באמצעות פרשת "שְׁמוֹת", אנו יכולים להתחיל לעורר את החלק בנשמתנו שנחוץ כדי להביא את גמר התיקון. במכתב מספר 27 בספר "ידיד נפשי" יש נקודה מסוימת שבה הרב ברנדוויין מלמד את אבי, הרב ברג, את ההבנה החשובה הזו.
”מה פירוש לאהוב מישהו אחר כפי שאנו אוהבים את עצמנו?“
אנו יודעים שמשה רצה להביא קץ לסבל ולמוות שבעולם הזה, ועשה כל מה שיכול היה כדי לעזור לבני ישראל כשהיו שרויים בכאב העבדות במצרים. אבל מדוע, שואל הרב ברנדוויין, אמר משה "לא" כאשר אמר לו הבורא שהוא יהיה זה שיביא את הקץ לכל כאב וסבל? במשך שבוע התווכח משה עם הבורא, שבוע שבו משה לא רק שלא קפץ על ההזדמנות הזו, אלא ממש דחה אותה מעליו. אם כן, כיצד נבין זאת?
משה דאג לבני ישראל, אבל לא בדרך ובאופן שבהם כולנו נוהגים. כשאנו רואים מישהו שרוי בכאב, אנו בדרך כלל אומרים: "אעזור לו היום, למרות שמחר הוא יהיה שוב בכאב." וזה בסדר מבחינתנו. אבל משה לא השלים עם זה. משה היה ברמה אחרת לגמרי. הוא לא רצה להיות חלק ממשהו שאינו נצחי; עבור משה, כל מה שעשה היה חלק מגמר התיקון. תארו לעצמכם עד כמה המודעות הזו שונה מהמקום בו רובנו נמצאים. רובנו שמחים אם אנו מסוגלים לפתור בעיה אחת עבור מישהו. אבל משה, בכל רגע של חייו, וידא שכל מה שהוא נוגע בו יהיה חלק מההסרה הסופית של כאב, סבל ומוות.
”חייבת להיות רמה חדשה של אהבה“.
אם כן, כאן אנו יכולים להבין מדוע משה דחה את האור; דחיית האור היא שיוצרת כלי גדול יותר! אם משה היה מקבל את הצעת הבורא לתת לו את היכולת להביא גאולה לבני ישראל במצרים באותה נקודה, הוא היה מגביל במידה ניכרת את מה שהוא יכול לעשות כדי לעזור. בעוד שלמרות שרובנו היו שמחים בכך, משה לא שמח כלל. משה דחה את האור, ואמר: "אני רוצה יותר. אני רוצה את הכוח לעשות יותר!" לכן, כל השבוע של השיחות בין משה ובין הבורא לא היה למעשה ויכוח שבו אמר משה: "איני רוצה לעשות זאת, אני לא בטוח שאני יכול לעשות זאת", אלא, משה עורר בעצמו כלי גדול יותר, דוחף את האור להתגלות אפילו יותר.
הבורא אמר אז למשה שהדרך היחידה לעורר את הגאולה היא באמצעות "ואהבת לרעך כמוך". וכדי שזה יתרחש, הבורא אמר למשה לקחת עמו את אהרן – שהוא האנרגיה של קו ימין, אנרגיה של חסד – ויחד הם ישפיעו על בני ישראל לקבל ולהטמיע בתוכם את המושג הזה, את ההבנה הזו, את "ואהבת לרעך כמוך". זו העבודה שבה התחילו משה ואהרן: ללכת אל בני ישראל, כפי שאומר רב ברנדוויין, ולאלץ אותם לעורר את האהבה בתוכם.
כדי שהגאולה תתרחש, חייבת הייתה להתעורר ולהתקיים רמה חדשה של אהבה; זה הסוד שרב ברנדוויין גילה לרב ברג, וזה מה שאמר הבורא אז למשה, ואומר לנו כיום. אבל מדוע זה? מדוע חייבת להתעורר רמה חדשה של אהבה? המדרש שואל כיצד ומדוע זכו בני ישראל בגאולה הסופית למרות שהיו בשער הארבעים ותשעה של שליליות? מה איפשר לבני ישראל להיגאל, למרות שהיו ברמה נמוכה כל כך?
וכאן התשובה, והיא לימוד יפה. מה שאיפשר את יציאת מצרים הייתה התבוננות הבורא אל תוך חלק הנשמה של בני ישראל, החלק שנמצא בתוך כל אחת ואחד מאתנו, חלק הנשמה שמעולם לא נפגם, למרות המעשים השליליים שעושה כל אדם. ומכיוון שהבורא התמקד לא באדם שהיה בשער ה-49 של הטומאה, אלא בחלק הנשמה של האדם הזה שמעולם לא נפגם ולא הושחת, החלק המושלם שיש בתוך כל אחת ואחד מאתנו, יכולה הייתה הגאולה לבוא. לכן, המקובלים מלמדים אותנו שהסיבה לכך שבני ישראל זכו ביציאת מצרים הייתה מכיוון שהבורא התבונן וראה את החלק המושלם שבכל כל אחת ואחד מהם.
אבל הדבר החשוב מזה לגבינו הוא, כיצד נוכל אנחנו לעורר זאת בעצמנו? התשובה, אני מאמין, פשוטה מאוד. אנו יודעים שהדרך בה אדם מתנהג, זוהי הדרך שבה האור מתנהג אליו, והדרך שבה אנו מתנהגים כלפי אחרים, כך הבורא מתנהג כלפינו. זה אומר שאם אנו אדם שמוצא את ניצוץ הטוב בתוך מישהו כאשר אנו רואים אותו עושה משהו שלילי, כך יראה הבורא גם אותנו, ולא משנה מה נעשה, הבורא יתמקד אך ורק בניצוץ הטוב שבתוכנו.
ישנן שתי דרכים להשיג את הגאולה: או לגרום לכולם להיות מושלמים, וזה לעולם לא יתרחש, או להגיע למקום שבו הבורא מתמקד רק בחלק המושלם שבנו. איך זה נעשה? בכך שנאמר לבני ישראל, ולנו, לעורר אהבה, ופירוש הדבר הוא שכאשר אנו רואים מישהו שעשה דברים נוראיים, אנו אומרים: "לא מעניינים אותי כל הדברים הנוראיים שהאדם הזה עשה. אני מתמקד רק בטוב שבו."
מהי, אם כן, המשמעות של "ואהבת לרעך כמוך"? לשכוח את כל הדברים השליליים שהוא או היא עשו, ולהתמקד אך ורק בנשמה המושלמת ובטוב שבתוכם. בני ישראל זכו בכך שהאור יתמקד אך ורק באור שבתוכם מכיוון שהם היו ממוקדים אך ורק בטוב שבאחרים. זה הסוד הטמון במה שאמר הרב ברנדוויין לרב ברג, והבורא אמר למשה ואהרן, הסוד הוא שכולנו חייבים לעורר בתוכנו את "ואהבת לרעך כמוך."
הגאולה הסופית וגמר התיקון יגיעו כאשר הבורא יתמקד אך ורק בניצוץ הטוב שבתוך מספיק אנשים. כיצד זה יתרחש? כאשר מספיק מאתנו נהיה ממוקדים אך ורק בניצוץ הטוב שבתוך כל האחרים.
