חודש חשוון, או עקרב, ידוע בדרך כלל כחודש מאתגר מאוד; הוא גם חודש שיש בו ברכות עצומות הזמינות לנו אם נוכל לשמור על מודעות מסוימת. המקובלים מלמדים שכל ברכה המגיעה אל חיינו באה עם קליפה של חושך או שליליות. והמודעות שאנו רוצים לשמור בחודש עקרב – ולמען האמת, תמיד – היא שהקליפה החיצונית שאנו רואים נראית בדרך כלל כהיפוך גמור של הברכה שנמצאת בתוכה.
"כל ברכה שמגיעה אל חיינו באה עם קליפה של חושך"
משה, למשל, היה מנהיג גדול, ענק רוחני, וכאשר אנו רואים אותו בעיני רוחנו, אני חושב שרובנו רואים אדם קדוש, צדיק וענו. אבל המקובלים מלמדים שלא כך היה הדבר, מכיוון שהקליפה שהקיפה את גדולת הנשמה של משה לא הייתה כמו ברכת הנשמה של משה; היא למעשה הייתה ההפך ממנה. הקליפה הפיזית מסביב לנשמת משה סתרה לחלוטין מי שהוא היה באמת. וזה נכון לגבי כל הברכות שאנו מקבלים. כל ברכה שמגיעה אלינו, במיוחד הגדולות שבהן, תגיע תמיד עם קליפה, שאינה דומה כלל לברכה שבתוכה.
"ברכות גדולות יכולות לבוא, ותבואנה אלינו"
בחודש חשוון, ברכות גדולות יכולות לבוא, ותבואנה אלינו. אבל אנו חייבים להיות מודעים לכך שפעמים רבות הן באות עם קליפות של שליליות שנראות בתחילה מנוגדות למה שאנו רוצים. כאשר זה מתרחש, יש לנו בחירה: האם נישאר תקועים בהתמקדות בקליפה, או שנדע שמה שאנו מסתכלים עליו הוא רק הקליפה החיצונית? האם נבין באמת שיש ברכה גדולה יותר, אור גדול יותר, בתוך המצב, האדם, או המציאות שנראית בתחילה שלילית? האופן בו אנו רואים את המצב חשוב מאוד, מכיוון שכאשר אנו נתקעים אך ורק בחיצוני, אין אנו רואים רחוק יותר והברכה אינה יכולה להגיע אלינו.
לכן, כאשר מצבים, הזדמנויות ואנשים שנראים חשוכים או שליליים באים אלינו במהלך חודש עקרב, אנו חייבים להזכיר לעצמנו שבתוכם יש ברכה ואור. ובאמצעות שמירה על המודעות הזו, שברכה קיימת בתוך מה שנראה לנו מלכתחילה שלילי, ולאחר מכן הדחיפה שנדחף את עצמנו מעבר לקליפה הזו, נוכל למצות את הברכות ולגלות את האור הגדול שבתוכה, במיוחד במהלך חודש עקרב.
