מאמר זה פורסם בעבר בשנת 2016.
יש לימוד של "תפארת שלמה" על השיר "שלום עליכם", שקשור גם לפרשת "בַּמִּדְבָּר". שם נאמר, אם אתם קוראים את הסיפור כפשוטו, שמשה ואהרן סופרים את בני ישראל. "תפארת שלמה" שואל מה פירוש כל רעיון הספירה; האם מדובר כאן על ספירה של אנשים פיזיים?
ב"תְּּהלים" נאמר שמלאכים מקיפים את האדם, ואנו יודעים שמלאך נוצר מכל פעולה רוחנית שהאדם עושה. לכן כאשר נאמר שהבורא אומר למשה ולאהרן לספור את בני ישראל, "תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם," הכוונה היא למלאכים שאותם אנשים בראו. האם אתם יכולים לתאר לעצמכם - אתם עומדים לפני משה והוא אומר לכם, למשל, שיש לכם חמישה מלאכים סביבכם? זה התהליך שהתרחש אז, וזה גם מה שמתרחש השבת הזו. זה כאילו שמשה ואהרן עושים לנו צילום רנטגן. הם באים לכל אחת ואחד מאתנו, ובודקים כמה מלאכים יש סביבנו.
ואז ממשיך "תפארת שלמה" להסביר את תהליך בריאת המלאכים שמתרחש כל שבוע. במשך כל ימות השבוע, אנו בוראים את גופות המלאכים בלי הנשמה שלהם, וכאשר אנו מתחברים אל השבת, המלאכים האלה מקבלים את הנשמות שלהם. למעשה, חלק מההתרגשות שלנו בליל שישי בא מהמלאכים שמתרגשים לקבל את הנשמות שלהם; וכל העבודה שאנו עושים במהלך השבוע לא תיתן לנו אור אלא אם כן נחדיר את הנשמות אל תוך המלאכים האלה.
אם כן עכשיו אנו יכולים להבין את כוח השיר "שלום עליכם". כאשר אנו מברכים את המלאכים, אנו מברכים את המלאכים שאנחנו בראנו, גופות שהן עדיין בלי נשמה. באמצעות התקשורת של ליל שישי, ובמיוחד באמצעות השיר "שלום עליכם", אנו מחדירים נשמות אל תוך המלאכים האלה. אנו מזמינים אותם, ואז כאשר הם נעשים חיים, אנו אומרים למלאכים, "עכשיו אתם יכולים לתת לי את הברכות של האור שאני בראתי." ואז אנו מאפשרים להם ללכת, מפני שאחרי שהם קיבלו את הנשמות שלהם ונתנו לנו את הברכות של האור שלהם, הם יכולים לעלות למקום משכנם האמיתי.
בפרשה הזו הבורא גם אומר למשה ולאהרן, "כאשר אתם סופרים את בני ישראל, קחו אתכם את ראשי השבטים". באחד הפירושים של הפרשה הזו, ב"פרקי אבות", נאמר בהקשר לכך: "ביתך חייב להיות מקום שבו החכמים, הנשמות הגדולות, באים אליו ומתאספים בו." אם נתייחס למשנה הזו כפשוטה, אין בה שום היגיון. אבל פירושה הוא שאם אדם עושה מעשה בדרך הנכונה, הוא מקבל חלק מנשמת צדיק שעזב את העולם הזה. בפירוש "הסולם" אומר הרב אשלג שאדם אינו יכול לגדול באופן רוחני אלא אם הוא מקבל עזרה וחלקים קטנים מנשמת צדיק, וזה נקרא "עיבור".
יש שלוש דרכים עיקריות שבהן אנו יכולים לזכות בעיבור. אחת היא עשית מעשה שצדיק היה ידוע בו, ממקור נשמתו. למשל, המעשה הגדול של רבי פינחס בן יאיר. אם כן, כאשר אדם עושה מעשה גדול של נתינה, הוא יכול לקבל ניצוץ מנשמת פינחס בן יאיר, או אם יש לאדם ענווה גדולה, שהייתה אחת התכונות של משה, הוא יכול לקבל ניצוץ מהאור של משה. הדרך השנייה היא באמצעות לימוד. כאשר אנו קוראים מהזוהר, למשל, אנו מקבלים עיבור, החדרת ניצוץ של אור, מנשמת רבי שמעון בר יוחאי. והדרך השלישית היא באמצעות הליכה לקבר של צדיק. אנו עושים זאת כדי לבקש שחלק מנשמת הצדיק הזה יכנס לנשמה שלנו.
אם כן, כאשר נאמר ב"פרקי אבות" "ביתך חייב תמיד להיות מקום שאליו באים הצדיקים", פירוש הדבר הוא שאנו חייבים תמיד לעורר את עצמנו לצורך ולחשיבות של קבלת עזרה וניצוץ מצדיק. אבל זה גם אומר שביתכם חייב להיות מקום שאליו הנשמות האלה באות כל הזמן, לא רק מפעם לפעם. לכן, אנו חייבים לשאול את עצמנו: השבוע הזה, איזה נשמות, איזה עיבורים, הבאתי אל ביתי, אל גופי? זה חייב להיות תהליך תמידי של הבאת עיבורים, הבאת עזרה. זו אחת ההכנות החשובות ביותר לקראת שבועות, כדי לקבל את אור "בילע המוות לנצח", סילוק המוות. ולכן אנו תמיד קוראים את פרשת "במדבר" לפני שבועות, מכיוון שהיא מכינה אותנו לתהליך הזה.
הבורא אומר למשה ולאהרן שבשבת הזו קיים סוד העיבורים, סוד העזרה שתינתן לנו מנשמות של צדיקים. הבורא אומר להם שלא רק שהם חייבים להכין את עצמם לתת ניצוץ מהנשמה שלהם לבני ישראל, אלא הם חייבים גם להכין את כל נשמות הצדיקים לרדת למטה ולראות מי מוכן לקבל עיבור - לא רק עכשיו, אלא גם במשך השנה. אם נזכה להתחבר לכוח העיבור השבת הזו, כל אחת ואחד מאתנו, נוכל לזכות לקבל את אור חג השבועות.
השבת הזו, שלפני שבועות, כל הנשמות העליונות יורדות למטה כדי לתת לנו עזרה לקבל את מתנת "בילע המוות לנצח". ולכן כאשר הבורא אומר למשה ולאהרן לספור את בני ישראל, הם גם רואים כמה עיבורים, כמה ניצוצות של נשמות של צדיקים שונים, יש לכל אדם. משה ואהרן אוספים את כל נשמות הצדיקים שירדו לעולם שלנו ורואים איזה אדם מוכן ורוצה לקבל עיבור, והם לא רק נותנים לנו עיבורים השבת הזו, אלא אפילו יותר מזה, הם נותנים לנו את הכוח לשנות את האופן שבו אנו רואים את החיים הרוחניים שלנו.
