שבירת הגבולות המקיפים את ברכותינו

תחילת פרשת "כִּי תִשָּׂא" מדברת על האור הגדול שהתגלה באמצעות בנית המשכן. כשמסבירים המקובלים את סוג האור שהתגלה, הם מצטטים פסוק ממשלי האומר שנתינת היחיד – או ההתעוררות והרצון שלו או שלה לתת ולחלק – יפרצו את הגבולות של אותו אדם.

"חיבור הנשמות שלנו לאור הבורא."

בבסיס הפסוק והלימוד הזה נמצא הרעיון והמושג שהרב אשלג קרא לו "דבקות", שהוא למעשה כל מהות חכמת הקבלה: חיבור הנשמה שלנו אל אור הבורא, והרגשת הקשר והחיבור הזה, שהוא מעל ומעבר לעולם הפיזי. התועלת שיש באיחוד הזה, בהתקרבות הנשמה שלנו אל אור הבורא, נעוצה בכך שאם נמקד באמת את עבודתנו ואת המודעות שלנו בחיבור נשמתנו לרמה גדולה יותר של אור הבורא, זה יפתח ויפרוץ את כל הגבולות והמחסומים שקיימים בחיינו.

אבל כיצד נהפוך את מושג ה"דבקות" למעשי יותר? יש כלי פשוט שבו כולנו נוכל להתחיל להשתמש. הרב אשלג מסביר שכל כאב, חוסר, חושך או עצב שאנו חווים יש להם רק סיבה אחת: המרחק או הניתוק של נשמתנו מאור הבורא. אנו אולי חושבים שזה נגרם על ידי מישהו שעשה לנו משהו, או בגלל איזו התרחשות בחיינו, אבל זה אינו נכון. המקור האמתי הוא רק דבר אחד – הנשמה שלנו רחוקה. והרמה שבה הנשמה שלנו מרוחקת ומנותקת מאור הבורא, זו הרמה שבה העצב, החושך והחוסר יתגלו בחיינו.

לכן אומר לנו הרב אשלג שהכלי שבו נוכל להשתמש כאשר אנו ברגעים של עצב או חושך הוא לעצור, ובמקום ליפול לתוכם, לומר לעצמנו: "אני יודע מדוע זה קורה. אני יודעת מדוע אני חווה את החושך והעצב הזה. זה מכיוון שהנשמה שלי אינה מחוברת כפי שהיא חייבת להיות לאור הבורא." והמחשבה הזו, לכשעצמה, מתחילה את תהליך החיבור מחדש ויצירת הקרבה לאור הבורא. ההבנה שהסיבה לכך שהנשמה שלנו הגיעה לעולם הזה היא להתחבר בשלמות לאור הבורא הופכת את מושג ה"דבקות" להרבה יותר מעשי, והוא לא נשאר בגדר איזה שהוא רעיון רחוק ונשגב.

המקובלים אומרים שכאשר אדם מעורר את רצונו להתחבר מחדש לאור הבורא, הוא פורץ את גבולות רצונו הרוחני, ואז כל שאר הגבולות נפתחים בפניו. למדנו שכאשר אדם נולד, חייו נקבעים. כל הברכות האפשריות, כל הגדילה האפשרית, כל מה שהאדם יכול לגלות בחייו כבר נקבע, כפי שהדבר נעשה בראש השנה. אבל, מה אם אנו רוצים יותר? מה אם אנו רוצים לפרוץ את הגבולות שנקבעו עבורנו? הדרך היחידה לפרוץ את גבולות הברכות שנקבעו לנו היא לפרוץ את גבולות הרצון הרוחני שלנו.

"כּוֹסִי רְוָיָה" אומר דוד המלך, בספר תהלים, פרק כג', פסוק ה'."

רוב האנשים, אני מאמין, מרגישים רצון להתחבר לאור הבורא בצורתו הטהורה ביותר. כן, לפעמים אנו גם חושבים על הברכות שאנו יכולים להרוויח מזה, אבל בצורה הטהורה ביותר, לכולנו יש רצון מסוים ל"דבקות", לאיחוד עם אור הבורא. ואם זה נשאר קבוע, אז גם הגבולות שמסביב לברכות שלנו יישארו קבועים. נוכל לקבל ברכות, אבל ברמה מוגבלת. מכיוון שאם הרצון שלנו לאור הבורא נשאר מוגבל, הגבולות לקבל ברכות גם הם נשארים מוגבלים. אבל אם אנו יכולים לעורר רמה גדולה יותר של רצון עבור הנשמה שלנו להתחבר לאור הבורא, אז הגבולות של הברכות שיש לנו גם הם נפרצים.

ההתעוררות לרצון גדול יותר לחיבור לאור הבורא שוברת את הגבולות שמסביב לברכות שלנו, ואז, מלמדים המקובלים, האדם יכול להתחבר לרמה שבה יש ברכות בלתי מוגבלות. דוד המלך אומר בספר תהלים, כאשר הוא מדבר על הברכות שהוא רוצה לעורר: "כּוֹסִי רְוָיָה" – כוסי עולה על גדותיה. היא רוויה בברכות. היא שברה את הגבולות שסביבה. גם אנו יכולים, ואנו אמורים, להגיע לידי שבירת הגבולות שמקיפים את הברכות שלנו. אבל יש רק דרך אחת לעשות זאת, והיא שבירת הגבולות של הרצון הרוחני שלנו.

לכן, כולנו חייבים לשאול את עצמנו: האם הרצון שלי גדל? האם הוא קבוע? אם הוא קבוע, אז הגבולות מסביב לברכות שלי יישארו גם הם קבועים. ולמרות שרובנו לא דוחפים את עצמנו באופן קבוע לשבור את גבולות הרצון הרוחני שלנו לאיחוד מושלם עם אור הבורא, הרי שההבנה הפשוטה שהדרך לפרוץ את הגבולות סביב הברכות שלנו היא לעורר את הרצון לכך, מתחילה את התהליך הזה.

אם אנו רוצים שהמחסום יוסר והברכות תהיינה בלתי מוגבלות, אנו חייבים לשבור ולפרוץ את גבולות הרצון הרוחני שלנו. אם הרצון הרוחני שלנו נשאר באותה רמה שבוע אחרי שבוע, חודש אחרי חודש, שנה אחר שנה, אז גם הברכות תישארנה אותן ברכות בצורתן המוגבלת. לכן, אנו חייבים להשתמש בכלי שרב אשלג מדבר עליו, ולעורר בתוכנו בהירות לכך שבכל פעם שבה אנו מרגישים עצב, חושך או כאב, אנו חייבים לעצור ולומר, "אני יודע/ת שיש רק סיבה אחת לכך שאני חווה זאת. זה מפני שחיבור הנשמה שלי לאור הבורא הוא מוגבל, ואני רוצה שהוא יהיה בלתי מוגבל. אני רוצה לשבור ולפרוץ את גבולות הרצון הרוחני שלי. אני חייב/ת למצוא דרכים חדשות לעורר רצון גדול יותר."

זו אחת ההזדמנויות הזמינות לנו בשבת "כִּי תִשָּׁא". וכמובן, אנו רוצים אותן לא רק עבור השבת הזו, אלא להשתמש בהבנה ובמודעות האלה תמיד, במשך כל חיינו, כדי שנוכל לעורר "דבקות", איחוד הנשמה שלנו עם אור הבורא, ובכך לשבור ולפרוץ את הגבולות ולהזרים ברכות אינסופיות אל תוך חיינו.