בסיפור פסח, הלך משה הלוך ושוב אל פרעה והפציר בו: "שַׁלַּח אֶת עַמִּי!" אבל פרעה סירב... כלומר עד שבנו הפך לקורבן של גזירתו הרעה נגד בני ישראל. רק אז, במצב של מצוקה גדולה, הניח פרעה בצד את האגו שלו והסכים להעניק חירות למשועבדים לדורות.
כשקוראים את הסיפור הזה בליל הסדר בכל רחבי העולם, הוא תמיד מסופר בגוף שני. יציאת מצרים לא התרחשה 'להם'; זה אירוע שהתרחש בחייכם. זה התרחש בחיי. השלשלאות האלה, בורות הבוץ והאבנים הכבדות היו משאות שכולנו נשאנו ... ומנקודת מבט קבלית, הם עדיין יכולים להכביד עלינו, גם היום.
עם זאת, הכבלים שכובלים אותנו כעת אינם עשויים ממתכת ושרשראות. הם מן הסוג הבלתי נראה שהטלנו על עצמנו – והם נקראים לעתים קרובות בשם "אגו".
האגו הוא גניבת הדעת בכבודה ובעצמה. הוא גם לובש צורה ופושט צורה מצוין. לפעמים הוא מתגלה כקנאה, רכילות, איבה או שיפוטיות. במקרים אחרים, הוא עשוי להופיע כהתגוננות, אנוכיות או גאווה. אבל הוא לא חייב לכבול אותנו לנצח. כפי שאומר בעלי מיכאל ברג על כוחו של פסח, "אנו יכולים ונועדנו לעזוב את היום הזה אדם אחר לגמרי". יש לנו הכוח לשנות את עצמנו, והכל מתחיל בהבנה ברורה של מה שגרם לנו להיות כבולים כל כך הרבה זמן.
ריאן הולידיי, מחבר הספר "אגו הוא האויב", מסביר שהאגו שונה מתפיסה עצמית חיובית. הגרסה הבריאה היא ביטחון עצמי. תחושת ה"אני" המנופחת, שנוטה לפינוק ומתעבת כל אתגר העומד בפניה, אינה בריאה כל כך. הולידיי אומר, "האגו נגנב. את הביטחון העצמי מרוויחים. האגו ממליך את עצמו ; היהירות שלו ערמומית."
במילים אחרות, כאשר אנו מנווטים על ידי האגו, אנו מאבדים את האמת שלנו. אנחנו מאבדים קשר עם מי שאנחנו ואת המקום שבו אנו משתלבים בתוכנית הגדולה יותר. אנחנו מקהים את ההתהוות שלנו מכיוון שהאגו אומר לנו שכבר הגענו. אחרי הכל, אם מישהו מאמין שהוא יודע הכל, אז מדוע עליו להמשיך ללמוד? הוא פשוט עוצר את תהליך הצמיחה לחלוטין.
כשאנו נכנסים אל החלון הקוסמי הקדוש הזה, אנחנו נקראים לחקור ולחשוף את הקצוות הקשים שבהם התמקם האגו בתוכנו. האם יש תחומים בחייכם שבהם אתם נוטים להיות עקשנים ולא מוכנים להתפשר? האם התנהגתם כלפי אחרים בפחות מהכבוד המלא שמגיע להם - ללא קשר למעמדם החברתי, תפקידם בעבודה, למראה או למצב שלהם? עכשיו זה הזמן לצאת מההכחשה . זה זמן המתאים לעשות שינוי מודע באופן שבו אנו רואים את עצמנו ואת העולם.
בפסח, אנו מוותרים על מאכלים שתופחים במהלך האפיה או הבישול, כגון לחם - ובמקום זאת אוכלים מאכלים צנועים יותר, שאינם תופחים, כגון מצות. כמו כן, אנו מעוּדָדִים לנטרל את תחושת הגרנדיוזיות שלנו ולהבין שאף אחד מאיתנו אינו מרכז העולם, שלא לדבר על היקום.
נכון, מצבנו כבני אדם (ואשליית הנפרדות בכלל) מטעים אותנו לחשוב אחרת. מכיוון שאנו תקועים בתוך עצמנו כל היום, כל יום, האמונה שאני מרכז היקום הגיונית לחלוטין. עם זאת ישנם קרוב ל-8 מיליארד אנשים אחרים בעולם שגם הם חווים את עצמם כציר המרכזי של כל חוויה. זה יוצר הרבה מלכים ומלכות בעולם, לא?
ואם נצא קצת החוצה, נבין שכל יצור אחר על הפלנטה הזו גם הוא מחזיק בנקודת מבט דומה, בעלת חשיבות עצמית. אפילו נמלה מאמינה (במודע או לא) שהיא היצור החשוב ביותר על פני הפלנטה. כפי שציין קרל סייגן, אנו באופן מהותי יצורים מיקרוסקופיים שחיים על "שבר אבק זעיר התלוי על קרן שמש". אבל לא הכל עגום. ניל דה-גראס טייסון כתב, "כשאני מביט למעלה אל רחבי היקום, אני יודע שאני קטן, אבל אני גם גדול. אני גדול מכיוון שאני מחובר אל היקום והיקום מחובר אלי".
גם הקבלה וגם המדע מסכימים: כולנו מחוברים.
חג הפסח מביא אלינו זרם של אור עליון חזק כל כך, עד כי יש לו היכולת לשטוף את כל השליליות מאלה שמוכנים להיפרד ממנה. בסיפור שבתורה, נרדפו בני ישראל ששוחררו זה עתה על ידי צבא פרעה הזועם כדי לכבול אותם מחדש. כשהגיעו אל ים סוף הם ידעו שנלכדו. לכן הם ביקשו מהבורא שיעזור להם. עם זאת הקבלה מלמדת שלא התערבות אלוהית היא שחצתה עבורם את הים. אלא האמונה הקולקטיבית שחציית הים עשויה להתרחש היא שניפצה את כל האגו ואפשרה לנסים להתממש. הרצון המשותף להתגבר ולנצח כעם הפך לערוץ עבור האור להאיר את צורך השעה. באותו רגע, לא היה "אני" - רק "אנחנו".
אז בפסח הזה, תקוותי היא שכולנו נתמודד עם המקום והאופן שבו האזיקים שלנו כבלו אותנו... ומשם, נגיד סוף סוף, "שחרר/י את האגו שלי!"
בלי מעטה של אגו שחוסם את הראייה שלנו, יכולים כל אחת ואחד מאיתנו לגלות ולממש את הפוטנציאל הגדול ביותר שלנו. כאשר אנו משנים את הרצון לקבל עבור עצמנו בלבד לרצון להביא אור לאחרים, אנו פותחים את עצמנו אל זרימת האור הגדול הזה. אנחנו לומדים עוד... מתחברים עוד... יוצרים עוד. גדלים עוד.
זכרו: אתם אדירים, עצומים ונצחיים. בו בזמן, אתם שחקנים ייחודיים עם מטרה מיוחדת שרק אתם יכולים לממש בחוויית החיים המשותפת הזו! שכחו מה אחרים חושבים; קני מידה חיצוניים לא תמיד מזמינים מקוריות. כאשר תחשבו ותפעלו מעל לכל מתוך האמת הפשוטה שלכם, הים שלפניכם ייחצה... ותמצאו סוג חדש של חופש.
