המשפט הראשון שבפרשת "כִּי-תָבוֹא" אומר: " וְהָיָה כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה" [דברים, כו' א']. כאן מדבר משה אל בני ישראל לאחר 40 שנים כשהוא מתכונן לעזוב את העולם הזה; בקרוב הם יכנסו לארץ ישראל תחת הנהגתו של יהושע.
המקובלים מלמדים שסוד הפסוק, ולכן גם סוד שבת " כִּי-תָבוֹא"", אינו מדבר על כניסה לארץ ישראל הפיזית, כפי שעשו בני ישראל לפני אלפי שנים, אלא על התעלות האדם אל העולמות העליונים. הרב ברג אמר לעתים קרובות שמודעות היא הכל, שהמקום בו נמצאות מחשבות ומודעות ומודעות האדם הוא המקום שבו הוא נמצא. אם כן, השאלה היא, כיצד אנו מעלים את המודעות שלנו אל העולמות העליונים?
התשובה יחסית פשוטה, אם נחשוב על כך.
כאשר אנו נותנים חשיבות לדברים של העולם הפיזי, של עולם הרצון לקבל לעצמו בלבד, או כועסים או מודאגים בגללם, וזה מה שכולנו עושים במשך 99% מהזמן, אנו למעשה לוקחים את המודעות שלנו וממלאים אותה ומשקיעים אותה עוד יותר בפיזיות של העולם הזה. למשל, כאשר מישהו אומר משהו שמרגיז אותנו, עלינו לשאול את עצמנו: האם זה מסוג הדברים שיכול להרגיז ולהכעיס נשמה ששוכנת בעולם העליון, בעולם שאין לו שום קשר וזיקה לאגו? אם זה משהו שכמעט תמיד מטריד, מכעיס, מרגיז ומדאיג אותנו, זה מפני שאנו קשורים ומחוברים לפיזיות של העולם הזה ולאגו שלנו.
כיצד אנו מעלים את המודעות שלנו אל העולמות העליונים?
זה נכון גם לגבי דברים שגורמים לנו שמחה והנאה; אבל, מהם הדברים האלה? אם נהיה כנים עם עצמנו, נבין ש- 99.9% ממה שגורם לנו שמחה אינם דברים בעלי אופי רוחני, אלא דברים פיזיים של העולם הזה. וזה מסוכן מסיבות רבות, מכיוון שאחת ממטרות החיים שלנו היא התנתקות מן העולם הזה וחיבור אל העולם העליון. בפרשה הזו גם נאמר: " וְהָיָה כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ"; המקובלים מסבירים שכאשר משתמשים במילה " וְהָיָה" זה מתייחס לשמחה. זה מלמד אותנו שהשמחה היחידה שאדם יכול אי פעם לחוות באמת היא להעלות את עצמו לעולם העליון. השמחה האמיתית היחידה היא ניתוק עצמנו מן העולם הזה, העולם של הפיזיות, וחיבור עצמנו לעולם העליון.
אם כן, אדמת ארץ ישראל שמתייחסים אליה כאן אינה האדמה הפיזית, אלא מימד רוחני עליון. ואנו חייבים לעשות את הבחירה – האם אנו רוצים להמשיך להיות בעולם של הרצון לקבל לעצמו בלבד, או שאנו רוצים להתנתק ממנו ולבוא אל העולם "אֲשֶר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ", אל הארץ אשר בה מעניק לנו הבורא באופן תמידי אור וברכות? רבים מאתנו, אפילו אלה מאתנו שהם רוחניים, חושבים שיש לנו בחירה וזה בסדר להישאר באופן יחסי מחוברים, ואנו אומרים לעצמנו: "אני יודע\ת שבטווח הרחוק בוודאי שלא ארצה להיות כל כך מחובר/ת". אבל למעשה אין לנו בחירה, מכיוון שהסיבה לכך שהגענו אל העולם הזה היא להתנתק מן העולם של הצד השלילי, ולחבר את עצמנו, בחיים האלה, במודעות שלנו, אל העולם העליון, ועל ידי כך, למשוך אלינו כמות בלתי מוגבלת של ברכות ונסים שמגיעים מן האור. זו מתנה נפלאה שפרשת ושבת "כִּי-תָבוֹא".
יש אימרה מפורסמת שאומרת שאדם שחי מחוץ לארץ ישראל אין לו אלוהים, כלומר אין לו קשר לאור הבורא. רק אדם שחי בארץ ישראל יש לו חיבור לאור הבורא. ארץ ישראל שמתייחסים אליה כאן אינה ארץ ישראל הפיזית, אלא המימד הרוחני העליון. וזוהי הבחירה שעלינו לעשות השבת הזו – יש לנו בחירה, האם אנו רוצים להמשיך להיות בעולם של הרצון לקבל לעצמו בלבד שלנו, או שאנו רוצים להתנתק מהעולם הזה ולבוא " אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה", אל הארץ שבה נותן לנו הבורא אור וברכות מתמידים?
יתרה מזו, נאמר בתלמוד שכאשר נלחמו בני ישראל בעמלק, שאנו יודעים שהוא מייצג ספק ומקור כל החושך והשליליות – משה הרים את ידיו, ובכל פעם שבני ישראל הסתכלו לשמים, הם ניצחו את עמלק, ובכל פעם שבה לא הרימו עיניהם למעלה – עמלק ניצח אותם. אם כן, מה סוד הסיפור הזה? לא מדובר כאן על כך שרק הרמת העיניים שלהם למעלה הביאה להם את הניצחון. אלא, כאשר הם הכריחו את עצמם לדחוף את המודעות שלהם אל העולמות העליונים ולנתק את עצמם מהמודעות של העולם הזה רק אז הם קיבלו עזרה, נסים והגנה. כל עוד הם נשארו מחוברים לעולם הזה כשעיניהם נעוצות למטה, הם נתנו חשיבות לדברים של העולם הפיזי הזה, ואז הפסידו לעמלק. אדם יכול למשוך אור, הגנה עזרה ונסים רק במידה שבה הוא מנתק את עצמו מהעולם הזה.
רבים מאתנו, אפילו אלה מאתנו שהם רוחניים, חושבים שיש לנו בחירה וזה בסדר להישאר יחסית מחוברים לעולם הזה, ואנו אומרים לעצמנו: "אני יודע/ת שבטווח הארוך כנראה לא ארצה להיות מחובר לעולם הזה. אבל יש לי זמן. אני רוחני, אני עושה את כל הדברים האחרים." אבל, למעשה אין כאן שום בחירה, מכיוון שהסיבה לכך שאנו נמצאים בעולם הזה היא אך ורק להתנתק מהעולם של הצד השלילי, ולחבר את עצמנו, בחיים האלה, במודעות שלנו, לעולם העליון, ובדרך זו, למשוך אינסוף ברכות ונסים מן האור. זו מתנה מדהימה שפרשת ושבת "כי תבוא" מעניקות לנו: העזרה להעלות את המודעות שלנו לעולם העליון, לעולם של ארץ ישראל.
זוהי מתנת השבת הזו.
