מאמר זה פורסם בעבר בשנת 2017.
יש אוסף של כמה לימודים מאת נשמה גדולה שחיה, ונהרגה, בשואה. אין בו לימוד על כל פרשה של שבוע; לכן, לא תמיד יש לי הזדמנות ללמוד ממנו. אבל "וַיִּשְׁלַח" היא אחת הפרשות שנמצאות באוסף הזה, ואני נרגש לשתף עמכם את הלימוד הזה.
רובנו מכירים את הסיפור; לאחר שחי יעקב שנים רבות עם חמו, לבן, הוא מקבל מסר מהבורא שהגיע הזמן לחזור לבית הוריו. בדרכו, הוא מגלה שאחיו, עשו, מגיע כדי לגרום לו נזק וכנראה להרוג אותו ואת משפחתו. וכך מתחילה פרשת "וַיִּשְׁלַח" עם המשפט "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו". לא לעתים קרובות אנו מוצאים את המינוח הזה – כלומר את המילה "מלאך" – בתורה. בין המפרשים יש דיון האם הוא שלח מלאכים ממש, או שמא המלאכים כאן פירושם שליחים או אנשים ששלח יעקב. רש"י, המקובל והפרשן הגדול, אומר שיעקב קרא למעשה למלאכים מהשמיים כדי שילכו לדבר עם צבאותיו של עשו שבאו להרוג אותו.
אנו יודעים שכל הסיפורים הללו אינם סיפורים היסטוריים, אלא סודות והבנות שאנו זקוקים להם כיום. אם כן, מהו הסוד כאן? הלימוד הזה אומר שאנו יכולים להבין את הפסוק הזה ואת סוד שליחת המלאכים על ידי יעקב כמתייחס אל עבודתנו הרוחנית. מהו רצונו המוחלט, הגדול ביותר, של הבורא מאתנו? מה באמת רוצה מאתנו ועבורנו אור הבורא? חלקנו עשויים לחשוב שזו עבודתנו הרוחנית, התפילות, התקשורות... אבל הלימוד הזה אומר שלא; הדבר המוחלט, החשוב ביותר שהבורא רוצה מאתנו אינו עבודתנו הרוחנית שאותה אנו רואים כמעשים רוחניים, כלימוד, או כתקשורות. אלא, הבורא רוצה מאתנו ועבורנו את היכולת להעלות את הפיזיות.
המקובלים מדברים על כך לעתים קרובות. הנשמה אינה חייבת לרדת אל העולם הפיזי כדי לעשות את העבודה הרוחנית ואת המעשים הרוחניים והתקשורות הרוחניות שיכולים להתרחש בעולמות העליונים, בין אם מדובר בתפילה, לימוד, ואפילו נתינה. המיקוד העיקרי של עבודתנו הרוחנית אינו חייב להיות המעשים הרוחניים שיכולים להיעשות גם בעולמות העליונים, אלא להעלות את הפיזי; זה היתרון והתועלת שבשליחת הנשמה למטה אל הגוף הפיזי, אל העולם הפיזי.
אם כן, קודם כל, יש כאן הצהרה חשובה מאוד עבור כולנו שיש להבין: עיקר העבודה שלנו אינו חייב להיות העבודה הרוחנית כפי שאנו רואים אותה בתקשורות, בלימוד, בתפילות, או אפילו במעשי הנתינה, אלא התמקדות בהעלאת העולם הפיזי. כיצד לעשות זאת? על ידי החדרת אור הבורא בכל הפיזיות של העולם הזה.
