תחילת החודש, ראש החודש, הוא זמן חשוב מאוד, מכיוון שכל מודעות שיש לנו ב-24 השעות הראשונות הללו היא מה שנוכל להוציא לפועל במשך החודש. לכן, חשוב מאוד, בכל ראש חודש, להבין מה זמין לנו, כדי שנוכל לעורר את המודעות הזו. וכך, כשאנו נכנסים לאל חודש סרטן, או תמוז, אנו רוצים לדעת איזה מתנות זמינות לנו, כדי שנדע במה להתמקד.
"מדוע אנו נמצאים כאן?”
ב"ספר יצירה", אחד הספרים הקבליים העתיקים, שנכתב בידי אברהם אבינו, ובו מדובר על האנרגיות השונות של כל אחד משנים עשר החודשים, נאמר שהמיוחד בחודש סרטן הוא שהעיניים, יכולת הראייה, נוצרו במהלך החודש הזה. כמובן, כאשר מדברים על ראייה, או על חזון, אין מתייחסים אך ורק ליכולת הראייה הפיזית, יש משהו עמוק יותר וחשוב יותר מאחורי ההבנה הזו. ולכן, הייתי רוצה לשתף עמכם רעיון אחד על ראייה רוחנית, וכיצד אנו יכולים להתבונן בחיינו באופן שונה מהאופן בו אנו מתבוננים בהם בדרך כלל.
הרעיון הזה מתייחס לסיפור 12 המרגלים המופיע בפרשת "שלח לך". כאשר עזבו בני ישראל את מצרים, הם הגיעו לגבול של ארץ ישראל, ושלחו שנים עשר מרגלים כדי שיוכלו לחזור לדווח על מה שמתרחש בארץ. עשרה משנים עשר המרגלים חזרו לאחר ארבעים יום, והיו להם דברים איומים לומר: האנשים שחיים שם הם ענקים, הרבה יותר חזקים מבני ישראל, והם לעולם לא יתנו לבני ישראל לחיות שם בשלום. לכן, הם אמרו, הרעיון לנסות להיכנס לארץ ישראל הוא בהחלט רעיון לא טוב. וכפי שרבים מאתנו יודעים, רוב בני ישראל האמינו לעשרת המרגלים שהיו להם דברים רעים לומר, והחליטו לא להיכנס. אף אחד מבני הדור ההוא מעולם לא הציב את רגלו בארץ ישראל.
אם כן, הייתי רוצה להתמקד בשאלה שהמקובלים שואלים. המרגלים נשלחו על ידי משה כדי לחזור עם דו"ח, ומה שהם אמרו כשחזרו היה האמת לאמיתה; האנשים היו ענקים, ואי אפשר היה לנצח אותם. האנשים שחיו בארץ לא התכוונו להרשות לקבוצת האנשים הגדולה הזו להיכנס ולחיות שם בשלום. מה אם כן הייתה מטרת שליחת המרגלים אם משה ידע שהדו"ח האמיתי שלהם יהיה שכניסה לארץ היא בלתי אפשרית?
"מה, אם כן, הייתה מטרת שליחת המרגלים?”
התשובה שנותנים המקובלים אינה מתייחסת רק אל הסיפור הזה, אלא חשוב מזה, אל חיינו. כל אחת ואחד מאתנו, באנו לעולם הזה כדי להשלים ולהשיג דברים מסוימים, ולהשפיע על מספר מסוים של אנשים. ייתכן שמדובר רק במשפחה שלנו, אולי בקבוצה גדולה של חברים, או יתכן שזה אפילו משהו גדול יותר, אבל לכל אחת ואחד מאתנו יש עבודה מיוחדת בעולם הזה שעבורה הגיעה נשמתנו לעולם הזה, משימה שאף אדם אחר אינו יכול לבצע. איך נוכל לראות מהו חזון המשימה שלנו, מהי מטרת נשמתנו? כיצד נוכל לדעת אם אנו הולכים בכוון הנכון?
