בפרשת "עֵקֶב" נאמר: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ." [דברים ז' יב']. מה פירוש הפסוק הזה? מהו הסוד, מהי ההבנה, מהי המודעות של המלים הללו? כדי לענות על השאלה הזו, המקובלים מביאים במדרש סיפור על חותנו של רבי שמעון בר יוחאי, חכם גדול שנקרא רבי פינחס בן יאיר, שחי בעיר בדרום ישראל.
הסיפור מספר על קבוצת סוחרים שבאו לסחור בעיר שבה גר רבי פינחס בן יאיר. הייתה להם כמות מסוימת של זרעי שעורה, ומכיוון שהם התכוונו לנסוע ולעשות עסקים, הם ביקשו מרבי פינחס בן יאיר לשמור עבורם על הזרעים. אבל לאחר שהם סיימו את העסקים שלהם, הם שכחו אודות הזרעים ושבו לבתיהם.
רבי פינחס בן יאיר זרע עבורם את הזרעים, שנה אחר שנה, וכל מה שגדל, הוא שמר ואכסן. כל שנה הוא לקח מה שגדל בשנה הקודמת וזרע זאת שוב, וזה הסתכם בסופו של דבר בכמות גדולה. לכן הוא בנה כל שנה מקומות אכסון גדולים יותר ויותר. לאחר שבע שנים, חזרו הסוחרים אל רבי פינחס בן יאיר ואמרו לו שהם רוצים בחזרה את זרעי השעורה שלהם. הוא הראה להם את מקומות האחסון הגדולים המלאים בזרעי שעורה ואמר להם שכל זה שלהם, מכיוון שכל הכמות הזו צמחה מהכמות הקטנה של זרעי השעורה שהם נתנו לו לשמור עבורם.
המקובלים מלמדים שהסיפור הזה מלמד אותנו שיש דרך שבה כל מעשה שאנו עושים, כל כמות של אור שאנו מגלים, יכולה לגדול פי עשר, פי מאה, או פי אלף. כיצד? כיצד יכול האור שלנו ליצר עוד אור? כשסיפרו את הסיפור הזה, השתמשו המקובלים בהצהרה חשובה מאוד. הם אמרו שהסוחרים "שכחו את זרעי השעורה שלהם"; זה מלמד אותנו שהדרך היחידה לגרום לכך שכל כמות של אור שאנו מגלים תוכל להפוך לבוראת אינסופית של אור גדול אפילו יותר, היא לשכוח מה שעשינו. אנו חייבים לשכוח מה שהשגנו.
רובנו, למרבה הצער, שוכחים את הדברים הרעים שעשינו, אבל לא את הטובים. האגו שלנו מוודא שניצמד לדברים הטובים - עשיתי את זה עבור האדם הזה, עשיתי את המעשה הרוחני הגדול הזה, וכו'. אנו רואים זאת כאשר אנו כועסים על מישהו, ואומרים לעצמנו - במודע או שלא במודע - "אני, בהיותי מי שאני, עם כל מה שעשיתי, איך הוא יכול לעשות לי את זה? איך האדם הזה יכול להתייחס אלי בצורה כזו?" יש לנו מערכת ניהול חשבונות טובה מאוד של כל האור שגילינו וכל הטוב שעשינו; אנו נצמדים אליה ולא שוכחים. אבל הבורא מלמד אותנו, השבת הזו, שבת "עקב", שאם ניצמד למה שעשינו, אם ניצמד למה שגילינו, זה לא יישא פירות. זה לא יגדל יותר לעולם.
אם כן, זוהי הבנה אחת: כל היבט, כל ניצוץ של אור שאנו מגלים, יכול ואמור לגדול, להכפיל ולשלש את עצמו, אבל רק אם נשחרר אותו. רק אם נשכח ממנו. זוהי רמה אחת של הבנה. ועכשיו חשוב להבין את הרעיון הרוחני שעומד מאחורי זה.
רב אשלג מלמד שכל אור שמתגלה בכל עולם ולכל אדם חייב לבוא מעולם אינסוף, וזה אומר שאם אנו נהנים משתית מים, למשל, ההנאה הזו באה מניצוץ האור שנמצא בתוך המים. וניצוץ האור הזה שאנו מתחברים אליו בא מעולם אינסוף. פירוש הדבר הוא שכל ניצוץ של אור שאנו מתחברים אליו - כל תחושת שמחה, מילוי ואושר - זורמת למטה מעולם אינסוף אל החוויה שיש לנו באותו רגע. זה החוק הרוחני הראשון: לכל אור שאנו חווים יש מקור, והמקור הזה הוא עולם אינסוף.
החוק הרוחני השני שמלמד אותנו הרב אשלג הוא ש"אין העדר ברוחני", אין היעלמות של אור או של עניינים רוחניים. מה פירוש הדבר? לצורך העניין, הבה נאמר שיש מיליון שלבים בין המקום שבו אנו נמצאים ובין עולם אינסוף [למרות שיש יותר]. כאשר אדם חווה, או מגלה, טיפה קטנה של אור, הטיפה הזו הגיעה כל הדרך מעולם אינסוף ועברה מיליון עולמות כדי להגיע לעולם הזה. ניצוץ האור הזה משאיר בכל עולם שהוא עובר דרכו אותה כמות של אור, כלומר טיפה של אור. הוא משאיר את טיפת האור וזורם הלאה, אבל לעולם לא נעלם ולא נעדר מהשלב שבו היה קודם לכן.
אם כן, כאשר אנו מבינים שכל טיפה של אור שגילינו אי פעם גילתה בעצם לפחות מיליון טיפות של אור, אנו מתחילים להבין את הרעיון האומר שכל המעשים שלנו וכל התקשורות שלנו נושאים פירות וגדלים ומכפילים את עצמם. כפי שאנו יודעים, יש מושגים שנקראים "אור ישר" ו"אור חוזר". האור לעולם אינו פוסק לנוע; הוא תמיד מגיע לעולם הזה וחוזר לעולמות העליונים. אם אנו, כפי שאמרנו, משחררים את המעשים שלנו, אז העולם שלנו, כמו בסיפור על רבי פינחס בן יאיר, מקבל עוד ועוד אור מהמעשים האלה. לכן, אם האגו שלנו לא נצמד לכל מעשה שאנו עושים, המעשה הזה יוצר כמות בל תיאמן, עצומה ומדהימה, של אור שנאגר.
חשוב מאוד שנבין זאת, מכיוון שאין אף מעשה קטן. אם אדם פותח את הזוהר היום וקורא מילה אחת, ושוכח את המעשה הזה, אז שבוע מעכשיו יהיה אור פי עשר או עשרים מאשר האור שהתגלה בפעולה ההתחלתית של פתיחת הזוהר. ודמו לעצמכם מה יתרחש בעוד חודש, בעוד שנה, כשהמעשה הקטן מאוד הזה ייצור מאגר עצום, בל יאומן ומדהים של אור.
חשוב להבין את הרעיון הזה: אם נשחרר את המעשים שלנו, האור שלנו יוכל לשאת פירות, ונוכל ליצור כמות אינסופית של אור. מכיוון שאנו יודעים שמודעות היא הכל, אז ככל שגדלה המודעות שלנו לגבי החוק הרוחני הזה, גדולה יותר תהיה ההשפעה שלו, ולכן, גדול יותר יהיה האור שנוכל ליצור, להכפיל ולשלש. זוהי מתנת מודעות מדהימה שאנו מקבלים השבת הזו, שבת "עֵקֶב".
