מאמר זה פורסם בעבר בשנת 2016.
בפרשת "כי תצא" מדובר על מה שעליכם לעשות אם אתם מוצאים משהו שמישהו אחר איבד. הדבר הנכון כמובן הוא למצוא למי הדבר שייך ולהחזיר לו אותו. אבל מה אם אינכם עושים כך? הארי אומר שכל אדם שמוצא משהו שאבד או ששייך למישהו אחר, ולא מחזיר אותו לבעליו - מכל סיבה שהיא, כמו, למשל, שהיה עסוק מדי, לא היה לו זמן, או שלא היה אכפת לו מספיק - מפנה את עיניו הצידה. וכתוצאה מכך, האדם הזה, שהפנה את עיניו הצידה, למרות שהייתה לו הזדמנות להחזיר משהו שאבד ובגלל סיבה כל שהיא לא עשה זאת ולא תיקן את מעשיו, כאשר הוא עוזב את העולם, הנשמה שלו אינה יכולה להגיע למקום הנכון שלה בעולמות העליונים.
בשער הגלגולים מסביר הארי שישנן שתי דרכים לתיקון הנשמה. אחת היא כאשר נשמה של צדיק חוזרת ב"עיבור" ונכנסת באופן זמני לגוף של אדם - לפעמים מבלי שהאדם אפילו יודע זאת - ועוזרת לנשמה הזו בתיקון שלה. עכשיו הנשמה הזו עשתה את התיקון שלה ויכולה לעזוב את הגוף. ה"עיבור" קל ומהיר מאוד עבור הנשמה; העיבורנכנס ויוצא, הנשמה מקבלת מה שהיא צריכה, ואז עוזבת. הדרך השנייה לתיקון הנשמה היא בגלגול, שהוא, מסביר הארי, תהליך הרבה יותר קשה. הנשמה חייבת לעבור תהליך טיהור שהוא מאוד לא נוח, כמו גם לחיות חיים שלמים בשביל תיקון אחד. אם משווים את שני תהליכי התיקון הללו, עיבורהוא תהליך הרבה יותר מהיר, מטהר, ולכן גם מועדף עבור הנשמה.
אבל הארי שואל, מה אם הייתה לאדם הזדמנות בחיים האלה להחזיר משהו לבעליו ואינו עושה זאת? הנשמה הזאת אינה יכול לזכות בעזרה של עיבור, ולכן הנשמה הזאת תהיה אבודה; אם אדם ראה מישהו אחר מאבד חפץ ולא החזיר אותו לבעליו, אז כאשר הנשמה שלו תלך לאיבוד, אור הבורא לא יוכל לעזור. הנשמה הזו לא תקבל את העזרה מנשמה של צדיק לה היא זקוקה כדי לתקן אותה, וזה, אומר הארי, הוא סוד העיבור.
אם כן, הארי אומר לנו כאן דבר מדהים, על חפץ שהולך לאיבוד, אבל גם על העזרה שאנו בוחרים לתת או לא לתת למישהו אחר. הארי אומר שאם יש לכם הזדמנות להחזיר חפץ למישהו אחר ולא עשיתם זאת, אז לאחר שהנשמה שלכם עוזבת את העולם הזה וצריכה תהליך של עיבור, היא לא יכולה לקבל את העזרה הזו. זה נראה מאוד לא פרופורציונלי...לא החזרתי סוודר ועכשיו הנשמה שלי הולכת לאיבוד לכמה מאות שנים? זה לא הגיוני. אבל, יש לקוות שזה באמת ייתן לנו הערכה לחיים שלנו ולמעשים שלנו. החיים שלנו בעולם הזה הרבה יותר חשובים מכפי שנדמה לנו, אין צירופי מקרים. מדוע נתקל האדם הזה בסוודר או בארנק שאבד? מפני שהנשמה שלו זקוקה ל עיבור,לעזרה, מנשמה אחרת שתעזור לה למצוא את דרכה.
לפעמים, כשאנו מוצאים חפץ שהלך לאיבוד, או שומעים על כך, אנו חושבים: למה זה כל כך חשוב? מישהו איבד סוודר או לא איבד סוודר... אולי ארנק או טלפון זה קצת יותר חשוב, אבל אנו עדיין לא חושבים שזה משהו חשוב. וזכרו שהסיבה שאתם נתקלים בסוודר הזה, בארנק הזה, או בטלפון הזה באותו רגע, היא מפני שהנשמה שלכם - או עכשיו או בעתיד - צריכה או תצטרך עזרה ממישהו אחר כאשר היא תלך לאיבוד.
כאשר אתם קולטים באמת שפעולה פיזית יחסית פשוטה כזו מובילה לקבלה או אי קבלה של העזרה הבל תיאמן הזו מהעולמות העליונים, אתם מבינים את חשיבותה של כל פעולה. מכיוון שלא צירוף מקרים הביא לכך שראיתם את הסוודר, הארנק, הטלפון וכו'. ואם תתפסו את ההזדמנות הזו באותו רגע, תקבלו את העזרה שתהיו זקוקים לה במצב הרבה יותר חשוב. אבל אם תחמיצו את ההזדמנות, מפני שאתם עסוקים מדי או שאין לכם מספיק זמן, אז כאשר תהיו זקוקים לעזרה הזו מהעולמות העליונים, לא תקבלו אותה.
כל מעשה מגיע אל חיינו מפני שאנו זקוקים לתוצאות שלו, בין אם עכשיו, בקרוב, או מאוחר יותר. אין מצבים מקריים; כל מצב מגיע אל חייכם מפני שהבורא יודע שבמעשה הקטן הזה אתם יכולים לעורר דרגות מסוימות של עזרה - במקרה הזה, עיבור - שאתם זקוקים לה עכשיו או תזדקקו לה מאוחר יותר. ואם אינכם מנצלים את ההזדמנות הזו, הבורא לא יוכל לעזור לכם.
אם כן, בחודש הזה, חודש אלול, אנו חייבים לעורר את עצמנו לדרך שבה אנו מאפשרים לעצמנו לעשות או לא לעשות דברים. כאשר אתם מבינים, למשל, שהחזרת סוודר שמצאתם לבעליו היא דרך להבטיח את העזרה שהנשמה שלכם זקוקה לה מנשמה של צדיק כדי לעזור לה בתיקון, זו רמה שונה לחלוטין של הבנה.
