אנו נכנסים עכשיו אל חודש מאזניים, או תשרי; ביומיים הראשונים שלו חל ראש השנה. אם כן, כשאנו נכנסים אל השנה החדשה, אנו לא רוצים שהיא תהיה גרסה נוספת של השנה שזה עתה סיימנו. אנו רוצים שהיא תהיה גדולה יותר מהשנה הקודמת ומכל שנה שהייתה לנו בעבר. בחודש הזה, לכן, ובמיוחד בשני הימים הראשונים שלו, במהלך ראש השנה, אנו רוצים למשוך לא רק אור גדול יותר, אלא אור שישנה כל היבט של חיינו, גם מבחינה רוחנית וגם מבחינה פיזית.
“לא נשאר דבר מן השנה הקודמת”
אולם, ללא מודעות מצדנו, אור הבורא אינו יכול להתגלות. ורמה אחת של מודעות שחשוב לשמור במוחנו כשאנו עושים את התקשורות החודש הזה היא מודעות של עוני. כל אחת ואחד מאתנו נועדנו לגדולות, אבל מכיוון שאנו מסתפקים בפחות מזה – פיזית ורוחנית – אנו לא משיגים את ייעודנו ולא מממשים את הפוטנציאל שלנו. אבל בחודש תשרי אנו לא יכולים להסתפק במועט; אנו לא רוצים שתהיה זו שנה שבה נקבל פחות ממה שבאמת נועד לנו.
“אנו רוצים הכל חדש, וגדול יותר מאשר קודם לכן”
כל שנה שהיא ענייה בתחילתה, מלמדים המקובלים, עשירה בסופה. לכן, עלינו להתחיל את החודש הזה קודם כל במצב מודעות של עוני, עם ההבנה שאין לנו מאומה, ואז עלינו לקבל את המודעות של לרצות הכל. אם כן, כשאנו נכנסים לתחילת השנה החדשה, אנו חייבים לטפח את המודעות הזו, שאין לנו מאומה, ועם זאת לרצות הכל. מדוע? מכיוון ששום דבר לא נשאר מן השנה החולפת; ומכיוון שאנו מתחילים כשאין לנו מאומה, אנו חייבים לבקש הכל – כגון בריאות, שפע, ברכות, ואפילו מילוי מוחלט ומושלם.
כדי להשיג את הגדולה שעבורה באנו לעולם, אנו חייבים לדעת שאין לנו כלום, בעוד בו בזמן, אנו כבר לא מסתפקים במה שהיה לנו עד עכשיו, בין אם במישור הפיזי ובין אם במישור הרוחני; אנו רוצים הכל חדש, וגדול יותר מאשר קודם לכן. ובמהלך חודש מאזניים, אם נטמיע בתוכנו את המודעות הזו ונזכיר לעצמנו ששנה שמתחילה עם מודעות של עוני יכולה להסתיים בעושר פיזי ורוחני כאחד, נוכל למשוך אל חיינו באופן שלם ומלא את השנה החדשה אותה אנו רוצים – שנה מלאה בברכות, מילוי ואינסוף אור.
