לאורך המסע שלי במרכז לקבלה, הייתה לי הזכות להתחבר עם אנשים מכל העולם העוסקים בכל מקצוע שאתם יכולים לחשוב עליו. פגשתי אנשים מלאי ביטחון וסיפוק שחיים חיים טובים ביותר ללא עבודות מכובדות או בתים יקרים. פגשתי אחרים שנראה שיש להם הכל במבט ראשון - אבל הם סובלים מחרדה וחוסר ביטחון. באורח מעניין למדי, מסתבר שלעיתים קרובות האנשים ההישגיים ביותר [לפי אמות המידה המקובלות היום] נמצאים, למעשה, ברמת הוודאות הנמוכה ביותר לגבי מדוע או איך יש להם מה שיש להם. הם עלולים להרגיש שאינם ראויים להצלחה שלהם. או שהם עלולים להאמין שהם נישלו אחרים ולקחו מהם כדי להגיע למקום שבו הם נמצאים. הם עלולים אפילו להאמין שהם מרמים ומטעים את כל הסובבים אותם, ושבכל רגע, מישהו יקרע את הכיסוי, והם ייחשפו במלוא עליבותם.
וזוהי, ידידי, תסמונת המתחזה.
הרעיון הוצג לראשונה ב-1978 על ידי הפסיכולוגיות פאולין קלנס וסוזן אימס כאשר מאמרם, "תופעת המתחזה בנשים בעלות הישגים גבוהים", פורסם בכתב עת לפסיכותרפיה. במסגרתו, הם שיתפו מחקר שהראה עד כמה תחושות חוסר התאמה וספק עצמי נפוצות בקרב נשים בעלות הישגים גבוהים, למרות הישגיהן. מנקודת המבט של אבולוציה חברתית, זה אינו מפתיע.
עם זאת, תסמונת המתחזה אינה רק גורם שנעוץ בזמן. היא גם אינה מצויה בנשים או אנשים שעלולים להיות להם לחצים חיצוניים המובילים לתחושה הזו. אם נהיה כנים, רובנו חווינו משהו דומה לזה בשלב מסוים בחיינו.
זה הגיוני שאנו עלולים להוריד בערך עצמנו כאשר אנו טועים (אם כי זה רחוק מלהיות פרודוקטיבי או מוצדק מכיוון שטעויות תמיד עוזרות לנו לגדול!). אבל מעניין לציין שקיימת נטייה לדיבור עצמי שלילי גם כאשר הדברים מתנהלים כשורה. המחשבות הללו, הממעיטות בערך עצמנו, עלולות להיכנס ולומר לנו שפשוט "היה לנו מזל" כשהשגנו את הקידום הזה - ולא בזכות העובדה שהיו לנו הכישורים ומוסר העבודה שאפשרו לנו לקבל אותו.
כל כך הרבה אנשים מפורסמים הביעו גרסאות של אותם רגשות. בראיון ל-NPR אמר השחקן זוכה פרס האקדמיה טום הנקס שהוא מצא את עצמו חושב, "איך הגעתי לכאן? מתי הם יגלו שאני, למעשה, נוכל ורמאי וייקחו ממני הכל?" באותו אופן כתבה שריל סנדברג, פילנתרופית ומנכ"לית לשעבר של Meta (לשעבר פייסבוק) : "בכל פעם שבה לא הבכתי את עצמי - או אפילו הצטיינתי - האמנתי שהטעיתי את כולם שוב. יום אחד בקרוב, התרמית תיחשף".
מהיכן נובעת צורת החשיבה הזו? וכיצד אנו מתמודדים עם ירידת הביטחון והערך העצמי שלנו כשזה עולה? לדברי מישל מוליטור, מחברת "ריפוי פורץ דרך" ומומחית לתסמונת המתחזה, התשובה מורכבת. תסמונת המתחזה יכולה לנבוע מנסיבות חיים שונות. לעתים קרובות, היא אומרת, נובעת התסמונת מן הסביבה המוקדמת שלנו. המומחית מסבירה שאם התמודדתם עם שליליות או ביקורת בילדותכם, "זה נכנס אל תוך התת מודע שלכם". כתוצאה מכך, זה עלול לגרום לכך שטבועים בכם רגשות עמוקים בנוסח "אני לא מספיק טוב/ה. אני לא ראוי/ה... זה לא מגיע לי, לא זה, ולא הדבר האחר..." גורמים אחרים עשויים לכלול עבודות או מערכות יחסים כושלות, תחושות של חוסר שייכות, או לחצים חברתיים. להתגבר עליהם אין זה קל, אבל הידיעה שהם קיימים היא נקודת התחלה מצוינת. ובסופו של דבר, הדרך הטובה ביותר לעבור דרכם ולעבור אותם היא באמצעות מאמץ ופעולה מודעים!
