"יש קול הנשלח מאת אור הבורא המנסה לעורר כל אחת ואחד מאתנו לעבודה רוחנית אמיתית."
רב אשלג מצטט קטע מ"תיקוני הזוהר" המסביר פסוק מישעיהו, האומר שיש קול הנשלח על ידי אור הבורא ומנסה לעורר כל אחת ואחד מאתנו לעבודה רוחנית אמיתית. אבל אז אומר הקול: "מדוע אני חייב להמשיך לקרוא?"
אם כן, מדוע הקול שואל זאת? מכיוון, שלמרבה הצער, הזוהר אומר לנו שאפילו רוב אלה שמעורבים בעבודה רוחנית עושים זאת ברמה של אנוכיות ועבור גדילתם הרוחנית; ואין מספיק אנשים, אומר הזוהר, שמתעוררים לעשות את עבודתם הרוחנית כדי להפחית את הכאב, הסבל והמוות שקיימים בעולם הנפרד משלהם. ומכיוון שאין מספיק אנשים שמתעוררים לכך, נאמר שהרוח והנשמה של המשיח,אור הסרת הכאב, הסבל והמוות מן העולם, עוזב ואינו חוזר. והמקובלים מסבירים שבמיוחד בשבת במשך הימים שמובילים לתשעה באב, ובתשעה באב עצמו, הקול הזה שנשלח על ידי הבורא בא ודופק על לב כל אחת ואחד מאתנו, שואל אותנו עד כמה יש בלבנו תשוקה אמיתית לגלות את אור הבורא בעולם כדי שכאב, סבל ומוות יוסרו לא רק מעלינו, אלא גם מאחרים.
"המקובלים מסבירים שבמיוחד בשבת ובתשעה באב עצמו, הקול הזה, שנשלח על ידי הבורא, בא ודופק על לב כל אחת ואחד מאתנו, שואל אותנו עד כמה יש בלבנו תשוקה אמיתית לגלות את אור הבורא בעולם."
אנו מבינים מזה, לכן, שאין אף זמן אחר בשנה שבו הפעימות על לבנו נובעות מהאור, מתחננות בפנינו להתעורר. אם, כמו שאומר הזוהר, הקול הזה בא ורואה שלמרבה הצער אנו גם באופן אישי וגם באופן קולקטיבי לא ממוקדים מספיק בעשיית עבודה שמקלה על הכאב, הסבל והמוות של אחרים, אלא רק בשלנו, אז אותה הרוח, אור המשיח, נעלמת. אם כן זוהי העבודה, במיוחד במהלך שבת מה שאנו רוצים לבקש, במשך הזמן הזה, הוא להיצמד לנשמת המשיח.
יש סיפור שבו אמו של המשיחאומרת שבאה רוח ולקחה עמה את בנה. הסיפור הזה מדבר על הזמן הזה בשנה, הזמן שבו הרוח, הנשמה של המשיח, הנשמה המקיפה והכוללת את כל האור של גמר התיקון, יורדת למטה כדי לבדוק את כולנו, באופן אישי וקולקטיבי. היא באה לראות אם גדלה ההתעוררות שלנו להתמלא מחדש באנרגיה ולחזק מחדש את העבודה הרוחנית שלנו, לא רק לתועלת הרוחנית שלנו, אלא גם עבור התועלת הרוחנית של אחרים. אם התשובה היא כן, נוכל להיצמד לנשמת המשיח, נוכל להיצמד לניצוץ האור של גמר התיקון. אם לא, אומר הזוהר, אז הרוח חוזרת כלעומת שבאה, ואולי בשנה הבאה בזמן הזה נזכה לקבל אותה.
זו הזדמנות חשובה מאין כמוה שיש לנו בשבת "דְּבָרִים" וב"תשעה באב". אנו יכולים לבקש להיות אחת או אחד מהאנשים שנצמדים לנשמת המשיח, שנצמדים להתעוררות הזו, ובכך פותחים את לבנו ומאפשרים לעצמנו להיצמד לאור הזה, להביא את עצמנו – ואת כל העולם – צעד אחד קרוב יותר לגמר התיקון, לקץ כל כאב, סבל ומוות.
