מאמר זה פורסם בעבר בשנת 2017.
פרשת "אַחֲרֵי מוֹת" מתחילה לאחר ששני בניו של אהרן, נדב ואביהו, עזבו את העולם הזה. הסיפור כפשוטו הוא שהם מתו כעונש לאהרן. המדרש, כאשר הוא מדבר על הפרשה הזו, מתחיל בפסוק "עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא טוֹב"[משלי יז' כו'] . הפסוק אומר שהענשת צדיק אינו דבר טוב; הבורא אומר שלמרות שהוא העניש את אהרן ולקח ממנו את שני בניו, זו לא הדרך הטובה ביותר או הנכונה ביותר שבה הדברים אמורים להתנהל. ואז מצטט המדרש את סוף הפסוק: "לְהַכּוֹת נְדִיבִים עַל יֹשֶׁר ". אם כן, המקובלים אומרים לנו שהדרך הנכונה להבין את סוד פרשת "אַחֲרֵי מוֹת" היא להבין את הפסוק הזה מספר משלי.
לפסוק הזה יש שני חלקים. החלק הראשון אומר שלא טוב או לא נכון להעניש צדיק, למישהו שהולך בדרך הרוחנית ועושה מה שהוא יכול וצריך לעשות כדי להתחבר לאור הבורא. במקום, וזהו סוד הפסוק הזה, הדרך הטובה היא להכות מישהו בדרך היושר. מה פירוש הדבר?
יש אנשים שחייבים לעבור כאב וקשיים; זו דרך אחת שבה יכול אדם להתעורר. אבל הדרך השנייה, כך נאמר, היא להיות מוכה בדרך היושר. אחד מאבות אבותיו של הרב ברנדוויין מסביר את הפסוק הזה, ואומר שאם הבורא נותן לאדם אתגרים, קושי וכאב, זה מפני שהאדם חייב להתנקות. זוהי הסיבה היחידה לכך שהכאב קיים, הסיבה היחידה לכך שכל אדם חווה כאב. חשוב לזכור זאת בכל פעם שאנו חווים כל סוג של כאב. המחשבה הראשונה, או השנייה, אם קשה מאוד לעשות זאת תיכף ומיד, היא "אני שמח/ה שזה קורה. זה בא כדי לנקות אותי."
אבל, למרות שלכאב יש מטרה - גם לטהר את האדם וגם לעורר אותו לחיבור גדול יותר - כאשר אדם חווה כאב ואתגרים, זה יכול גם לעכב את העבודה הרוחנית שלו, ואז אינו מסוגל לעשות את עבודתו הרוחנית כפי שהוא אמור לעשות אותה. אם כן, מהו הפתרון הטוב ביותר? מבחינת הבורא, זה לשלוח אינסוף ברכות לאדם הזה.
אדם, לאחר שחווה את כל הטוב והברכות שהבורא נותן לו, יאמר: "איני יכול להאמין שאני מקבל את כל הברכות האלה ואת כל האור הזה. למרות שזה לא מגיע לי ולמרות שעשיתי כל מיני דברים שליליים, הבורא עדיין מקרין עלי את כל האור הזה ושולח לי את כל הברכות האלה." ואז האדם מתעורר, מפני שהוא יודע כמה שליליות הוא גרם, כמה מעטה היא עבודתו הרוחנית, כמה מעט הוא דוחף את עצמו, ובכל זאת ולמרות זאת הוא רואה את כל הברכות שהבורא מרעיף עליו. ולכן הוא אומר שהוא חייב להשתנות, שאין הוא יכול עוד להמשיך בצורה כזו כאשר הבורא ממשיך לשלוח לו את כל האור והברכות, והוא בכל זאת אינו משתנה או גדל.
אם כן, יש שתי דרכים שבהן יכול אדם להתעורר, להשתנות, לגדול, להיטהר. האחת, הנפוצה יותר, שבדרך כלל מעירה יותר אנשים מהדרך השנייה, היא באמצעות כאב ואתגרים. מטרת הכאב, כפי שאמרנו, היא דו כיוונית: גם לטהר את השליליות שעשה האדם בחיים האלה ובחייו הקודמים, וגם לעורר את האדם להתחבר יותר, להשתנות יותר, לגדול יותר. זוהי דרך אחת של שינוי.
הדרך השנייה היא דרך שבה האדם מקבל כל כך הרבה אור וכל כך הרבה ברכות שהוא יודע שלא הרוויח אותם ושהשליליות שלו לא יכולה לאפשר לו לקבל, ואז הוא אומר שבזכות זה, הוא חייב להתעורר. זה הסוג השני של ההתעוררות, וזה פירוש הפסוק שאומר שלא טוב שכאשר מישהו המנסה להיות בדרך רוחנית נענש. מכיוון שעם הכאב, יוכל האדם לעשות עוד פחות מאשר לפני כן.
כאשר אדם חווה כאב, כאשר אדם מדוכא, כאשר אדם נופל, קשה לו יותר לעשות עבודה רוחנית. וזו הסיבה לכך שהמלך שלמה אומר במשלי שהדרך הטובה ביותר היא שה"מכה" תבוא מהדברים הטובים. הדבר הטוב ביותר לבקש הוא שהבורא ייתן לנו כל כך הרבה שפע של ברכות, אור ומתנות, עד שזה יגרום לנו לומר: "אני חייב/ת להשתנות." זה סוד המלים הראשונות של פרשת "אַחֲרֵי מוֹת". והבורא נותן לנו השבת הזו את היכולת להזיז הצידה את ההתעוררות שבאה מתוך הכאב כדי שההתעוררות שלנו תוכל להגיע אך ורק מתוך הטוב.