המקובלים אומרים לנו שאם מה שאנו מבינים על משימת נשמתנו בעולם הזה נראה לנו אפשרי, שאם אנו מאמינים שיש לנו החכמה, כלומר, היכולת להשיג זאת, אז זו לא המשימה שלנו. מכיוון שהמטרה שעבורה באנו לעולם הזה, אם נראה אותה מהמקום שבו אנו נמצאים עכשיו, חייבת להיראות כמעט בלתי אפשרית עבורנו. אם אנו חושבים שאנו מבינים מדוע אנו נמצאים כאן, וחושבים שאנו יכולים לראות כיצד לעשות זאת, אנו טועים. ראייה אמיתית של המשימה שלנו תהיה כאשר נשאל: "איך אוכל לעשות זאת? למרות שאני מרגיש/ה שזו המטרה שלי, איני רואה שיש לי היכולת לעשות זאת." אם אנו שואלים את השאלות האלה, אז אנו בדרך הנכונה, מכיוון שמה שאנו זקוקים לו כדי להשיג את המטרה שלשמה באנו לעולם הזה הוא הרבה יותר גדול מהיכולות הנוכחיות שלנו.
אם נחזור לסיפור המרגלים, שאלנו את השאלה, מדוע שלח משה מרגלים שיחזרו עם דו"ח שידע שיהיה קשה ומוחץ? מכיוון שהוא רצה לומר לבני ישראל, ולנו, "התבוננו בחייכם, התבוננו במטרה שלכם, ושאלו את עצמכם כל הזמן: "מדוע אני נמצא/ת כאן?" ואם יש לנו החזון הזה, ואנו חושבים שהוא בר ביצוע, ואינו קשה ומוחץ, אז אין אנו הולכים בכוון הנכון; כי המשימה שלנו, תהא אשר תהא, חייבת להיות קשה, מציפה ומוחצת עבורנו, וזו הסיבה לכך שהמרגלים היו חייבים לחזור אל בני ישראל ולומר: "זה רעיון נפלא. זו יכולה אפילו להיות הסיבה לכך שבאנו לעולם הזה, אבל אנו בהחלט לא יכולים לבצע זאת." מכיוון שאם הם היו יכולים, הם היו חופרים עמוק יותר בתוך עצמם ובתוך החיבור שלהם לאור הבורא, והיו מסוגלים לגלות כוחות חדשים, יכולות חדשות, וחכמה חדשה. אבל, הם אמרו שזה מוחץ וקשה, ולכן הם ויתרו. זו הייתה הטעות; המחשבה הבאה שלהם הייתה צריכה להיות מדוע הם נמצאים בעולם הזה, ואז, למצוא את הכוח, האומץ, החיבור והחכמה לנשות זאת.
אחת הדרכים לגלות באמת אם משהו הוא המטרה שלנו היא לחשוב מה אנחנו מרגישים לגבי המטרה הזו, ולשאול את עצמנו אם היא קשה ומציפה. אם היא נראית לנו כמשהו שאין לנו כל היכולות לעשותו, אז אנו כנראה צודקים בכך שזוהי המטרה שלנו. אבל אם אנו מתבוננים במטרה הזו ואומרים: "לשם כך אני נמצא/ת כאן. בוודאי, זה ייקח לי קצת זמן, אבל אעשה זאת", אז אין אנו רואים את החזון הכולל של מטרת נשמתנו. חזון כולל כזה אנו באמת רוצים שיהיה לנו, ואנו יכולים למשוך אותו אלינו במהלך חודש סרטן. אנו רוצים להיות מסוגלים לחיות כל יום של חיינו לפחות עם הידע שאנו הולכים בכוון של מילוי מטרת נשמתנו בעולם הזה, מטרה שהיא ייחודית אך ורק לנו. וראיית המטרה הזו, אם אנו מבקשים אותה, היא מתנה שאנו יכולים לקבל בחודש סרטן.
