פרשת "מִקֵּץ" כמעט תמיד נקראת במשך חג החנוכה; ולכן יש קשר עמוק בין אור הפרשה ובין אור החנוכה. ואני רוצה לחלוק לימוד שהוא מודעות חשובה עבור החנוכה ועבור השבת הזו.
”הם התאחדו עם האור ועם הבורא“.
הגמרא אומרת לנו שחג החנוכה לא נחגג בשנה הראשונה. הגמרא אומרת "לשנה האחרת", "לשנה הבאה", כלומר שבשנה שבה חג החנוכה אכן התרחש, לא התקיימה כל חגיגה, אלא "בשנה האחרת", בשנה הבאה, הם יצרו את מה שאנו מכירים כחג החנוכה, עם התקשורות של שמונת הנרות והתפילות; הדברים האלה לא נעשו בשנה הראשונה.
אם כן, מה הכוונה בכך שנאמר שבשנה הראשונה הם לא עשו דבר ורק בשנה שלאחר מכן הם חגגו? רב ישראל מקוז'ניץ נותן לנו לימוד נפלא כדי לענות על כך. הוא אומר שבשנה הראשונה, כאשר הנסים התרחשו, חייהם ניצלו, והם התעלו על ידי נס פך השמן והחנוכה עד כדי כך שהם נעשו מאוחדים עם אור הבורא.
הייתי רוצה לדבר לרגע על נסים, לפני שנמשיך הלאה. נס הוא משהו שחייב להיות קבוע בחיינו עד כדי כך שאפילו לא נתרגש בזכותו. הסיבה לכך שאנו מתרגשים בזכות הנסים היא מכיוון שאין הם מתרחשים יום יום, וזו בעיה. מדוע אין הם מתרחשים כל יום? מכיוון שאין אנו מחוברים מספיק. אדם שמאוחד לחלוטין עם אור הבורא במודעות שלו, בחייו, ובעבודתו, אינו מתרגש מנסים, מכיוון שהוא או היא יודעים שנסים מתרחשים כל הזמן.
”נסים נעשים לדבר נפוץ“.
אם כן, נחזור לשאלה: מדוע נאמר בתלמוד שבשנה הראשונה הם לא חגגו את חנוכה? מכיוון שהם מחוברים לאור הבורא עד כדי כך שהנסים היו פשוט מתרחשים כל הזמן; כמובן שחייהם ניצלו, וכמובן שהם חוו את נס פך השמן. אבל בשנה שלאחר מכן, אומר לנו רבי ישראל מקוזניץ, הם הבינו שהם כבר לא נמצאים שם יותר, ושהחיבור והמודעות שלהם נחלשו. הם ידעו שהם חייבים ליצור שמונה ימים בשנה שבהם נפתחת הדרך לאלה מאתנו שעדיין נמצאים במקום נמוך מספיק כדי להתרגש מנסים.
וזוהי, לכן, מודעות חשובה: אין אנו באמת רוצים להתחבר למה שאנו עושים בחנוכה. אלא, אנו רוצים להתחבר לחג החנוכה הראשון, שבו לא היו כלל חגיגות, מכיוון שהם היו כה מחוברים לאור הבורא עד כי לא היו חייבים לעשות מאומה, והנסים היו מתרחשים כל הזמן. אבל בשנה השנייה, כאשר הם ראו שהם מאבדים את המודעות הזו, הם היו חייבים ליצור משהו כדי לפתוח את ערוץ הנסים לאנשים... וכך נוצר חג החנוכה.
עם ההבנה הזו, אנו לומדים שהדבר שאנו באמת רוצים להתחבר אליו בחנוכה, ובשבת "מִקֵּץ", הוא להיות כה מחוברים, כה מאוחדים עם אור הבורא, עד כי הנסים יהפכו לדבר שכיח כל כך, ולא יהיה כל צורך בהתרגשות, לא יהיה כל צורך בחג החנוכה, ולא יהיה כל צורך בשום דבר שאנו עושים; זה האור האמתי של חנוכה.
