בפרשת "פְּקוּדֵי" אנו מוצאים את הבניה הסופית וצירוף כל חלקי המשכן, שהוא משכן אור הבורא במדבר. המדרש אומר לנו שעבודת משה ובצלאל, האדריכלים הראשיים שבנו את המשכן, שיקפה את בריאת העולם. נאמר שבצלאל ידע את צירוף האותיות, שמו של הבורא, שעמו ברא הבורא את העולם, והיה מסוגל להשתמש בו.
אם כן, מהי ההבנה של ההצהרה הזו, וחשוב מזה, מה אנו עומדים לקבל ממנה? ישנם שני היבטים מרכזיים ללימוד הקבלה; יש החלק שנותן לנו כיוון כיצד לגדול ולהשתנות כדי שנוכל להתחבר אל הבורא ולקבל יותר אור וברכות לחיינו, וישנו החלק השני, שהוא הכלים. הכלים הם צירופי האותיות שיוצרים את שמות הבורא, והמדיטציות השונות שלהם. ההיבט הזה חשוב בדיוק כמו הקודם עבור הגדילה שלנו, מכיוון שבלי הכלים הללו קשה מאוד להשיג את הגדילה אמיתית ואת החיבור שעבורם באנו אל העולם הזה.
”קָרוֹב יְהוָה לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת“.
[תהלים קמ"ה]
בזוהר יש קטע המתייחס לכך, שאותו שמעתי וקראתי אינספור פעמים, אבל הוא נחקק במוחי לאחר ששמעתי את אבי, הרב ברג, מצטט אותו כאשר היינו בטיול בישראל בערך לפני 25 שנים. שם נאמר: "קָרוֹב יְהוָה לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת." [הזוהר, פרשת חקת, פסוק ע"ח]. נראה שהזוהר אומר כאן שלא כל אחד שמתפלל יקבל את התשובה, או את האור, אלא שרק אלה ש"קוראים לבורא באמת" יקבלו זאת. אם כן, מה פירוש "לקרוא באמת"? פעמים רבות, כאשר אנו זקוקים לדברים, ואנו רוצים להתחבר אל הבורא כדי לקבל אור וברכות, אין אנו מרגישים את האור בא אלינו. והרב אמר שהזוהר אומר לנו מדוע; הסיבה לכך שהאור לא בא אלינו היא מכיוון שאנו חייבים שיהיה לנו הידע של המוליכים האלה של האור, ואנו חייבים לקרוא להם בשם הנכון. אם אין אנו מודעים לשם הנכון, או לא משתמשים בו נכון, קשה מאוד למשוך את האור אותו אנו מבקשים וצריכים.
אבל ישנם אלה היודעים את השמות הנכונים שיש להשתמש בהם, את המוליך הנכון שבעזרתו אפשר למשוך את האור; בצלאל היה אחד מאותם האנשים, ואני רוצה להתמקד בשם שאליו הוא התחבר. אם נגיע לידי הבנת כוח השם הזה ונתחיל להשתמש בו, יש לקוות שנוכל להתעלות כדי להתחבר יותר אל אור הבורא ולקבל אותו.
”אם אין אנו מודעים לשם הנכון, או לא משתמשים בו נכון, קשה מאוד למשוך את האור אותו אנו מבקשים וצריכים“.
כדי להסביר את השם שבו השתמש בצלאל, אני רוצה לחלוק כאן קטע מן הזוהר החדש. הזוהר החדש התגלה לאחר שהכרנו כבר את הזוהר הקיים. הוא עדיין חלק מאותם לימודים של רבי שמעון בר יוחאי, אבל הוא נמצא מאוחר יותר ונדפס בנפרד. בספר "בְּרֵאשִׁית" פרק א' נאמר: " בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ". ורבי שמעון אומר שצירוף האותיות הראשונות של ארבע המלים האחרונות של הפסוק הזה, כלומר א.ה.ו.ה, יוצר את השם שהוא הכוח שמחיה ומניע את כל הבריאה כפי שאנו מכירים אותה כיום. וזה השם בו השתמש בצלאל. השם הזה אינו נפוץ כמו שאר השמות שאנו מכירים, כמו השם המפורש, י.ה.ו.ה, למשל, אבל רבי שמעון אומר לנו כאן שהוא אחד השמות החשובים ביותר שיש לדעת. כאשר רבי שמעון אומר "לדעת", הוא מתכוון להשתמש בו ולהתחבר אל המהות שלו. מדוע השם א.ה.ו.ה חשוב כל כך, שואל רבי שמעון? מכיוון שהשם הזה, העשוי מארבעת ערוצי האור האלה, הוא הכוח והאנרגיה הנצחיים שמאפשרים לשמים, לארץ ולטבע לגדול, להתפתח ולהמשיך הלאה.
ואז מגלה רבי שמעון משהו מעניין מאוד. בזוהר ובתלמוד נאמר שכל דבר בעולם הזה שגדל, אפילו גבעול של דשא, יש לו מלאך העומד מעליו ושומר עליו מלמעלה, מכה בו, ואומר: "אתה חייב לגדול ולהשתנות". כל דבר שגדל בעולם הזה, ובני אדם בכלל זה, עושים זאת בזכות המלאך הזה. אין זה מלאך כפי שאנו נוטים לחשוב עליו, יצור בעל כנפיים וכדומה, אלא מדובר כאן על השם הזה, א.ה.ו.ה. אלה הם האור והאנרגיה שזורמים באמצעות צירוף האותיות הזה שנקרא מלאך והם מאפשרים לא רק לצמחים לגדול, אלא גם לכל אחת ואחד מאתנו. לכן, רבי שמעון אומר לנו שכאשר נאמר בתלמוד שאין אף גבעול של עשב שגדל בלי מלאך האומר לו לעשות כך, זה מתייחס אל השם הזה, אל האנרגיה שבאותיות א.ה.ו.ה.
כאשר אנו מבינים זאת, אנו יכולים להתחיל לראות שאלה מאתנו הרוצים לגדול ולהתמלא בכוח שיצר את חיי הנצח בטבע, יכולים לעשות זאת באמצעות צירוף האותיות הזה. ובדרך זו אנו יכולים להתחיל להעריך את הכוח שבחיבור אל הצירוף הזה, א.ה.ו.ה, הכוח שמאחורי הבריאה. זה באמת הכוח, כפי שאומר הזוהר, שמחבר את אור הבורא ואת העולמות העליונים אל העולם הפיזי הזה. וחוסר הרצון לגדול, או חוסר הגדילה בעצמה, שקיימים בעולם הזה, הם בדרך מסוימת חוסר החיבור אל השם הזה. ובשבת "פְּקוּדֵי" יש לנו הזדמנות מדהימה לעורר בתוכנו את הרצון ואת היכולת להשתמש בשם הזה, א.ה.ו.ה, ולהתחבר אל הכוח שמאחורי .הבריאה, כפי שעשה בצלאל בעת יצירת המשכן.
