ליצור באמצעות המלים שלנו

כאשר משה מגיע לגבול ארץ ישראל ואומר לבורא: "אֶעְבְּרָה-נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן" [דברים פרק ג' פסוק כג'] הוא משתמש במלה "נָּא", שפירושה "בבקשה". המקובלים אומרים שמשה ידע שכאשר הוא משתמש במילה "נָּא" פעמיים, הבקשה חייבת להתממש, למשל כאשר רצה לרפא את אחותו מרים, הוא אמר את המילה " נָּא" פעמיים.

"תפילה אינה דרך לבקש, היא דרך ליצור".

בתגובה למשה, אומר הבורא: " רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה." [דברים, פרק ג', פסוק כו']. מכיוון שאם משה היה אומר את המילה "נָּא" פעמיים שוב, הוא היה חייב לקבל רשות להיכנס לארץ ישראל. אם כן, אם אנו קוראים את הדברים כפשוטם, זה נשמע משונה מאוד. נראה כאילו הבורא נמצא תחת שליטת משה. לא זו הדרך שבה רוב האנשים מבינים את הבורא, אותו אנו רואים ככל יכול. האם אין זה חייב להיות שאם הבורא אינו רוצה שמשה יכנס לארץ ישראל, משה לא יכנס לארץ ישראל? מה זה משנה באלו מלים השתמש משה?

כאשר ברא הבורא את העולם, הוא התקין בו שיטה מסוימת; שחלק ניכר וחשוב בה אומר שהמלים שלנו ממש יוצרות. אמנם, נכון שאם הבורא רצה לשנות את הטבע ולא להרשות למשה להיכנס לארץ למרות שאמר את התפילה עם המילה "נָּא" פעמיים, הרי שהבורא עדיין יכול היה לעשות זאת. אבל האופן שבו השיטה הרוחנית עובדת – שבה הבורא אינו שובר את הבטחתו אלא אם כן זה נחוץ באופן מיוחד – הוא שבאמצעות המלים שלנו, אנו בוראים.

לכן, אם משה היה אומר את המילה "נָּא"פעמיים, הוא היה חייב להיכנס לארץ ישראל. זו מהות השיטה הזו, וזה כוח המלים שלנו. רוב האנשים חושבים על התפילה כעל דרך לבקש מהבורא דברים. אבל, אנו לומדים כאן שהתפילה אינה דרך לבקש; היא דרך ליצור. וזו אחת המתנות הגדולות הניתנות לנו בשבת "רְאֵה".

יש מקום נוסף שבו אנו מוצאים את התעוררות כוח המלים כאמצעי ליצור: כאשר יצחק רוצה לתת את הברכה לבנו עשו. אנו מכירים את הסיפור – יעקב מתלבש כמו עשו, ויצחק חושב שהוא עשו, ולכן נותן לו את ברכותיו. לאחר שיעקב עוזב, עשו בא ויצחק מבין שהוא ברך את הבן הלא נכון, ואומר, "אף על פי כן, הברכות תתממשנה". מדוע? אם יצחק לא רצה לברך את יעקב שהערים עליו, האם לא יכול היה לקחת את הברכות בחזרה ולומר: "עשיתי טעות?"

לא, הוא לא יכול היה. מכיוון שברגע שיצחק נתן את הברכה, המלים שלו כבר יצרו אותה. עם ההבנה הזו, אנו חייבים עכשיו לשנות את המודעות שלנו לגבי התפילה. זכרו את יצחק. זכרו את משה ואת הבורא. המלים שלנו יוצרות, והמידה שבה אנו יודעים זאת היא המידה שבה הן אכן עושות זאת ויוצרות. אחת הסיבות הגדולות לכך שהתפילות שלנו לא נענות היא שבדרך כלל, כאשר אנו מתפללים, אנו מבקשים בקשה מהבורא. אבל עכשיו אנו יודעים שלא זו הדרך שבה זה עובד. עכשיו אנו יודעים שכאשר אנו אומרים את המלים בשעת התפילה, אנו בעצם פועלים כבוראים בעצמנו, ואם אנו לא באמת מבינים שזה מה שאנו עושים, אז אנו לא באמת מתפללים.

"אנו מסוגלים ליצור באמצעות המלים שלנו".

אחת המתנות שמשה מעורר בתוכנו בשבת "רְאֵה" היא חיזוק הודאות שלנו בכך שאנו יכולים ליצור באמצעות המלים שלנו. אם הייתה לנו באמת הוודאות שאנו יכולים לממש את האור באמצעות המלים שלנו במה שאנו קוראים תפילה – שאנו יודעים עכשיו שאינן מלים של תפילה, אלא מלים של בריאה – זה היה מתרחש. אבל אנו לא עושים זאת. יש לנו ספק, אפילו אם אנו באמת רוצים להאמין, אפילו אם אנו באמת רוצים שתהיה לנו ודאות. יש רק סימן אחד שאומר לנו אם אור הבורא יתממש באמצעות האדם או לא, והסימן הזה הוא הכמות או הרמה שבה אותו אדם יודע שהוא או היא יכולים ליצור בעזרת האור.

כדי לעשות זאת, אנו חייבים באמת, באופן מעשי, להרגיש את אור הבורא אתנו תמיד. הדרך לאמוד כיצד אנו עושים זאת היא לקחת צעד אחד אחורה ולהתבונן על דברים מסוימים שאנו עושים או לא מאפשרים לעצמנו לעשות בחיינו. אם היינו תמיד מרגישים את אור הבורא בתוכנו, עמנו, היו דברים מסוימים שלא היינו מרשים לעצמנו לעשות. לא נכון לומר: "כאשר אגיע למצב שבו אצור באמצעות המלים שלי, אז אור הבורא יימצא עמי. אבל כאשר אני נכשל, כאשר אני פועל בלי כבוד אנושי, כאשר אני פועל מתוך כעס, אור הבורא אינו עמי".

אנו לא יכולים פשוט לקרוא לבורא בכל פעם כאשר אנו רוצים; אנו או חיים עם הודאות שהאור נמצא אתנו תמיד ובכך אנו מסוגלים ליצור ולשנות באמצעות המלים שלנו, או לא. כאשר אנו מבינים שיש לנו הכוח הזה, אנו מבינים שהוא חייב להיות גם כאשר אנו זקוקים לעזרת האור וגם כאשר אנו שוכחים אותה.

זה לימוד חזק מאוד: כמות הכוח שיש לנו ליצור באמצעות מלות התפילה שלנו תלויה אך ורק בכמה אנו יודעים שאור הבורא נמצא עמנו. וזה גם חייב להיות מקיף כל; זה לא יכול להיות רק כשאנו צריכים זאת בניגוד לכך שאנחנו לא צריכים זאת. הלימוד הזה מראה לנו עד כמה קל לנו, באמצעות המלים שלנו, למשוך את אור הבורא וליצור באמצעותו שינוי ונסים.

המילה "רְאֵה" פרושה לראות. מה פירוש ראיה? ללכת לרמות חדשות של מודעות. עכשיו יש לנו הבנה חדשה באשר למשמעות התפילה. אנו, באמצעות המלים שלנו, יש לנו הכוח והיכולת ליצור מה שאנו מתפללים עבורו. וכיצד אנו מושכים יכולת גדולה יותר ליצור את הדברים האלה? בכך שאנו מעוררים ודאות אמיתית, קבועה ותמידית שאור הבורא נוכח עמנו תמיד.