אנו נמצאים עכשיו בחג הסוכות, תקופה בת שבעה ימים הבאים לאחר ראש השנה ויום כיפור, ובה אנו מקבלים מה שנקרא אור דחסדים, הכולל בתוכו את כל הברכות וההגנה שאנו רוצים לגלות ולמשוך במשך כל השנה. ללא הטיהור של יום כיפור והסרת הדינים בראש השנה, לא היינו יכולים לקבל את כל הברכות וההגנה הזמינים לנו במשך סוכות עבור יתר השנה. אבל, כדי לגלות את האור של סוכות, אנו חייבים לעורר את המודעות הנכונה ואת ההבנה הנכונה.
אנו מקבלים מה שנקרא "אור החסדים".
במדרש יש סיפור שמבהיר את סוג המודעות שעלינו לבוא עמה אל הסוכה. הסיפור מבוסס על פסוק בתהלים שבו מדבר דוד המלך אל הבורא ואומר לו: "הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי, אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד, כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ יהוה וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה" [תהלים ט' יא']. דוד אומר לבורא, אני שם בך את מבטחי, ולכן אין לי כל פחד, אין לי כל ספק, מפני שאני יודע שהבורא יבוא לעזור לי." השאלה ששואל המדרש, אם כן, היא - יפה שאנו רוצים שהבורא יהיה מקור כל ההגנה שלנו, כל הברכות שלנו, כל האור שלנו, אבל איך נדע שהבורא רוצה בזה עבורנו?
המדרש עונה על השאלה הזו בסיפור:
פעם היה גנב, שחי בעיר שהמושל שלה החליט שעליו לתפוס את כל הגנבים שחיים בה. יום אחד, תפסו חיילי המושל את הגנב הזה, שאמר להם: "אתם עובדים בשביל המושל, שעובד בשביל המלך. אני אחד מחבריו הטובים ביותר של המלך, ולכן, אינכם יכולים לגעת בי." כאשר שמעו זאת החיילים, כמובן שלא נגעו בו, הם החזיקו בו עד הבוקר ואז הביאו אותו בפני המלך.
המלך, שלא הכיר את הגנב, פנה אליו ושאל אותו מאיפה הם מכירים. הגנב ענה שהם בעצם לא מכירים איש את רעהו, ואז שאל המלך, מדוע אמרת להם שאתה אחד מחברי הקרובים ביותר? הגנב ענה למלך: "נכון שאנחנו לא קרובים, אבל כפי שאתה יכול לראות, אני שם בך את מבטחי לגמרי. אם לא הייתי אומר להם שאנחנו קרובים, הם היו פוגעים בי."
וכך המלך, שהיה מלא שמחה, כפי שאנו בסוכות, אמר לחיילים לשחרר את הגנב. מדוע? "מפני שהגנב נתן בי אמון מוחלט ולא ניסה לברוח", אמר המלך. " הוא ידע שאם יבוא אלי, אהיה חייב להגן עליו ולשחרר אותו. "
"סוכות הוא זמן של שמחה".
זוהי המתנה של סוכות; בדיוק כפי שאומר דוד המלך לבורא בספר תהילים: "אני בוטח בך. ולמרות שיתכן שאתה, הבורא, לא מכיר אותי, אני מכיר אותך. ואני שם את מבטחי באור. לכן האור חייב להגן עלי." סוכות הוא זמן של שמחה, ובזמן כזה, כאשר אתם באים אל המלך, או הבורא, שהוא מלא שמחה, אפילו אם אין אנו בהכרח עושים או אומרים את הדברים הנכונים, הבורא מכניס את כולם פנימה, מפני שהוא נמצא במצב רוח טוב כל כך.
לאחר העבודה שעשינו בראש השנה וביום כיפור, חלק מכוחות הדין והשליליות השתנו, וחלק מהם הוסר לגמרי. אבל עבור אלה מאתנו, החושבים שלא בהכרח ניקינו לגמרי את כל הדין האפשרי או לא הסרנו לגמרי את כל השליליות שלנו, קיים חג הסוכות. ובמהלך הסוכות, אומר הזוהר, אנו בורחים מן הדין, אנו בורחים מן השליליות אל תוך בית המלך, אל תוך בית הבורא, אל תוך הסוכה, שהיא הבית של הבורא. ונכון שהבורא, כמו בסיפור, יאמר לנו: "מי אתם? איני מכיר אתכם, אבל עכשיו אתם מבקשים ממני להגן עליכם." בסוכות, מכיוון שכמות עצומה כזו של חסד באה מאור הבורא, אפילו אלה מאתנו שלא מגיע להם לקבל את האור והברכות וההגנה שבית הבורא יכול לתת לנו, יכולים להיכנס אל הסוכה, ויכולים לקבל את כל אלה לא רק היום, אלא גם במשך כל השנה.
