פרשת "תְּצַוֶּה" היא הפרשה היחידה בתורה שבה שמו של משה אינו נזכר. מדוע?
אחד ההסברים שנותנים המקובלים הוא שזוהי תוצאת מילותיו של משה עצמו; כאשר רצה הבורא להשמיד את בני ישראל לאחר חטא העגל, אמר משה לבורא: "וְעַתָּה אִם־תִּשָּׂא חַטָּאתָם; וְאִם־אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ׃" [שמות, פרק לב', פסוק לא']. ולמרות שהבורא לא השמיד את בני ישראל, מכיוון שהבקשה באה מפיו של משה עצמו, היא הייתה חייבת להתממש. ולכן, זוהי הפרשה שבה הבקשה הזו התממשה, בכך ששמו של משה אינו מוזכר בה.
אבל יש הסבר עמוק יותר.
”אנו חייבים להבין מהו סוד "האור הגנוז“.
כאשר נולד משה, נאמר על יוכבד אמו: "וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא" [שמות פרק ב' פסוק ב']. המקובלים מסבירים שסוד המלים האלה הוא שהן מספרות לנו שנשמתו של משה הגיעה מן "האור הגנוז". ואנו יודעים שכדי לשים קץ לכאב, לסבל ולמוות, העבודה שלנו היא לגלות את "האור הגנוז" הזה. לכן, אנו חייבים להגיע לידי הבנת סוד מהותו של "האור הגנוז".
אור הבורא קיים בכל מה שיש בעולם הזה. אנו חיים לא מכיוון שהגוף שלנו מושלם וללא פגם, אלא מכיוון שאור הבורא מוחדר אל תוך הגוף שלנו כל הזמן, כמו למשל שספל קיים רק מכיוון שאור הבורא מוחדר לתוכו כל הזמן. כל הקיים סביבנו הוא אור הבורא הגנוז בתוך הפיזיות. הפירוש האמיתי של המושג "האור הגנוז" הוא לכן שאור הבורא קיים, אבל הוא חבוי ומוסתר בתוך מגבלות הפיזיות. זה נכון לגבי חפצים, אנשים, וגם פעולות – כאשר מישהו אומר או עושה לנו משהו, בתוך המעשים או המלים האלה חבוי האור.
"האור הגנוז" אינו איזה מקום נעלה שאנו רוצים להתחבר אליו; אלא, הוא האור שחבוי ומוסתר בתוך כל דבר שאנו כבר מכירים, ואדם נעלה הוא אדם שרואה יותר ויותר את הפיזיות הסובבת אותו כאור הבורא. זה הסוד של "האור הגנוז".
אם כן, מה פירוש האמירה שנשמת משה הייתה מן ה"האור הגנוז", כאשר נאמר בתורה שהוא טוב? פירוש הדבר הוא שכל מה שמשה ראה היה אור הבורא, וכאשר אדם מחובר אל "האור הגנוז", הוא יכול לראות הכל. מטרת העבודה הרוחנית שלנו, היא, לכן, להתחבר אל התדר הזה, אל המציאות הזו של "האור הגנוז". מכיוון שהדרך היחידה שבה נוכל לראות לא רק את הדברים סביבנו, אלא כל דבר בצורתו האמיתית, היא באמצעות התחברות אל מציאות "האור הגנוז".
”כאשר אדם מחובר אל "האור הגנוז", הוא יכול לראות הכל.“
כיוון שכך, כל יום, כאשר אנו בוחרים להכחיש שאור הבורא חבוי בתוך הפעולה הזו או האדם הזה, אנו מתנתקים מן "האור הגנוז", ולא זוכים ביכולת לראות באמת. אבל חשוב מזה, כשאנו עושים כך, לעולם לא נוכל לעשות נסים או ליצור שינוי; חשיבות דחיפת ואילוץ עצמנו להתחבר אל "האור הגנוז" אינה רק להפוך אותנו ליותר רוחניים או נעלים, אלא לתת לנו את היכולת ליצור שינוי, ליצור נסים, ולהביא את האור המוחלט של גמר התיקון אל העולם הזה.
מה שמתגלה ומה שאנו מקבלים בשבת "תְּצַוֶּה" הוא הכוח, הרצון והיכולת להתבונן בכל אשר סביבנו ולדחוף את עצמנו לראות את "האור הגנוז" שבתוכו, מכיוון שלהיות רוחניים ולעשות מעשים שמחברים אותנו אל האור זה לא מספיק. בשבת "תְּצַוֶּה", לכן, אנו יכולים לשאוף לא רק ליצור חיבור אל "האור הגנוז", אלא גם להגדיל את היכולת שלנו לשמר ולחזק את החיבור הזה מדי יום ביומו.
