוב ביותר הוא לזכור, קודם כל, שכולנו עבדים. זה חייב להיות ברור לנו. וחלק ממתנת השבת הזו והשבוע הזה הוא להשתחרר מן העבדות הזו... אבל זה מתחיל עם הבהירות הזו. ואנו חייבים לקחת את הזמן ולחשוב על הדרכים שבהן חיינו מבוססים לא על הרצון הטהור של הנשמה שלנו, אלא על מה אנשים חושבים , איך הם רואים אותנו, והאם הם מעריכים אותנו או לא. כל המחשבות האלה, ששכיחות ונפוצות כל כך במוחות שלנו כיום, הן סימן לכך שאנחנו עדיין עבדים.
להיות עבדים פירושו משהו עמוק הרבה יותר מאשר לא להיות מעורבים באופן רוחני כפי שאנחנו חייבים להיות; להיות עבדים זה בעצם חיבור, קשר, שאנו יוצרים אל "מערכת הטומאה", אל כוחות החושך שבעולם. ואחת המתנות הגדולות של השבת הזו היא העזרה הנעלה והשמיימית שניתנת לנו כדי שנשתחרר מן העבדות הזו ונזכה בחירות, חירות אמיתית.