למשל, כאשר אדם אוכל, השאלה היא, מדוע הוא אוכל? אם הוא אוכל רק מפני שהוא רוצה ליהנות מהפעולה הפיזית של האכילה, זה סוג אחד של מודעות. הסוג השני של המודעות הוא: "אני אוכל/ת זאת, או אני שותה זאת, או אני נהנה/נית מזה, מן העולם הפיזי, כדי שתהיה לי יכולת גדולה יותר להתחבר אל אור הבורא." כאשר אדם חי את חייו בדרך זו, כלומר שעם כל פעולה פיזית שהוא עושה, הוא מבין ומחדיר את המודעות שהסיבה לכך שהוא נהנה מן האוכל הזה, המשקה הזה, או המרחב הפיזי שהוא נמצא בו, היא לבקש שכל זה ייתן לו יכולת גדולה יותר, כוח ואושר גדולים יותר, כדי שיוכל להתחבר יותר אל אור הבורא, וזוהי המטרה המוחלטת והעליונה של עבודתו הרוחנית.
ההבנה הזו, שמטרת עבודתנו הרוחנית אינה הרוחני, אלא היכולת להחדיר בכל הפיזיות את אור הבורא, יכולה להיות שינוי עבור חלק מאתנו. זו הסיבה לכך שבאנו אל העולם הזה, מכיוון שאחרת – וחשוב להבין זאת – לא היה שום טעם להיותנו כאן, מכיוון שעבודה רוחנית יכולה להיעשות בעולם הרוחני. המטרה לכך שנשלחנו למטה לעולם הזה היא שנוכל להחדיר את אור הבורא אל תוך העולם הפיזי. אנו עושים זאת באמצעות מודעות. אנו עושים זאת באמצעות שימוש מודע בעולם הפיזי וקבלה מודעת של העולם הפיזי.
והוא מביא לימוד מתלמיד של הבעל שם טוב, המגיד ממזריטש. מדי פעם יש בזוהר קטעים שיריים, שהם קשים מאוד להבנה. אחד מהם נמצא בתחילת הזוהר של פרשת "משפטים", בפסוק ט"ו. בפרשה הזו יש פירוש שנקרא הסבא, שבו חכם גדול מגלה את סודות גלגול הנשמות. הוא מדבר על העבודה של העולם הזה, ומסיים בפסוק שאומר שהעבודה שלנו היא להלביש את השכינה, או כפי שאנו מכנים אותה, האימא שלנו, המגינה שלנו, בדברים יפים "שאינם קיימים". זו מטרת העבודה שלנו, מגלה הסבא של פרשת משפטים: להלביש, לעורר ולהכין את הדברים היפים שאין להם קיום.
אם כן, המגיד ממזריטש מסביר את סוד הקטע הזה שנמצא בזוהר בכך שאומר לנו שלעבודה הרוחנית יש קיום, אור ומהות; לזוהר יש מהות וקיום בין אם אנו נוגעים בו ובין אם לא. לתפילות יש מהות וקיום ואור בין אם אנו אומרים אותן ובין אם לא. אפילו למעשים של נתינה, מכיוון שהם מחוברים אל אור הבורא, יש קיום נפרד ממה שאנו עושים אתם.
אבל מה שאין בו אור, או קיום רוחני, בלי ההחדרה שלנו, הוא כל מה שנמצא בעולם הפיזי. לכן, מטרת העבודה הרוחנית שלנו בעולם הזה היא לא הפעולות הרוחניות, אלא באמצעות המודעות הזו, החדרת אור הבורא אל הפיזיות, אל הגשמיות, של העולם הזה. אם כן, כאשר אנו מבינים זאת, אנו מבינים שוב את השינוי באופן שבו עלינו להתמקד במשך היום שלנו. אין אנו יכולים לחשוב שמספיק שלמדנו, התחברנו, התפללנו, עשינו מדיטציה, או אפילו מעשים של נתינה; השאלה שאנו חייבים לשאול את עצמנו היא: "כמה פיזיות, כמה גשמיות העליתי היום? בכמה גשמיות השקעתי והחדרתי את אור הבורא?" כמה, כפי שאומר הסבא ממשפטים, דברים פיזיים לקחנו, שלא הייתה בהם השקעה גדולה של אור הבורא, והשקענו בהם, באמצעות המודעות שלנו, אור גדול של הבורא והעלינו אותם? זו חייבת להיות ההתמקדות האמיתית של עבודתנו הרוחנית.
