פרשת שופטים תמיד מגיעה בחודש אלול, וזה אומר שכל הלימודים שיש בה מתייחסים לעבודה החשובה שאנו חייבים לעשות במהלך החודש הזה. הפרשה מתחילה בפסוק "שׁפְטִים וְשׁטְרִים תִּתֶּן לְךָבְּכָל שְׁעָרֶיךָ". [דברים, פרק ט"ז, פסוק י"ח]. ישנם אינספור פירושים של המקובלים לגבי משמעות המלים הללו. אבל אני רוצה להתמקד בדבר אחד בלימוד הזה, שיש לו השלכות מעשיות לגבי העבודה שאנו חייבים לעשות לא רק במשך החודש הזה, אלא למעשה לאורך כל חיינו.
המקובלים מלמדים שכאשר נאמר "בְּכָל שְׁעָרֶיךָ", הדבר רומז לעובדה שכאשר אנו מצליחים, כאשר אנו צומחים, כאשר אנו במקום רוחני טוב, כן, טוב שיש מורה, אבל חשוב יותר שיהיה מורה כאשר אדם נופל, כאשר אדם במקום חשוך ושלילי, בין אם פיזי או רוחני. ואחד הלימודים החשובים שיש לדעת, וזה משהו שדיברנו על כך בעבר, הוא שאור הבורא נמצא אתנו אפילו במקום החשוך ביותר.
בתהילים יש פסוק שאומר: "אִםאֶסַּקשָׁמַיִם, שָׁםאָתָּה; וְאַצִּיעָהשְּׁאוֹלהִנֶּךָּ."[תהלים קלט' ח'],. כאשר אני נוסק לשמים, שם אתה, כאשר אני במקומות החשוכים ביותר, שם הנך. שני החלקים האלה של הפסוק אינם לימודים נפרדים, אלא תלויים זה בזה; הם אומרים לנו שאדם יכול תמיד להתעלות, אפילו כאשר הוא במקום החשוך והשפל ביותר, מפני שאפילו כאשר הוא נמצא שם, אור הבורא מאיר בדיוק באותה עוצמה.
הצד השלילי רוצה שנחשוב שאור הבורא נמצא אתנו רק כאשר אנו מרגישים מלאי השראה או נעלים, וכאשר אנו עושים שגיאה, נופלים, מרגישים חסרי השראה, או נמצאים במקום חשוך, אור הבורא לא מאיר באותה עוצמה. אבל האמת היא - וזו הבנה חשובה - שלאור הבורא לא אכפת. התעלות או נפילה הן אשליות שאנו חווים; הבורא לא שם לב לעליות או לנפילות, מכיוון שאור הבורא קיים בשלמות בכל אחד מהמצבים האלה. אור הבורא מאיר במצב הנמוך ביותר בדיוק כפי שהוא מאיר בהתעלות הגבוהה ביותר. אבל לדעת זאת זה לדעת משהו שהצד השלילי רוצה להסתיר מאתנו.
ואחת המטרות החשובות ביותר של מורה, או אפילו חבר/ה, או הסביבה שאנו מכניסים את עצמנו לתוכה, היא להזכיר לנו שאפילו כאשר אנו במצב השפל ביותר, בין אם פיזי או רוחני, אור הבורא מאיר לנו במלוא כוחו, בדיוק כמו במצב שבו אנו מרגישים נעלים ביותר, רואים נסים, ויש לנו בהירות מוחלטת.
לכן, אם אתם רוצים לדעת אם אתם בסביבה הנכונה, אם אתם רוצים לדעת אם המורה שלכם נכון עבורכם, אז כאשר אתם במקום נמוך, שאלו את השאלה: האם המורה שלי, החבר/ה שלי, הסביבה שלי, מעוררים בתוכי את המודעות שממש עכשיו, במקום הנמוך והחשוך הזה, יש לי ודאות שאור הבורא מאיר באותה שלמות שבה הוא מאיר תמיד? מכיוון שמבחינת הבורא, אין שום הבדל בין המצב שבו אנו מרגישים מלאי השראה ומרוממים ובין המצב שבו אנו מרגישים שפלים ומדוכאים. אור הבורא מאיר בכל מקום. וזו משימה חשובה מאוד למורה, חבר/ה ולסביבה שבה אנו שמים את עצמנו, לעורר בתוכנו את המודעות הזו.
בכל שער בו אנו נמצאים - הגבוה ביותר או הנמוך ביותר - אנו חייבים שתהיה לנו בהירות וודאות שאור הבורא מאיר שם בשלמות. חשוב מאוד שלא נאבד לעולם את ההבנה הזו. זה הסוד שמגלה לנו דוד המלך ב"תְּהִלִים"; מכיוון שאנו יודעים בוודאות שאפילו במצבים השפלים ביותר, אור הבורא מאיר לנו במלואו, ולכן אנו יכולים להתעלות למצבים הגבוהים והנעלים ביותר. זו אחת ההבנות החשובות ביותר של הפרשה הזו: אנו חייבים שתהיה לנו הבהירות הזו - שיכולה לבוא או מבפנים, מתוכנו, או ממורה, חבר/ה, או מהסביבה שלנו – ההבנה והבהירות שאור הבורא לעולם לא מפסיק להאיר, אפילו במקום השפל והנמוך ביותר.
