מאמר זה פורסם בעבר בשנת 2020.
באחד המכתבים של הרב ברנדוויין לאבי הרב ברג, הוא מדבר על חודש ניסן, מזל טלה, ועל פסח, גילוי האור של החודש הזה. הרב ברנדווין שואל שאלה על אחד המשפטים שכתבו המקובלים לפני אלפי שנים בהגדה, ספר התקשורת לליל הסדר. כשמדובר בהגדה על המצה, נאמר "הָא לַחְמָא עַנְיָא דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם" [זה לחם העוני {המצות} אשר אכלו אבותינו בארץ מצרים]. הרב ברנדוויין מציין שאפשר לחשוב שזו אמירה לא מדויקת מבחינה היסטורית, משום שבני ישראל, אם קוראים את הסיפור כפי שהוא כתוב בתורה, לא אכלו את המצה במצרים; הם מיהרו לעזוב עד כדי כך שנאלצו להוציא את הלחם מהתנור לפני שיכול היה לתפוח. לכן הם אכלו אותו מחוץ למצרים, לא במצרים. אם כן, מדוע כתבו המקובלים לפני אלפי שנים משהו שנראה לא נכון?
הרב ברנדוויין מסביר זאת בכך שהוא משתף משהו מאוד יפה, אבל גם מאוד חשוב: אין אנו יכולים למשוך נסים או אור מדהים, שהם מהותו של חודש ניסן, מזל טלה, אלא אם המודעות שלנו כבר נמצאת שם. אנו חייבים, למעשה, להתחיל לחיות את המודעות הזו ואת הוודאות הזו כבר היום.
בני ישראל היו במצרים, חוו כאב וסבל רב, אך לא יכולים היו לעזוב כל עוד גם המודעות שלהם הייתה עדיין במצרים. משה ואהרון רצו לסייע לבני ישראל לצאת מהחושך הזה, לכן הלכו ברחבי מצרים, ואמרו להם, "אנחנו יודעים שאתם חווים כאב וסבל עצומים, אבל אתם חייבים לדעת שזה הולך ומסתיים. למעשה, זה יתרחש מהר עד כדי כך שאם, למשל, יש לכם לחם בתנור, הוא אפילו לא יספיק לתפוח".
המילה פסח באה מן הפועל "לפסוח", שפירושו לעבור מעל, או לדלג. המקובלים מלמדים שבני ישראל היו אמורים להיות עדיין שרויים בכאב הזה לפחות עוד מאה שנים; אבל הם היו מסוגלים "לדלג" עליהן. ב"ספר יצירה" כותב אברהם אבינו שאחד הכוחות שנוצרו בחודש ניסן, מזל טלה, הוא "רגל ימין", המייצגת את היכולת לדלג. אם כן, כיצד "דלגו" בני ישראל על מאות שנים של כאב, ולא היו חייבים לחוות אותו? רק בדרך אחת, אמר הרב ברנדוויין לרב ברג: כששמעו את משה ואהרון. בוודאי היה להם קשה לחשוב שאחרי למעלה ממאה שנים של שהות בחושך הזה, זה יכול להשתנות. אבל משה ואהרון המשיכו לדבר אל לבם ולנסות לעורר ולחזק את המודעות שלהם כדי שיהיו מסוגלים לראות את האפשרות לדלג מעל החושך הזה. ולבסוף הגיעו בני ישראל אל נקודה מסוימת שבה אמרו: "הוודאות שלנו חזקה עד כדי כך שאנו יכולים להתחיל כבר לאכול את המצות האלה כאן במצרים".
חשוב מאוד להבין זאת. אנו מדברים על שינוי מודעות, וזה אחד הדברים הקשים ביותר לעשותם, ואם אין אנו עובדים על זה, מדברים על זה ומשנים את זה באופן עקבי, זה לעולם לא יתרחש. זה דורש תרגול. וזה מה שבני ישראל עשו. הם תרגלו את זה. הם היו במצרים ואכלו את המצות יום אחר יום, ובעשותם כך, אומר האר"י, הם למעשה עוררו את חג הפסח. הם אמרו את המלים כדי לעורר את הוודאות, הם אמרו לילדיהם ולמשפחותיהם: "החושך הזה לא חייב להישאר עוד מאה שנים. החושך הזה, הכאב הזה, יכולים להסתיים ממש עכשיו. אנחנו אוכלים לחם מהסוג הזה, מכיוון שכשיגיע הקץ לחושך, זה יתרחש עד כדי כך מהר שאפילו לא יהיה לנו זמן לחכות לכך שהלחם שלנו יתפח בתנור". ולאחר שדיברו על המודעות הזו ועוררו את המודעות הזו, הייתה להם היכולת לדלג, לעבור מעל ומעבר למקום האפל שבו הם היו.
המתנה הזו של היכולת לקפוץ ממקום של חושך כרגע היא מה שניתן לנו בחודש זה; זה הסוד של פסח - לקפוץ. ויש רק דרך אחת ליצור את הקפיצה הזו, אומר הרב ברנדוויין לאבי, הרב ברג. עלינו להתחיל להתאמן, במילים ובמעשינו. אנחנו צריכים לדבר על זה שוב ושוב עד שהתודעה שלנו תתחיל להשתנות, ואנו באמת מאמינים ויודעים שאור הבורא יבוא לחיינו כדי לשנות אותנו, לקפוץ אותנו מהחושך הזה.
האור הזה זמין בכל רגע, אבל התודעה לא שם כדי לצייר אותו; ככאלה, משה ואהרון, עם כל החוכמה והקשרים שלהם, והבורא עם כל האור, לא יכלו לעורר את הסרת הכאב והחושך. הם היו צריכים שבני ישראל יסתובבו יום אחר יום, ויאמרו: "יש לנו ודאות שזה יקרה. אנחנו אוכלים את המצות הזו עכשיו, כי אנחנו יודעים שזה יקרה מהר... לא נישאר כאן עוד מאה שנה".
בני ישראל קפצו. הם קפצו תחילה עם התודעה שלהם, ואחר כך, קפצו מתוך מאה שנות חושך. במהלך חודש טלה זה, כל אחד מאיתנו יכול לקבל את היכולת לדלג מעל כל חושך שקיים. אבל הדרך היחידה לדלג מעל החושך הזה היא לתרגל את המודעות - לדעת, לדבר ולפעול בוודאות מוחלטת - כך נוכל באמת לדלג מעליו.
