זמן קצר לאחר פטירתו של אבי היה רגע שבו בתי הבכורה מרים נכנסה אל החדר כדי לחבק אותי. כרכתי את זרועותיי סביבה, חיבקתי את גבה, לא מודעת לכך שהיא לובשת אחד מהמעילים של אבי. האף שלי התמלא מיד בניחוח שלו, ומיד הוצפתי בהמון זיכרונות. דמעות זלגו על לחיי כשראיתי את עצמי, שוב בת 12, נותנת לאבי נשיקה לפני שיצא לעבודה. שוב הייתי בת 17, יושבת לידו על הספה, ראשי מונח כתפו, צופה בטלוויזיה. אני בת 23 ומדברת אתו על החתונה שלי. זרם חשמלי עבר בי כשחייתי מחדש את הרגעים היקרים האלה, הכל באמצעות ריחו של אבי.
זה ידוע כ"הרגע הפרוסטיאני". עבודות גמר באוניברסיטה נכתבות על הנושא הזה - הוא נלמד ונבדק ועושים עליו מדיטציה. הוא מוגדר כחוויה חושית, כמו ריח, המעוררת זיכרון של זמן, מקום או חוויה. המונח הזה נקרא על שם קטע בספר "בעקבות הזמן האבוד" של מרסל פרוסט, שבו זיכרונות ילדות מציפים את המחבר לאחר שאכל עוגיית מדלן טבולה בתה.
ביום כיפור אנחנו חווים "רגע פרוסטיאני" משלנו - אם כי החוויה החושית שתהיה לנו תהיה רוחנית יותר. ביום כיפור, אין אנו אוכלים ואין אנו שותים מכיוון שאנו רוצים לאפשר לגוף ולנפש שלנו להתרומם אל הרמה הרוחנית הגבוהה ביותר. באמצעות ההימנעות מאוכל, שתייה ונוחות פיזית במשך חלון 25 השעות הזה, אנו מתנתקים מן העולם החומרי כדרך להתחבר בצורה הטובה ביותר אל המימד הרוחני. על ידי כך, אנו מעלים את המודעות שלנו ומשם ניתנת לנו ההזדמנות להסיר כל שליליות שצברנו במהלך השנה.
בדומה לאופן שבו החוויה שלי לאחר פטירתו של אבי העבירה אותי דרך מפל של זיכרונות, ייקח אותנו יום כיפור לסיור ברגעים הבלתי מודעים שלנו. רגעים שבהם אנחנו, ביודעין או שלא ביודעין, יצרנו שליליות. יש כל כך הרבה שאין אנו מסוגלים לראות - אנחנו כנראה מודעים רק לכ-10% מן השליליות שיצרנו או שאנחנו נושאים - וזו הסיבה לכך שמטרת התפילות ביום הזה היא לנקות הכל במלואו. הבורא יכול להסיר מעלינו ומתוכנו רק את הדברים שאנו מודעים אליהם, והבאתם אל המודעות שלנו מאפשרת להסירם ולשנותם.
זה אולי נראה כמשימה קשה, אבל אני מתכוונת להאיר שני דברים כדי לעזור לכם לראות זאת מנקודת מבט חדשה.
ראשית, חשבו על זה כמו על בית מוזנח. יש סדקים בכל מקום, הצבע מתקלף, הכיור דולף והמרצפות שחוקות. אבל האדם שחי שם נמצא במקום הזה זמן רב כל כך עד כי אפילו אינו מבחין בכך יותר. ייתכן שתלה תמונות מעל החורים בקיר או כיסה סדק ברצפה עם שטיח. הוא פשוט כבר אינו מודע לנזק. יכול אפילו להיות שיש לו חבר נגר שמציע לעזור לו לתקן דברים, אבל כשהוא בודק את הבית, הוא פוסח על כל הפגמים כי הוא פשוט אינו יכול לראות אותם. הוא השלה את עצמו זמן רב כל כך עד כי הנזק והפגמים מתחילים להיראות לו נורמליים. אבל זו לא המציאות שבה אנו רוצים לחיות. כאשר אנו מתייחסים אל השליליות הבלתי מודעת ומתקנים את הנזק שאנו מוצאים, אנו מסוגלים לחיות חיים אותנטיים ומלאים יותר.
שנית, אין אנו מודעים כלל לדרכים שבהן פגענו ופגמנו בעצמנו. כן, אנו רוצים לקחת אחריות על הדרכים שבהן פגענו באחרים וזה הכרחי שנעשה זאת. אבל לא על חשבון ההתעלמות שלנו מעצמנו. הביקורת השלילית, לשון הרע והמעשים השליליים מופנים לרוב באופן בלתי מודע כלפי עצמנו. כאשר אתם מתפללים ביום כיפור וכאשר המחשבות הבלתי מודעות שלכם מן השנה האחרונה מתגלות לכם, זכרו לחוש חמלה כלפי עצמכם. חשוב כל כך לשים את המודעות הזו בראש סדר העדיפויות שלכם כדי שלא תחמוק מכם גם בשנה הבאה.
כאשר אתם נתקלים ביום כיפור במצבים שונים של אי נוחות, פיזית או רגשית, זכרו לבקש סיוע מהבורא. התחברו אל הבורא מתוך כוונה לזכות בראייה. אפשרו לשליליות ולנזק להתגלות בפניכם במלואם כדי שניתן יהיה להסירם במלואם. תנו לרגע הפרוסטיאני הזה של הנשמה לקחת אתכם אל מקומות שאחרת לא הייתם הולכים אליהם, כדי שתוכלו לחוות רמה של אור שמעולם לא חשבתם שהיא אפשרית.
כך תעניקו לעצמכם את המתנה הגדולה מכולן, ותתנו, בבוא הזמן, את המתנה הזו לעולם. לעולם שזקוק נואשות לאור שלכם.