כאשר אנו עושים זאת, מתרחשים דברים נפלאים. אדם שממקד בכך את עבודתו, אדם הממוקד בעבודה הזו, אדם שרוב הזמן כאשר הוא אוכל, שותה או לוקח חלק בעולם הפיזי, מעלה את הגשמי, באמצעות המודעות שלו וגורם לו להתחבר עם אור הבורא, מתעלה לרמה של אדם צדיק.
אנשים טועים לחשוב לעתים קרובות שלהיות אדם רוחני וחיבור לאור הבורא באים באמצעות עשית עבודה רוחנית, אבל כפי שלמדנו זה עתה, לא זו הנקודה, מכיוון שכדי לעשות את העבודה הרוחנית אין אנו חייבים להיות בעולם הפיזי. אנו יכולים לעשות את כל העבודה הרוחנית בעולמות העליונים. יש רק סיבה אחת לכך שאנו נמצאים בעולם הפיזי, והמטרה העליונה והמוחלטת של העבודה שלנו היא להעלות כל מה שנמצא בעולם הפיזי – האוכל, השתייה, ההנאה, וכדומה. אם נעשה זאת באופן עקבי ומתמיד, אז בסופו של דבר נתעלה לרמה של אדם צדיק.
אנשים טועים לחשוב לעתים קרובות שלהיות אדם רוחני וחיבור אל אור הבורא באים מעשית עבודה רוחנית, אבל כפי שלמדנו זה עתה, לא זו הנקודה, מכיוון שכדי לעשות את העבודה הרוחנית אין אנו חייבים להיות בעולם הפיזי. אנו יכולים לעשות את כל העבודה הרוחנית בעולמות העליונים. יש רק סיבה אחת לכך שאנו נמצאים בעולם הפיזי, והמטרה העליונה והמוחלטת של העבודה שלנו היא להעלות כל מה שנמצא בעולם הפיזי – האוכל, השתייה, ההנאה, וכדומה. אם נעשה זאת באופן עקבי ומתמיד, אז בסופו של דבר נתעלה לרמה של אדם צדיק.
וזה סוד המשפט שמתחיל את פרשת "וַיִּשְׁלַח" - "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו". יעקב חי את חייו עם ההבנה זו, עם המודעות הזו, ועם המיקוד הזה. בכל פעם כשאכל, בכל פעם כששתה, בכל פעם שבה נהנה מדברים גשמיים, הייתה לו המודעות של "אני משקיע בזה את אור הבורא, ואני רוצה שההנאה הזו, האוכל הזה, הגשמיות הזו, הדבר הפיזי הזה, יתנו לי את היכולת להתחבר אפילו חזק יותר אל אור הבורא." לכן, הוא העלה את הדברים הפיזיים האלה לרמה שנקראת "מלאכים", או ישויות רוחניות, דברים רוחניים. באמצעות העבודה הזו, הושקעו, הוחדרו ונבראו מלאכים אמיתיים בתוך כל המהות הגשמית שלו.
יעקב חי את חייו תמיד תוך השקעת רוחניות בתוך הגשמיות. אין אנו חייבים להחדיר ברוחני את האור, מכיוון שברוחני יש כבר אור, בזוהר יש אור, בתפילות יש אור, אפילו בפעולות של נתינה יש אור. מה שאין בו אור וזקוק להחדרה של אור הבורא כדי שיינתן לו קיום וכדי שיתעלה, הוא הממד הגשמי. אנו חייבים לקחת את הפיזי, את הגשמי, ולהעלות אותו לחיבור עם אור הבורא, עם המודעות שדיברנו עליה כאן. משיח, קץ הכאב, הסבל והמוות, יבוא לא כאשר יותר אנשים יתפללו, ילמדו, או אפילו יעשו מעשים של נתינה. הוא יגיע כאשר יותר ויותר אנשים יחיו עם המודעות הזו ויעלו וירוממו את הגשמי.
