בחלק הראשון של פרשת "וַיִּשְׁלַח" מחליט יעקב שהגיע הזמן לחזור הביתה ולפגוש את אחיו עשו, לאחר מספר לא מבוטל של שנים. והקרב בין יעקב ועשו, מלמדים המקובלים, אינו קרב בין שני אחים, אלא קרב בין אנרגיות שקיימות, אנרגיות שכל אחת ואחד מאתנו חווה כל יום. יעקב מייצג את האור, את הנשמה שלנו, את החלק שבנו שרוצה להשתנות ולגדול, בעוד עשו מייצג את הצד השני: את הרצון לקבל לעצמו בלבד, את ההיבט שרוצה להשאיר אותנו במקום בו אנו נמצאים, או אולי אפילו רוצה להחזיר אותנו אחורה. ובפרשה הזו נמצא שיאו של הקרב הזה.
”אנו חייבים למשוך אלינו את העזרה מן העולמות העליונים הנקראת מלאכים“.
פסוק א' בפרשת "וַיִּשְׁלַח" בזוהר מצטט פסוק מתהלים: "כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ." [תהלים צ"א י"א]. כיצד נוכל להשיג רמה זו של הגנה ותמיכה? על ידי כך שנהיה מודעים לקרבות שאנו נלחמים בהם מדי יום ביומו, ועל ידי כך שנבין שאין אנו יכולים לנצח בקרבות הללו בכוחות עצמנו; אנו חייבים להיעזר בתמיכת אור הבורא – שנשלחת אלינו באמצעות מלאכים. זו, לכן, אחת המתנות הגדולות של שבת "וַיִּשְׁלַח", העובדה שניתנת לנו היכולת למשוך אלינו את הגנת ותמיכת המלאכים.
אף אחד מאתנו אינו יכול לעבור את החיים ולהשיג את מטרתם בכוחות עצמנו, ולא משנה עד כמה אנו חושבים שאנו נעלים, חכמים או מחוברים; אנו חייבים להיעזר בסיוע העל הנקרא מלאכים. ישנן רמות שונות ורבות למלאכים, אך ברמת ההבנה הבסיסית ביותר הם באופן מהותי אנרגיות שונות שמסוגלות להקיף את בני האדם, לתמוך בהם, לעזור להם ולהגן עליהם. ומכיוון שיעקב, באמצעות העבודה הרוחנית שלו, נעשה שלם ומושלם, המלאך נשלח אליו. אבל גם נאמר שכאשר יעקב הלך בדרכו, השכינה, ההיבט הנקבי של אור הבורא, באה ושכנה עמו – ורק אז הקיפו אותו המלאכים השמיימיים.
”כאן מגלה לנו הזוהר את סוד משיכת ההגנה“.
כאן מגלה לנו הזוהר את סוד משיכת ההגנה, משיכת המלאכים, כדי להגן עלינו בעבודתנו הרוחנית. פעמים רבות בחיים אנו מגיעים למצבים שאין אנו חושבים שיש לנו היכולת להתמודד אתם או מצבים בהם אנו מרגישים שאנו זקוקים להגנה נוספת. בזמנים האלה, אנו חייבים לזכור שאנו אמורים למשוך אלינו את המלאכים האלה. אבל, כדי לעשות כך, אנו חייבים קודם כל להבין את הסוד אותו מגלה לנו כאן הזוהר, והוא שכאשר השכינה, ההיבט הנקבי של אור הבורא, באה ושוכנת בתוך אדם, אז מגיעה אליו הגנת המלאכים וגם מקיפה אותו.
בפסוק שמתחיל את הדיון בזוהר על המלאכים, נאמר: "כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ." [תהלים צ"א י"א]. הזוהר אומר לנו כאן שקודם כל אנו זקוקים לכך שהשכינה תבוא ותשכון בתוכנו, ואז הצבא שלה, המלאכים שלה, יבואו עמה כדי להקיף אותנו ולהגן עלינו. אם כן, המלאכים שמגינים עלינו ועוזרים לנו אינם יכולים לבוא מכוחות עצמם; רק כאשר אנו מגלים את השכינה בתוכנו הם יכולים לבוא.
איך נביא את השכינה, את ההיבט הנקבי של אור הבורא, לשכון בתוכנו? באמצעות העבודה הרוחנית שאנו עושים, באמצעות ההשתנות, ובאמצעות צמצום הדברים שמנתקים אותנו מן האור. אנו חייבים להבין שבכל יום נתון, כל מעשה של רצון לקבל לעצמו בלבד, מנתק אותנו מעוד רמה של שכינה בתוכנו. וכאשר השכינה מתחילה לעזוב אותנו בגלל המעשים שלנו, אז המלאכים מתחילים לעזוב יחד אתה; כשהיא מתרוממת ועולה, המלאכים עולים יחד אתה, ולכן ההגנה, התמיכה והעזרה שאנו זקוקים להם אינם נמצאים יותר עבורנו.
ולהפך, כל פעולה של נתינה, כל מעשה של צמצום והשתנות, מושכים את אור השכינה חזק יותר אל גופנו, אל נשמתנו, ואז אנו מוקפים ומוגנים על ידי המלאכים הללו. אין זה דבר של מה בכך או תוספת נחמדה לעבודה הרוחנית שלנו; זה כמעט בלתי אפשרי עבור אף אחד או אחת מאתנו להשלים את המשימות היומיומיות הרוחניות שלנו ואת התקשורות שלנו, או למשוך ברכות, בלי העזרה של המלאכים האלה. לכן, עלינו להתחיל לראות את עבודתנו הרוחנית ואת הצורך שלנו לצמצם את האנוכיות שלנו בדרך שונה לגמרי, מכיוון שאין זה רק מנתק אותנו מהאור כשאנו פועלים באופן זה, אלא אנו למעשה מכריחים את השכינה לעזוב אותנו. ואז המלאכים, והעזרה וההגנה שלהם, מתחילים לעזוב יחד אתה.
לכן, ההבנה שאנו רוצים להגיע אליה באמצעות פרשת "וַיִּשְׁלַח" היא שאין אנו יכולים להשלים את עבודתנו בלי האנרגיות התומכות הללו שנקראים מלאכים. והדרך לקבל אותן בכמות ובאיכות שאנו זקוקים להן היא לוודא שהשכינה שוכנת בתוכנו. איך זה מתבצע? באמצעות העבודה היומיומית שלנו. בפעם הבאה שבה יהיה לנו רצון לפעול באופן אנוכי, לכעוס, או לצעוק על אדם אחר, אנו חייבים לזכור שאין אנו עושים רק משהו שינתק אותנו מאור הבורא בדרך מעורפלת כל שהיא, אלא שאנו למעשה גורמים להיבט הנקבי של אור הבורא לעזוב אותנו, להתרומם מעלינו, וזה גורם למלאכים שבאו עם השכינה להתרומם מאתנו גם הם, ולעזוב אותנו.
עם הלימוד הזה, יש לקוות שנוכל להתחיל לדחוף את עצמנו גם להצטמצם וגם לעשות עוד הרבה יותר פעולות של נתינה משנה. מכיוון שכאשר נעשה זאת, נמשוך את אור השכינה ביתר עוז ועוצמה אל תוכנו, ונאפשר למלאכים לבוא ולהקיף אותנו, להביא אילנו תמיכה והגנה רבות יותר.
