מאמר זה פורסם בעבר בשנת 2015.
בפרשת "דְּבָרִים" מספר משה לבני ישראל את סיפור המסע שלהם. הוא אומר שנדרשו להם אחד עשר ימים כדי ללכת בקו ישר מחורב ועד קדש ברנע דרך הר שעיר. אבל הבורא לקח את בני ישראל מחורב אל קדש ברנע דרך המדבר, והם עשו זאת בשלושה ימים בלבד. כאשר בני ישראל חנו, עלה ענן מעל ראשיהם ואמר להם לאן ללכת. לפעמים הם הלכו לאחור ולפעמים לצדדים; הסיבה לכך, אמר להם משה, הייתה המעשים שלהם. משה אומר לבני ישראל שכמה דברים שכדי לעשותם נדרשים אחד עשר ימים או אפילו יותר התבצעו רק בשלושה ימים. אבל רוב המסע, שבשום אופן לא היה צריך להימשך ארבעים שנים, בכל זאת נמשך ארבעים שנים. כן, בני ישראל עדיין היו חייבים להיכנס אל ארץ ישראל.
כאן מגלה משה לבני ישראל, ולנו, הבנה עצומה על החיים. אנו יודעים שכאשר אדם עושה מעשה שלילי, מעשה של חושך, של רצון לקבל לעצמו בלבד, חושך יגיע אל חייו, אבל אנו לא מבינים, וחייבים להתחיל להבין, שיש תוצאה גרועה יותר למעשים שלנו שנעשים מתוך הרצון לקבל לעצמנו בלבד.
בכל יום ישנם לפחות שני פתחים שדרכם אנו יכולים להיכנס. למשל, נניח שביום ראשון אדם נופל, וביום שני הוא היה אמור לקבל כמות מסוימת של אור, כמות מסוימת של גדילה רוחנית אל השלב הבא. אבל, מפני שנפל, עכשיו חייב הבורא למחוק מה שהיה אמור להתרחש בשאר ימות השבוע ולהשתמש בחמשת הימים האלה כדי לתקן את יום ראשון. לכן אפילו אם האדם משתמש בחמשת הימים האלה בצורה הטובה ביותר, הם יחזירו אותו אל המקום שהיה בו ביום ראשון.
בני ישראל היו אמורים להגיע תוך ימים ספורים ממצרים אל הצד השני של הירדן. ואם היו עושים זאת היו משלימים את מטרתם בעולם הזה, את התיקון שלהם, תוך גלגול אחד. אבל הם לא עשו זאת; הם נפלו, והם המשיכו ליפול, ולכן זה נמשך ארבעים שנים. אנו חייבים לזכור שמדובר כאן לא רק על מקומות פיזיים, אלא על ציוני דרך של רמות רוחניות – של מקומות רוחניים שהם יכולים היו להגיע אליהם תוך שבועות, או חודשים, לכל היותר. אבל מה התרחש בחייהם של בני ישראל? הם מתו במדבר, מפני שלא השלימו את המטרה שעבורה באו אל העולם הזה. ארבעים השנים ששהו במדבר אִכְּלוּ [מהמילה לְאַכֵּל] את הזמן שבו היו אמורים להשתמש עבור עבודתם הרוחנית.
זו הבנה חשובה: כאשר אנו נופלים, כאשר אנו עושים מעשים של רצון לקבל לעצמנו בלבד, כאשר אנו עושים מעשים של אגו, אנו מְאַכְּלִים זמן שניתן לנו כדי לעשות את התיקונים שלנו. זה אומר שלא נוכל להשתמש בכמות הזמן הזו כדי להגיע אל הרמה הבאה שלנו; ולכן, אדם חייב לחזור בגלגול אחר. אבל גם ההפך נכון. אדם יכול להשלים ביום אחד תיקון של שמונים שנים. בגמרא ובזוהר יש הרבה דיונים על אנשים שיכולים לעשות את התיקון השלם שלהם תוך שעה, תוך דקה, או אפילו תוך שנייה. מפני שבדיוק כפי שאנחנו יכולים להגדיל את הזמן, אנו יכולים לדלג על הזמן.