מוליטור מפרטת גם את ה"פרצופים" הרבים שאנשים משתמשים בהם כדי להסתתר מאחוריהם, במקום להתמודד עם תסמונת המתחזה. ייתכן שנהפוך לרודפי שלמות כדי שניתפס כטובים מספיק. או שנתנהג כ"אנשי על" ונעבוד 80 שעות בשבוע כדי להראות שאנחנו שווים את זה. או שאולי נתנהג כיודעי-כל, מכיוון ש- היי, אם אני יודע/ת הכל, אז אֶרָאֵה כאילו אני הדבר האמיתי! - וכך הלאה.
העניין הוא שכפי שהקבלה מלמדת, אנחנו לא נמצאים כאן כדי להיות החכמים ביותר. או לעבוד עד כלות כל הכוחות. או להיות האדם הכי מושלם שאפשר. אנחנו כאן כדי להיות אנו עצמנו - ולא רק "מעין מישהו שדומה לעצמנו", אלא כדי להיות באופן מלא האני הכי ממומש, נוצץ, ומלא התשוקה שלנו!
אין אנו חייבים לאמץ את התוויות שאחרים שמו עלינו, או אפילו את אלה שאנו עצמנו הצבנו על עצמנו. אני מגיעה ממשפחה שבה אני אחת משלוש אחיות, ואני יודעת טוב מאוד כיצד יכולות תוויות לסבך זהויות, כמו, היא היפה... וזאת החכמה... וזאת גורמת הצרות. וגם אנחנו אשמים, מכיוון שכשאנחנו יוצאים החוצה, אנו שמים תוויות כמו חותמות דואר על אנשים שאנו פוגשים. אנו חושבים, היא הבוס... כדאי שניצמד אליה ונהיה ביחד. או הוא המומחה... מבלי שיהיה לנו שמץ של מושג על מהות ההתמחות שלו. כשאנו עושים כך, זה מזין את הרעיון שתוויות מגדירות אותנו. וזה גורם לנו גם להיצמד אל התוויות שהצמדנו לעצמנו.
אז איך מתמודדים עם תסמונת המתחזה? הנה כמה נקודות שאפשר להתחיל בהן:
1. הסירו את התוויות מעצמכם ומאחרים. זה מחזיר את הכוח לכל אדם ברגע הנוכחי. כולנו אנשים שלמים, ב-360 מעלות. זכרו זאת. והאמינו בזה.
2. הקדישו זמן לבחון ולבדוק מה באמת חשוב לכם. במקום לחפש אימות חיצוני או להתבסס על הקולות הביקורתיים מן העבר, הקשיבו לקול הפנימי שלכם. עשו מדיטציה. צאו לטיול ארוך. מה נכון וחשוב לכם עכשיו? כתבו את האמונות שאתם רוצים להאמין בהן. אפשרו לתשובות שלכם ליצור קול חדש שיתנגן שוב ושוב במוחכם!
3. נקטו בפעולה. בצעו את הפעולה היום, ועשו אותה עוד יותר מחר. פרצו ושברו את הכבלים שכפיתם על עצמכם והעזו לעשות את הדברים שאתם באמת רוצים בחייכם! אל תצעדו סתם; קחו צעד גדול יותר! אל תזוזו רק קצת; זוזו הרבה – והתקדמו לעבר החלומות האלה.
4. יותר מכל, לעולם אל תזלזלו בכוח שלכם לגדול, להיות, ולהשיג. אם אתם חושבים על זה, אתם יכולים ליצור את זה!
מכיוון שאתם לעולם אינכם מתחזים כשמדובר בלהיות אתם עצמכם. לכן, החיים שתיצרו מן השלמות שלכם יהיו לגמרי שלכם... ונכונים במלואם!
ונחשו מה? הרווחתם את זה.
