פרשת "וָאֵרָא" פותחת כך: " וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה. וָאֵרָא אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי יְהוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם". [שמות פרק ו' פסוקים ב'-ג']
הבורא פונה כאן אל משה, ואומר לו: "גיליתי את עצמי לאברהם, יצחק ויעקב ברמה אחת של אור, רמה אחת של חיבור. אבל לא גיליתי את עצמי להם ברמה הגבוהה ביותר של חיבור." אם כן, המקובלים שואלים, איזה סוד נותן כאן הבורא למשה בהצהרה הזו? וחשוב מזה, איזו הבנה אנו רוצים לקבל ממנה?
”הבורא מדבר באמצעותנו“.
כדי לענות על כך, הייתי רוצה לשתף מתוך הספר "פרי הארץ", אוסף לימודים של הרב מנחם מויטבסק; זה הספר שהרב ברנדוויין היה לומד ממנו כל שבוע. זו פרשה ארוכה, אבל אני אתמקד בנקודה אחת שנוגעת לדיבור, במיוחד לדיבור שהוא תפילה ולימוד. המלים המקוריות של מנחם מנדל מויטבסק בעברית הן יפות מאוד ומלאות עוצמה. הוא שואל: "כאשר כל אדם מתפלל, האם הוא חושב שזה הוא עצמו שמדבר, שהוא זה שאומר את מלות התפילה, המלים של החיבור? מכיוון", אומר רבי מנחם מויטבסק, "שאנו חייבים להיות מאוד זהירים לא לעשות זאת."
כשאנו אומרים מלים של תפילה, חיבור, או לימוד, המודעות שלנו חייבת להיות שזה לא אנו שמדברים, אלא הבורא מדבר דרכנו. המחשבה שלנו חייבת להיות שאין אלה המלים שלנו שיוצאות מפינו, אלא המלים של הבורא. ואם אנו מסוגלים לשמור על מודעות קבועה שאין זה הפה שלנו מדבר או מתפלל, אלא זה הפה של הבורא, אז, אומר לנו רבי מנחם מויטבסק, אנו יוצרים עולם חדש עם כל מילה שיוצאת מפינו בתפילה, בלימוד ובהוראה. בדיוק כפי שנאמר בתהילים שהשמים והארץ נבראו באמצעות מילות הבורא, כך גם אנו מסוגלים לברוא עולם חדש עם כל מילה או תפילה שאנו אומרים אם אנו מסוגלים להזכיר לעצמנו שאין זה אנו המדברים כאן, אלא הבורא מדבר דרכנו... תארו לעצמכם את ההבדל שבין המלים שלנו המבקשות שאור הרפואה יתגלה, למשל, לעומת הבורא שמבקש את האור הזה! כאשר אנו יודעים שזה פיו של הבורא מדבר, ולא אנחנו, אז אנו באותו רגע בעלי עוצמה כמוהו בבריאת עולמנו. וכשנעשה כך, כל מילה שנתכוון להוציא מפינו תהיה בעלת עוצמה שלא נוכל אפילו לדמיין.
”אנו מחוברים אל אור אינסוף“.
לכן, מנחם מויטבסק אומר שאם תהיה לנו המודעות שהבורא מדבר מפינו, אז לא משנה מי אנחנו או באיזה רמה רוחנית אנו נמצאים, זה יהיה האור שיביא את הרפואה, ההגנה, או כל מה שאנו מבקשים בתפילה. יתרה מזו, כאשר אדם אינו מערב את עצמו בדיבורו, ובמקום, הוא יודע שהבורא מדבר מפיו, אז הוא נעשה באופן מידי מחובר לאור אינסוף, והאור פשוט זורם דרכו. כך מסביר רבי מנחם מויטבסק את סוד פרשת "וָאֵרָא".
בתחילת פרשת "וָאֵרָא" נאמר שההבדל בין משה ובין אברהם יצחק ויעקב היה שלמשה ניתנה בשבת הזו היכולת להיות לפיו של הבורא, בעוד אברהם, יצחק ויעקב, למרות שהיו ברמה גבוהה ביותר, היו מסוגלים למשוך אור של רפואה רק באמצעות הכוח שלהם, באמצעות הפה שלהם. לכן, בשבת "וָאֵרָא" קיימת יכולת החיבור של הפה של משה אל הפה של י-ה-ו-ה, אל ארבע אותיות השם המפורש, אל אור אינסוף של הבורא. אנו חייבים להבין שמשה היה אדם עוצמתי ביותר, אפילו לפני שקיבל את המתנה הזו בשבת הזו; הוא יכול היה לעורר אור גדול, אבל לא את אור אינסוף. לכן, מה שהשתנה בשבת "וָאֵרָא" היה שלמשה ניתנה יכולת החיבור של הפה שלו אל הפה של הבורא – המודעות שמנחם מויטבסק דיבר עליה, ושעכשיו גם לנו יש הזדמנות לקבל אותה. היא ניתנה קודם כל למשה, ועכשיו ממשה לכולנו, חיבור הפיות שלנו אל הפה של הבורא כדי שנוכל גם אנו להביא ברכות אינסוף.
אנו לומדים מהלימוד הזה עד כמה חשוב שכל הדיבור שלנו ייעשה עם המודעות הזו. אנו חייבים להמשיך להזכיר לעצמנו כאשר אנו מתפללים, כאשר אנו עושים את התקשורות שלנו, כאשר אנו קוראים בזוהר, כאשר אנו מלמדים, שזה לא הפה שלנו מדבר, אלא הפה של הבורא. ואם נוכל, כמו שאומר רבי מנחם מויטבסק, לתרגל זאת ולאמן את עצמנו בדרך זו, אז נהיה מחוברים אל אור אינסוף, והתפילות והלימודים שלנו יהפכו לחזקים עד אין קץ.
בשבת "וָאֵרָא" ניתנת לנו היכולת, פשוט באמצעות המודעות שלנו, לחבר את הפה שלנו אל הפה של הבורא, לדבר מלים שיכולות, לכן, להביא אור אינסוף.
