מאמר זה פורסם בעבר בשנת 2017.
פרשת "כִּי-תָבוֹא" מדברת על הביכורים, על הפרי הראשון. משה מורה לבני ישראל להביע תודתם לבורא בכך שילכו לבית המקדש בירושלים ויתרמו שם את הפירות הראשונים של העונה. ונאמר במדרש שכשמשה מקבל מהבורא את המסר הזה, לומר לבני ישראל שכאשר יהיו להם פירות עליהם להביא אותם לבית המקדש, הוא ראה שבית המקדש עומד להיחרב, ולכן יגיע זמן שבו הפעולה הפיזית של הבאת הביכורים למקדש לא תתקיים יותר. לכן, הוא רצה למצוא תחליף לכך; והוא אומר, "אחליף זאת בתפילה, בשלוש התקשורות היומיות לאור הבורא".
היה רב גדול שנקרא הקוצקה רבה, שתמיד הזכיר לי את אבי, הרב ברג, מכיוון שהוא היה מורה גדול, אדם נעלה מאוד מבחינה רוחנית, אבל בשנים האחרונות לחייו התרחש משהו והוא לא יכול היה ללמד באותו אופן. אם כן, המורה הזה משתף עמנו סוד חזק. הוא אומר שמשה מקבל את המסר הזה מהבורא, לומר לבני ישראל ללכת לארץ ישראל, וכאשר יהיה להם פרי ראשון, להביא אותו אל בית המקדש. ואז אומר הקוצקה רבה שמשה היה מסוג האנשים שמעולם לא קיבלו דברים שאינם אמיתיים.
מה פירוש הדבר? איך אנו יודעים אם דבר מה הוא אמת או לא? הרב אשלג מצטט פסוק שאני חושב עליו לעתים קרובות. הוא אומר: "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד" [משלי י"ב פסוק י"ט]", כלומר, דברי אמת יישארו לנצח. דברים שכזב נקשר אליהם, דברים שאינם אמיתיים, דברים שאינם טהורים, אינם יכולים להישאר לנצח. זו הדרך שבה משה חי, ויש לקוות שזו הדרך שבה גם אנו נתחיל לחיות או נדחף את עצמנו חזק יותר לחיות.
משה הקשיב לבורא ואמר: "אתה אומר לי שהמושג הזה של ביכורים,האור שבתוך הפרי הראשון, הוא דבר אמיתי. האם הוא יישאר לנצח?" הבורא אומר לו שהוא יישאר למשך כמה מאות שנים ואז ייפסק. משה יודע שחייב להיות כאן משהו עמוק יותר, מכיוון שמשהו אמיתי אינו מפסיק לעולם; לכן ברור שלא מדובר כאן על הפעולה, כי הפעולה לכשעצמה יכולה להיות רק הקליפה.
אם כן, מהו הסוד העמוק כאן? משה אומר שהסוד הטהור, האמיתי והנצחי שבתוך הביכוריםיכול להיות מועבר בתפילה, כי אדם בכל מקום בעולם יכול לעצור ולהתחבר לאור הבורא. זו אמת. איך אנו יודעים שזו אמת? מפני שזה מתקיים לנצח. לעולם לא יהיה זמן בהיסטוריה של האנושות שבו אדם לא יוכל לעצור, ולא משנה היכן הוא נמצא בעולם, ולהתחבר לאור הבורא.
אמת פירושה דבר שמתקיים לנצח. אבל איך אנו מתחברים אליה? זה כלי חשוב ומעשי מאוד. עלינו לשאול את עצמנו, "האם אני חי/ה את האמת? האם אני ממקד/ת את האנרגיות שלי, את המלים שלי ואת המחשבות שלי בדברים שנשארים לנצח? או שאני מבזבז/ת כל כך הרבה זמן ומאמצים על דברים שלא נשארים לנצח ולא יכולים להישאר לנצח?
כמה פעמים אנו מערבים במחשבות ובמעשים שלנו דברים שאנו יודעים, אם נעצור לשנייה לחשוב על כך, שלא יהיו כאן עוד 20 שנים? האם הנושא הזה, הבעיה הזו, הפחד הזה, או הספק הזה יהיה כאן עוד 50 שנה? אם לא, ואנחנו משקיעים בו כל כך הרבה זמן, אנו לא חיים את האמת. כמה מתוך החיים שלנו, המלים, המחשבות או המעשים שלנו מתמקדים בדברים שיש להם לפחות הפוטנציאל להישאר לנצח? העובדה שמישהו אמר עלינו משהו רע, ועכשיו אנו כועסים, לא תישאר לנצח. דברים שמתרחשים ואנו יודעים שעוד 20 שנים הם אפילו לא יהיו זיכרון, לא יישארו לנצח. ואם נשקיע את הזמן שלנו, את המאמצים, המלים והמחשבות שלנו במימד הכזב, בתחום השקרי, אז זה יהיה המימד שנתקשר ונתחבר אליו.
לכן אנו חייבים לשאול את עצמנו כמה אמת אנו חיים. כאשר אנו חולקים עם מישהו, האור הזה יישאר לנצח. כאשר אנו באמת אוהבים מישהו, האהבה הזו יישאר לנצח. כאשר אנו מחוברים לאור הבורא, האור הזה יישאר לנצח. אבל, כמה מהאנרגיות שלנו ממוקדות ומכוונות באמת לכוון הזה?
הסוד הגדול ביותר להתחבר לאור המושלם, לאור שאינו בא עם אתגרים, הוא לחיות יותר ויותר אמת. כאשר המחשבות באות והספקות באים והפחדים באים, שאלו את עצמכם: האם זה דבר שאמור להישאר לנצח? אם התשובה היא כן, שימו בכך כמה אנרגיה שאתם רוצים. אם לא, האם אינכם רוצים את האור המושלם? האם אינכם רוצים ברכות שבאות בלי אתגרים, ברכות שאפשר רק להתחבר אליהן, לקבל אותן, לחיות אותן, בכך שנשקיע את מירב הזמן, המאמץ, האנרגיה והמחשבות במה שיכול להישאר לנצח?
אם התשובה היא כן, אז בשבת "כִּי-תָבוֹא", אחת המתנות הגדולות ביותר שאנו רוצים לקבל היא להשתמש באמת, ולהעריך באמצעותה את היום שלנו, את החודש שלנו ואת החיים שלנו. כמה מהאנרגיה, המחשבות, המלים והפעולות שלנו מושקעות באמת, מושקעות בדברים שיכולים להישאר לנצח? כל מה שלא יישאר לנצח או לא יכול להישאר לנצח הוא שקר וכזב. אין זה אומר שלפעמים אנו לא צריכים להשקיע בדברי כזב, אבל לא יותר מדי, לא בדרכים מטופשות. ובשבת "כִּי-תָבוֹא", אנו יכולים לבקש לחיות יותר באמת, ולקבל את ההבנה ואת המודעות להשקיע את האנרגיות שלנו בדברים שיכולים להישאר לנצח. וכשנעשה כך, נתחבר לברכות שנשארות לנצח. נתחבר לאור שבא בלי אתגרים.
