יש לימוד שאני חושב שהוא יפה מאוד, אבל גם מעשי, והוא מתייחס לשבת "תְּצַוֶּה"; שבת שמהותה הארת המודעות שלנו. בפרשה הזו נאמר שכל פעולה חיובית רוחנית שאנו עושים יוצרת נר. נשמה, כך נאמר, שמשתנה ומתחברת לאור הזה, יוצרת נרות, או להבה. ולאחר שהנשמה הזו עוזבת את העולם הזה, הוא או היא לוקחים את הלהבה הזו ומתחילים לגלות אור גדול יותר ויותר. אם כן, אפילו לאחר שנשמות נעלות עוזבות את העולם הזה, הן עדיין מגלות אור.
הזוהר מסביר מה קורה לנשמה לאחר שהיא עוזבת את העולם הזה. ישנם שני מסלולים עיקריים: אחד שבו נשמה שלא יצרה את להבת האור הזו באמצעות המעשים שלה הולכת לאיבוד, והשני, שבו אדם שמיקד את כל חייו ביצירת האור הגדול הזה, מתחיל לגלות אור גדול יותר ויותר בעולמות העליונים, ואז מגלה אותו עבור העולם.
"האור למעשה קיים בכל מקום, והוא נמצא ממש לנגד עינינו."
אם כן, איך נדליק וניצור את האור הזה בעודנו נמצאים בעולם הזה? המקובלים מסבירים שאנו יכולים לעשות זאת באמצעות המודעות והידע שהאור שאנו מגלים ויוצרים בכל מעשה שאנו עושים יישאר לנצח. למשל, המודעות כאשר אנו קוראים בזוהר חייבת להיות שהאור הזה יישאר לנצח, הוא יהיה אתנו גם כשאנו עדיין בעולם הפיזי הזה וגם כאשר נעזוב אותו. והרמה שבה יש לנו המודעות הזו קובעת את הרמה שבה האור נעשה "אוֹר הַתָּמִיד". אז, לאחר שהנשמה הזו עוזבת את העולם הזה, היא מגלה אור גדול יותר ויותר בעולמות העליונים באמצעות שימוש בלהבה שיצרה בחיים האלה.
ב"תְּהִלִּים" נאמר, ורב אשלג מצטט זאת גם ב"תלמוד עשר הספירות", שכאשר אדם מת, הוא חפשי. אבל המקובלים מסבירים שבמילה "חפשי" יש אותן האותיות שבמילה "חיפש". זה אומר לנו שאפילו לאחר שהנשמות הנעלות האלה חופשיות מהעולם הזה, הן משתמשות בלהבת הנרות שיצרו כדי לחפש אור גדול יותר. הדלקת המודעות הזו של נרות היא, לכן, משהו שאנו יכולים להשתמש בו בעולם הזה, וזה מושג מרגש ומלהיב מאוד.
דיברנו בעבר על הבנת הסיבות לכך שחסרות לנו בהירות או השראה, או חוסר חיבור לטוהר המודעות שהוא אור הבורא. עכשיו, אנו מגיעים לידי ההבנה שהאור בעצם קיים בכל מקום, והוא נמצא ממש מול עינינו.
ישנן פעמים רבות בחיים שבהן אנו מנסים למצוא השראה או בהירות, ולא יכולים, ולכן אנו מחפשים אותן. ולפעמים בחיים, בין אם מדובר על לימוד או על החלטות, אנו במצב שבו אין לנו שום מושג מאין תבואנה הבהירות או ההשראה. אבל אחד הכלים החשובים ביותר והחזקים ביותר שבהם אנו יכולים להשתמש כדי למצוא את הבהירות ואת טוהר המודעות של אור הבורא הוא באמצעות הבהירות שאור הבורא קיים פה ממש עכשיו, ואנו זקוקים רק לנר כדי ללכת ולמצוא אותו.