משה אומר לבני ישראל שזמן ההליכה מחורב אל קדש ברנע הוא לפחות אחד עשר יום, אבל זה לקח להם רק שלושה ימים, מכיוון שכאשר אנו מחוברים אל אור הבורא, הזמן פוחת. זו הבנה חשובה ביותר, מכיוון שאנו - באמצעות ההחלטות שלנו - מרחיבים או מצמצמים את הזמן. כל אחת ואחד מאתנו יכולים להגיע אל דרגת גמר התיקון, אל הרמה של "בִּלַּע הַמָּוֶת לַנֶּצַּח". אבל למרבה הצער רבים מאתנו נופלים אל הרצון לקבל לעצמנו בלבד, אל הדרכים של אגו, ולכן פותחים פתח שמגדיל את זמן התיקון, ולא משאיר לנו מספיק זמן לעשות את התיקון שלנו. זה מה שארע לבני ישראל במדבר. הבורא היה שם כדי לקצר להם את הזמן, אבל הם נפלו, והמשיכו ליפול, הם לא סיימו את התיקון שלהם, אפילו במשך ארבעים השנים.
הרב ברג דיבר פעמים רבות על הרעיון שחלק מהעבודה הרוחנית של הדור שלנו, שהוא הדור של גמר התיקון, הוא לצמצם את הזמן, להסיר את היבט הזמן. אנו יכולים לראות זאת כשני פתחים שדרכם אנו יכולים להיכנס. ובפעם הבאה כשתהיה לכם הזדמנות לעשות מעשה של רצון לקבל לעצמו בלבד, לעשות מעשה של אגו, לעשות מעשה שפוגע בנשמה שלכם או של מישהו אחר, עצרו לשנייה והבינו שהמעשה הזה לא רק מכניס אל חייכם עוד קצת שליליות... לא, אתם נכנסים אל פתח שייקח מחייכם כמות מסוימת של זמן שהייתם אמורים להשתמש בה עבור התיקון שלכם.
אנו נגיע אל גמר התיקון. כולנו נגיע אל גמר התיקון. השאלה היא - כמה זמן זה ייקח? האם נאריך את הזמן או נצמצם אותו? זו הבחירה שאנו עושים כל רגע. וזה נכון גם לגבי הדרכים החיוביות. כאשר אנו בוחרים לדחוף את עצמנו בדרכים לא נוחות כדי לעשות מעשה של נתינה, אנו מצמצמים זמן; אנו לוקחים את אחד עשר הימים שנדרשו כדי להגיע מחורב אל קדש והופכים אותם לשלושה ימים. כל יום של חיינו, בכל בחירה שאנו עושים, אנו מוסיפים או מורידים דקות, שעות, ימים, שבועות או חודשים. זה מעניק לנו נקודת ראות שונה לגמרי על החיים ועל הבחירות שאנו בוחרים. כל מעשה חיובי מצמצם זמן. כל מעשה שלילי מאריך את הזמן.
לכן אחת ממתנות המודעות החשובות ביותר הטמונה בדברי משה אל בני ישראל ואנו יכולים לזכות בה השבת היא הבנת הבחירות שאנו בוחרים כל הזמן. אין אנו יכולים יותר לראות בחירות שליליות או חיוביות רק כדברים שמביאים אל חיינו חושך או אור. אנו חייבים להתחיל להתבונן בבחירות האלה כדברים שמאריכים את זמן התיקון או מפחיתים אותו. אנו חייבים להגיע אל ההבנה שכל אחת ואחד מאתנו, ולא משנה באיזה מקום אנו נמצאים בתהליך שלנו כיום, יכולים להשלים לגמרי את המסע שלנו תוך גלגול חיים אחד אם נצמצם את הזמן באופן תמידי ולא נעשה שגיאות שמאריכות את הזמן, מְאַכְּלוֹת אותו ולוקחות אותו מתוך חיינו.
המקובלים מלמדים שאחת המתנות של השבת הזו, שנקראת שבת חזון, היא שהנשמה שלנו יכולה, בין אם היא מודעת לכך אם לא, להגיע למצב שבו נראה את האני המושלם שלנו. אנו מקבלים את מתנת ראיית האני המושלם שלנו, ראיית חזון העולם המושלם, ובאמצעות הראייה הזו, החזון הזה, לקבל את האנרגיה ואת האור כדי לדחוף את עצמנו; לדחוף את עצמנו לקצר את זמן התיקון, לעשות את הבחירות שלא מאריכות את זמן התיקון. והאמת המדהימה היא שכל אחד מאתנו יכול לזכות השבת הזו במתנת ראיית חזון האני המושלם.
