לאהוב אחרים כפי שאנו אוהבים את עצמנו

בפרשת "קדושים" יש פסוק בן שלוש מלים שאותו כולנו מכירים היטב – "ואהבת לרעך כמוך". רבי עקיבא, מורהו של רבי שמעון בר יוחאי, אמר שהגעה למצב הזה, מצב שבו אנו אוהבים את האחר כפי שאנו אוהבים את עצמנו, היא מטרת כל הלימודים הרוחניים ומטרת כל העבודה הרוחנית שלנו.

רב אשלג כותב בספרו "חכמת האמת" משהו על כך, שאותו חילקתי ולימדתי פעמים רבות; אבל הגעתי להבנה חדשה לגמרי של "ואהבת לרעך כמוך" ושל המשמעות המעשית של הפסוק הזה. והאמת היא שרובנו חושבים שאנו יודעים מה פירושו, אבל אני בספק אם מישהו מאתנו אפילו קרוב לחיות אותו. הבעיה היא, כפי שהמקובלים מלמדים, שכל מה שאנו עושים חוץ מזה אינו היבט של עבודה רוחנית אמיתית. אנו חייבים להבין, מסביר רב אשלג, שכל המעשים, הכלים, המצוות והלימודים האחרים קיימים רק לשם מטרה אחת: להביא כל אחת ואחד מאתנו, באופן אישי, ואת העולם בכללותו, למצב של "ואהבת לרעך כמוך", מצב של אהבת האחר כפי שאנו אוהבים את עצמנו. הלימודים שיש בתורה הם פירושים, הסברים והבנות של הלימוד האחד והיחיד הזה, והם או שמביאים אותנו למצב של שלושת המלים הללו, או שלא. 

אבל, לפני שנוכל אפילו להבין מדוע זה נכון, אנו חייבים להבין מה משמעותן של שלושת המלים הללו, כי אני חושב שרובנו מפרשים אותן לא נכון. אנו חושבים שהגעה למצב המושלם של דאגה ואהבה לאחרים כפי שאנו דואגים לעצמנו ואוהבים את עצמנו פירושו לטפל בכל מה שאנו צריכים, ואז לטפל גם בצרכים של אחרים. אבל לא כך אומר הפסוק הזה. הפסוק אינו אומר "ואהבת גם לרעך". הוא אומר "ואהבת לרעך כמוך". כלומר לתת ולדאוג לאחר בכל היבט ודרך שבה אנו דואגים לעצמנו. משמעות הדבר היא תמיד להתבונן בנמצאים סביבנו ולמלא את צרכיהם ואת רצונותיהם לפני שאנו ממלאים את שלנו. למשל, אם אנו מתכוונים לאכול דייסת דגנים בבוקר, לפני שהכף נכנסת לפינו, אנו חייבים קודם כל להביט סביבנו כדי לבדוק אם יש מישהו אחר בעולם שאין לו דייסת דגנים, ואז לרוץ ולוודא שלכל אחד מהם יש דייסה כזו. רק אז אנו יכולים לחזור הביתה ולאכול את הדייסה שלנו. 

חשוב להבין עד כמה, אני חושב, אנו מרמים את עצמנו בנוגע ללימוד הזה, כאשר אנו רואים עד כמה הספרים שקראנו, ההרצאות ששמענו, מעשי הנתינה והתקשורות שעשינו נעשים חסרי כל ערך אם אינם מקרבים אותנו אל "ואהבת לרעך כמוך". ואנו משטים בעצמנו באומרנו: "אני רק חייב /ת להיות אדם יותר נותן", מפני שכאשר אנו אומרים כך, אנו משתמשים רק בשתי מלים – ואהבת לרעך. אבל בפסוק יש שלוש מלים: "ואהבת לרעך כמוך". לאהוב את האחר ולדאוג לאחר כפי שאנו אוהבים את עצמנו ודואגים לעצמנו. 

יש רעיון שבו משתמש רב אשלג כדי להמחיש זאת. הוא מדבר על אדם שיש לו משרת ועליו לדאוג לו. נאמר שם, למשל, שאם יש בבית שתי כריות, האדון חייב לוודא, לפני שהוא שם את ראשו על הכרית שלו, שלמשרת שלו יש כרית. נאמר שהאדון חייב לוודא ,לפני שהוא אוכל את האוכל שלו, שלמשרת יש אוכל. אבל חשוב מזה, נאמר שאם יש רק כרית אחת, או יש רק סטייק אחד, האדון חייב לוודא שהמשרת יקבל אותם לפניו.  

רב אשלג ממשיך להסביר שלחיות את הלימוד הזה אין פירושו לתת או להיות אדם רוחני. הוא רוצה שנבין שכאשר נאמר "ואהבת לרעך כמוך", פירוש הדבר הוא קודם כל, תמיד לוודא שצרכי האחר מתמלאים לפני הצרכים שלנו, ושנית, אם יש רק דרך אחת למלא או את צרכינו או את צרכי האחר, אנו חייבים לדאוג קודם כל לצרכים שלו, אפילו אם פירוש הדבר הוא להשאיר אותנו חסרי כל. 

זה, אני חושב, מצוי הרבה מעל ומעבר למקום שבו רובנו נמצאים. מכיוון שכל מה שאנו עושים, בין אם יש בו היבט רוחני , היבט של נתינה, או בין אם מדובר על כל התקשורות שלנו, כל אלה נעשים אך ורק למטרה אחת: להגיע למצב הזה. לכן, עלינו לשאול את עצמנו כמה פעמים בשנה האחרונה, או אפילו בכל ימי חיינו, עשינו מעשים שבהם מלאנו את צרכיו של האחר לפני שמלאנו את צרכינו שלנו. 

אין אנו אנשים נותנים רק מכיוון שאנו חיים את שתי המלים הראשונות ודואגים גם לאחרים, אלא אנו חייבים לדאוג לאחרים בדיוק כפי שאנו דואגים לעצמנו. כן, כשאנו חיים את שתי המלים הראשונות האלה, אנו אנשים טובים, אנשים רוחניים שאנשים אחרים אוהבים, מכיוון שאנו נותנים כאשר אנו רוצים, כאשר אנו יכולים, או כאשר נוח לנו. אבל אז אין אנו חיים את "ואהבת לרעך כמוך". דחיפת עצמנו לתת קודם כל למישהו נזקק לפני שניתן זאת לעצמנו חייבת להפוך לחלק קבוע וחיוני של חיינו. וכאשר באמת נבין זאת, יהיה זה אחד הלימודים שיוכל באמת לשנות לא רק את השקפת עולמנו, אלא גם את האופן שבו אנו חיים יום יום.