כדי להסביר זאת, משתמש רב אשלג במשל יפה בהקדמה ל"פנים מאירות ומסבירות":
אפשר להשוות את העולם הזה, אומר רב אשלג, למלך שיש לו ילד בשלב מאוחר מאוד בחייו. הילד הזה היה אהוב מאוד על אביו, ומהיום שבו נולד, חשב המלך כל הזמן מה יוכל לעשות כדי לתת יותר לילד הזה, וכיצד ייתן יותר לילד שלו. הוא רצה לוודא שלילד שלו תהיינה כל ההזדמנויות כדי להרוויח את כל החכמה ולזכות בה. לשם כך, הוא קיבץ את כל המורים הטובים ביותר מכל רחבי העולם, ואת כל ספרי החכמה מכל רחבי העולם. הוא בנה חדר לימוד יפה רק עבור בנו כדי שיוכל ללמוד עם המורים הדגולים ביותר. הוא כינס את כל הקבלנים והבנאים הגדולים ביותר מכל העולם כדי שיבנו חדרים מלאים עם כל מה שיענג את בנו. הוא בנה חדרי מוסיקה. הוא כינס את השפים והאופים הטובים ביותר מכל רחבי העולם כדי שיכינו את האוכל הטוב ביותר.
הילד גדל, ולא היה לו שום רצון ללמוד. הוא גם היה עוור; הוא לא יכול היה לראות את יופיים של הבניינים שאביו בנה עבורו. הוא היה גם חרש, ולא יכול היה לשמוע את המוסיקה הנפלאה שאביו הכין עבורו. בנוסף לכל הייתה לו גם סכרת, ולכן לא יכול היה לאכול את כל האוכל המדהים שהכין לו אביו. ואתם יכולים לתאר לעצמכם, אומר רב אשלג, כמה היה הדבר הזה נורא ומכאיב למלך, אביו של הילד.
אם כן, איך זה נוגע לנו? הבורא, כמו המלך במשל, כינס את כל הטוב האפשרי והניח אותו בפנינו. הבורא נטע עבורנו בהירות וחיבור למתנות טהורות של מודעות, והן כולן קיימות ממש כאן, ממש עכשיו. לפעמים אנו מחפשים בהירות או חיבור, והם נראים רחוקים כל כך. אבל אנו לומדים מהמשל הזה שבעוד אנו מחפשים אחר בהירות, השראה או חיבור, הם נמצאים ממש כאן, ממש עכשיו, מונחים ממש לפנינו, כמו כל הדברים שהמלך הניח לפני בנו, אבל הוא לא יכול היה לראות או לשמוע אותם.
מה שמלהיב ומרגש אותי בסיפור הזה הוא הלימוד שאפשר ליישם אותו על כל אחת ואחד מאתנו, בכל רגע נתון. כפי שרב אשלג מצהיר בבהירות, הפשטות שבה אנו קיימים ממש עכשיו ברגע הזה היא הפשטות שבה הבהירות, ההשראה והחיבור שאנו מחפשים קיימים ממש עכשיו ברגע זה; הם לא נמצאים רחוק או במקום אחר. והרמה שבה יש לנו ודאות שהם קיימים ממש עכשיו, והוכנו עבורנו בשלמות במצב הנעלה ביותר על ידי אור הבורא, היא הרמה שבה אנו יכולים להתחבר אליהם.
אם כן, בעוד אנו מדברים לעתים קרובות על העבודה הקשה שאנו חייבים לעשות כדי להשיג מצב מודעות נעלה, אנו חייבים לדעת שהוא נמצא ממש כאן ועכשיו בשבילנו. הלימוד הזה הוא כלי רוחני מעשי שאנו יכולים להשתמש בו; בפעם הבאה שבה תחסרנה לנו בהירות או השראה ונחפש אותן, נוכל לזכור זאת, ולעורר את המודעות שבהירות והשראה כבר נמצאות ממש כאן, ממש עכשיו, מוכנות עבורנו במצבן הנעלה והמושלם ביותר. וככל שתהיה לנו יותר ודאות בכך שהבורא הכין זאת עבורנו וזה נמצא כאן, תגדל היכולת שלנו לקבל זאת. זה לימוד חזק ומדהים במיוחד על פרשת "תְּצַוֶּה".
