כל אדם הוא עולם בפני עצמו. כאשר אנו משתפים את האור שלנו אפילו עם אדם אחד, אנו נעשים משרתים של כל האנושות.
"אנו נקראים למלא את רצון הנשמה שלנו."
פרשת השבוע הזה, פרשת "אֱמֹר", מכילה מושגים המתייחסים לתכונות ולתחומי האחריות של הכהן הגדול. אבל מה לחובות הכהן הגדול ולנו? האם אנו אמורים פשוט להתעלם מן הפרשה הזו שבתורה? להפך, המקובלים מלמדים שכל קטע בתורה מכיל חכמה ואנרגיה שאנו יכולים להשתמש בהן בחיינו בכל דור. אין אף מילה או אפילו אות אחת מיותרות בכל התורה כולה. תודה לאל, הזוהר שופך מעט אור הנחוץ לנו כדי להבין את הלימודים הנסתרים הקיימים בפרשת "אֱמֹר".
אולי אתם יכולים להיזכר שלפני כמה שבועות דיברנו על קטע שסיפק את כל הפרטים של המקדש – כיצד הוא נבנה ומה היה אמור להתרחש שם. הלימוד היה שלמרות בית המקדש אינו קיים כיום, כל אחת ואחד מאתנו יכולים ליצור בתוכנו את בית המקדש על ידי עשיית כל דבר ממקום של אהבה. באותו אופן, אנו יכולים להתחיל להבין את הלימוד של השבוע הזה. לכל אחת ואחד מאתנו יש הכוח להיות הכוהנים הגדולים של העולם. כל המצוות שחייב היה הכהן הגדול לקיים נעשו למטרה אחת בלבד: להיות לשירות עבור כל האנושות.
בזמננו, התפקיד הזה נופל עלינו. נשמע קצת נשגב ונעלה, הלא כן? ועם זאת, כאשר אנו מבינים את העיקרון הרוחני של האחדות – כל דבר וכל אדם מחוברים זה לזה וקשורים זה בזה – אז אנו יכולים להתחיל לראות שמה שאנו עושים עבור האחר, אנו בעיקרו של דבר עושים עבור עצמנו ועבור העולם. ואכן, במקום למנות 'מישהו נבחר' בזמננו, הרי שחובת כל אחת ואחד מאתנו היא לבחור לשרת. לתת למישהו אחד, זה לתת לכלל.
אנו מדברים הרבה על 'נתינה' בשיעורים שלנו במרכז לקבלה. המילה 'נתינה' נשמעת כל כך בסיסית, ועם זאת מימושה הוא עמוק ביותר. זה מכיוון שנתינה קשורה קשר בל יינתק לכמיהת נשמתנו. כולנו חווים רצונות שונים במהלך היום. בכל רגע נתון, אנו עשויים לחשוב: "אני רוצה את העט שלי. אני רוצה את הכסא שלי. אני רוצה מחשב חדש. אני רוצה תשומת לב. אני רוצה הנאה. אני רוצה את בן או בת הזוג הקוסמיים שלי." כאשר אתם חושבים על זה, רשימת הרצונות היומיומיים היא אינסופית! אבל הנשמה, עם זאת, היא אחרת.
"העניקו חסד ורחמים. העניקו אהבה. העניקו טוב לב ונדיבות. תנו חיוך. בואו ניתן מן האור שלנו ונאפשר לו להאיר את החשכה."
לנשמה יש רק רצון אחד, איתן, יציב ובלתי משתנה: לתת.
זו הסיבה לכך שנתינה גורמת לתחושה טובה כל כך. אין שום היגיון בכך שעל ידי נתינת משהו ארגיש טוב יותר מאשר על ידי קבלת משהו, אבל בכל זאת באיזה שהוא אופן זה בדיוק מה שמתרחש. זה שבוע רב עוצמה לזכור בו את הפרדוקס הרוחני הזה. הדרך הטובה ביותר לזכור זאת, היא כמובן, הוצאתו לפועל. כאשר אנו רוצים לקחת, כאשר אנו רוצים לספק את האגו שלנו, וכאשר רצונות אחרים רק מְאַכְּלִים אותנו – בואו נעשה הפסקה, ונמצא דרך לתת. תנו חסד. תנו רחמים. תנו אהבה. העניקו טוב לב ונדיבות. תנו חיוך. בואו ניתן מאורנו, ונאפשר לו להאיר את חשכת האחרים וכך, במקביל, נפיג את חשכתנו אנו.
היופי בלימוד שהכהן הגדול יכול ללמד אותנו הוא שהכהן הגדול נבחר כדי לעקוב אחר רצון נשמתו. השבוע אנו נקראים לבחור בזה בעצמנו.
