בכל מקום אליו פונות עינינו, משתלשלים קישוטים חגיגיים מפתחי דלתות ומצמרות עצים, מחזיתות חנויות ומשלטי חוצות, ומנגינות חג ממלאות את גלי האתר או מתנגנות בבתי הקפה המקומיים ובחנויות המכולת שלנו. כמעט בלתי אפשרי שלא להיסחף אל תוך ההילולה, וכדאי לנו לחגוג! חגיגה, אחרי ככלות הכל, זה הביטוי המשמעותי ביותר לשמחתנו, להכרת התודה שלנו ולאנרגיה המושלמת שיש לקבל בה את פני חג החנוכה.
חג החנוכה הוא פתח קוסמי, שער שנפתח במשך שמונה ימים, שבו מתגלה "האור הגנוז" ונעשה זמין לכולנו. המילים השליליות שדיברנו או הפעולות שעשינו אין להן משמעות כאשר אנו מדליקים את נרות החנוכה, האור הזה זוהר בנפשנו, שורף כל שליליות. אם יש לנו באופן לא מודע מודעות שלילית – שבה אנו מאפשרים שיפוט, ספק ופחד להיכנס אל תוך החוויה שלנו - אנו מצמצמים במידה נכרת את הטוב והברכות שמסוגלים להגיע אלינו. שמונת ימי החנוכה מביאים לנו אור גדול, אבל הם גם משמשים כתזכורת לכך שאין דבר שמושך נסים אל תוך חיינו יותר מאשר מודעות שהתעלתה.
למעשה, יש משל שממחיש בצורה יפה את ההיבט המיוחד הזה של חנוכה.
פעם היה מקובל גדול שביקש מאנשים שהגיעו אליו עם בעיותיהם לרשום את שמם ואת הקשיים שהם מתמודדים איתם על פיסת נייר. לאחר מכן יעשה החכם הזה מדיטציה על הדברים שנכתבו.
יום אחד בא אל המקובל אדם עם שתי פיסות נייר: האחת שלו והשנייה של חברו. בתחילה הוא נתן למקובל את הפתק שלו, ולאחר מכן את הפתק של חברו. כשהמקובל התבונן בפתק של החבר, הוא אמר: "אני רואה שנשמתו של האיש הזה זורחת באור עצום". הוא עשה מדיטציה על שמו של החבר והתפלל עבורו.
כעבור כמה חודשים חזר אותו אדם אל המקובל. שוב, הוא הציג למקובל גם את שמו וגם את שמו של חברו כדי שהמקובל יתפלל ויעשה מדיטציה. אבל הפעם, כשהמקובל הסתכל על שמו של החבר, הוא היה מזועזע. "האדם הזה זקוק לתפילה. יש כל כך הרבה שליליות סביבו".
האיש היה נבוך. "אני מאוד מבולבל. לפני כמה חודשים, נתתי לך בדיוק אותו שם, ואמרת לי שהנשמה שלו זוהרת באור אדיר. עכשיו אתה אומר לי שהוא אדם שלילי. איך זה יכול להיות?"
המקובל הרהר כמה רגעים ואמר: "אני מבין מה התרחש פה. לפני כמה חודשים, כשנכנסת לראשונה עם שמו של האדם הזה, הוא הדליק את הנרות של חג החנוכה. כאשר מדליק אדם את הנרות בחנוכה, לא משנה עד כמה הוא שלילי ולא משנה כמה פעולות שליליות הוא עשה, אור החנוכה זוהר בנשמתו. חברך כנראה לא המשיך את החיבור שלו אל האור כאשר הסתיים חג החנוכה. הוא ויתר על זה, והשליליות הזו חזרה".
חנוכה הוא שם נרדף לניסים, ויש לנו שמונה ימים לגלות אותם, אבל לא רק חג החנוכה מחולל אותם. המשל הזה מזכיר לנו שאנחנו יוצרים שותפים של האור. לא מספיק רק לחגוג את חג החנוכה ולהדליק את הנרות בכל לילה – אנו חייבים לגלם ולממש את האנרגיה של הניסים כדי לחולל אותם.
אבל מה זה נס? ואיך אנו מבינים מהו נס? על פי מילון אוקספורד, נס הוא "אירוע מפתיע ומבורך שאינו ניתן להסבר על ידי חוקי הטבע או המדע ונחשב לאלוהי". במילים אחרות, מדובר באירוע או הישג בלתי סביר או יוצא דופן. הגדרות אלו עשויות להעלות במוחנו חוויות של כמעט מוות, זכייה בלוטו, או פיתול אחר של הגורל, אבל כמה מהניסים שאנו חווים מדי יום הם מעוררי השראה לא פחות כשאנו מתבוננים בהם בדרכים חדשות.
אלברט איינשטיין אמר כי יש רק שתי דרכים לחיות את חיינו; האחת היא כאילו שום דבר אינו נס, והשני הוא כאילו הכל הוא נס.
חלק מן הבעיה שלנו היא שאנו רוצים להבין הכל בחיים; אנחנו רוצים את כל התשובות, ולעתים קרובות מאוד, אנחנו מפקפקים באפשרות שיתרחש נס מכיוון שזה מחוץ לתחום ההיגיון שלנו. אבל זה בדיוק הדבר שאנחנו זקוקים לו כדי ליצור ניסים! אנו חייבים להאמין ב"בלתי אפשרי" כדי שהראיה שלנו את העולם תשתנה. כאשר אנו מדמיינים אינסוף אפשרויות, אנו נכנסים אל נקודת הראות שבה אפשר לראות ניסים. כאשר נלך אל מעל ומעבר למה שאנו חושבים להגיוני, תוך כדי הערכת הנסים של חיי היומיום, אז יגיעו הניסים אל תוך חיינו.
מטרת יצירת הניסים בחיי כולנו אינה קיימת אך ורק עבור הנס; היא נעשית למעננו כדי שנוכל לעורר את הוודאות שלנו ולהפוך להיות ערוץ לנסים. ככל שנוכל לגלות יותר ניסים, לא רק עבור עצמנו אלא עבור העולם בכללותו, יהיו חיינו מלאים ומוגשמים יותר. ככל שנהיה אנו מוארים יותר, כך נוכל לחלוק יותר אור עם כולם בחיינו, וליצור אפקט דומינו של חיוביות. אם לצטט שוב את אלברט איינשטיין, "רק חיים שחיים עבור אחרים שווה לחיות".
אם נוכל להתחייב לחיזוק ולשינוי המודעות שלנו בכל יום, כך נוכל לחיות חיים מלאים ושלמים באמת. המתנה של חנוכה היא שזה החג היחיד שבו אין עלינו לעשות כל עבודה כלל. אנחנו רק חייבים להדליק את הנרות כדי למשוך אלינו את כל הברכות והניסים שאנו מייחלים להם בהמשך השנה. אבל אם נוכל לכוונן את מודעות הנסים עם אור החנוכה ועם הרצון לתת, נאיר את הדרך גם לעצמנו וגם איש לרעהו ואישה לרעותה.
