בפרשת "לֵךְ לְךָ" נאמר שאברהם הולך מהמקום שבו נולד, אבל הבורא לא אומר לו לאן הוא הולך. אנו יודעים, במבט לאחור, שהבורא שלח אותו למה שהייתה ידועה אז כארץ כנען, והיום ידועה כישראל. זה היה המקום שאליו היה חייב אברהם ללכת כדי להגיע אל הרמה הבאה שלו. והמקובלים מספרים לנו את הסיפור שמעבר לסיפור; אברהם הולך לממד של עבודה רוחנית שהיא מעבר לטבע.
כשהוא יוצא למסעו, אומר לו הבורא, "לֶךְלְךָמֵאַרְצְךָוּמִמּוֹלַדְתְּךָוּמִבֵּיתאָבִיךָאֶלהָאָרֶץאֲשֶׁראַרְאֶךָ". הבורא, כפי שאמרנו, לא אומר לאברהם לאן ללכת, אלא אומר לו רק להתחיל ללכת. המקובלים מלמדים שכשאברהם הולך, הוא מגיע אל ארצות שונות; אחת מהן היא מקום שנקרא "ארם נהריים", ונאמר שהוא רואה שתושבי המקום אוכלים ושותים ואינם מאורגנים ומסודרים. הוא אינו יודע אם זה המקום שבו יצטרך להישאר, ומתפלל לבורא שזה לא יהיה המקום הזה.
אברהם ממשיך ללכת ומגיע אל ארץ כנען, שבה אומר המדרש שהוא ראה אנשים שותלים בזמן שצריך לשתול, נוטעים בזמן שצריך לנטוע, וקוצרים את היבול בזמן הקציר; עבודתם בשדות הייתה מאורגנת ומסודרת. הוא התפלל לבורא וביקש ממנו שזה יהיה המקום שבו יישאר ויתיישב, כפי שאנו יודעים שעשה.
אם כן, מה היה הדבר שראה אברהם וגרם לו להתפלל לא להיות עם קבוצה אחת של אנשים, אלא עם אחרת? בתשובה לשאלה הזו יש לימוד חשוב מאוד על שתי התפילות האלה של אברהם.
בקבוצה הראשונה, שבה היו האנשים שחיו בתקופה של ארם נהריים, הייתה לאנשים התעוררות רוחנית ורמה מסוימת של הבנה, אבל הם לא היו מאורגנים. הם לא היו רציניים או קפדניים בנוגע לעבודה הרוחנית שלהם. אבל כאשר הגיע אברהם לארץ כנען, וראה שהכנענים עשו הכל בדרך מאורגנת ומסודרת, הוא ידע שזה גם אומר שהעבודה הרוחנית שלהם הייתה מאורגנת, מדויקת ורצינית. זה מראה לנו שבאשר לעבודה רוחנית וחיבור, ישנם שני סוגים של אנשים. כולנו מבינים שכדי להתחבר לאור הבורא ולמשוך אלינו את הברכות שאנו רוצים בחיינו, אנו חייבים להשתנות ולעשות עבודה רוחנית. אבל עד כמה אנו רציניים ומדויקים אנו בקשר לכך?
המקובלים מלמדים שבפני כל אדם עומדות 32,000 דרכים אפשריות, שאף אחד מהן לא מובילה לחיבור לאור הבורא. בתוך 32,000 הדרכים האלה, יש דרך אחת הנקראת "אורח חיים". רבים מאתנו, כאשר אנו מתבוננים בעבודה הרוחנית שלנו, חייבים לראות שהשאלה אינה אם אנו משתנים, עושים את העבודה הרוחנית, או מתחברים, אלא, עד כמה אנו מדויקים ורציניים? אני חושב שחלקנו מבינים שהדרך הרוחנית היא באופן כללי מעורפלת יחסית; אנו משווים את עצמנו למקום בו היינו לפני שנים, או לאנשים אחרים שאנו מכירים, אנו יכולים לראות שאנו באופן כללי בדרך הנכונה בנוגע לשינוי וחיבור, אבל זה מעורפל.
אבל האמת היא שזה אינו כך. ישנן 32,000 דרכים דומות בפני כל אחת ואחד מאתנו. הן דומות זו לזו מאוד, ונראות כמו הדרך הנכונה, שהמקובלים קוראים לה "אורח חיים", אבל הן לא. המספר 32,000 אינו מקרי. אם תקחו את המספר 32,000, תחלקו אותו בשנות חייו של האדם, ואז תחלקו אותו לימים, התוצאה היא בערך 2 ליום; 32,000 מתחלקים בערך ל-80 שנים.
לכן, הלימוד כאן הוא שבכל יום ויום של חיינו ניתנת לנו פעמיים ביום הזדמנות, או פתח, לסטות קצת הצידה מהדרך המקורית. אם כן, אם כל יום, כאשר האתגרים והמבחנים מגיעים, אנו נזהרים לא לסטות, ועוברים 32,000 מבחנים בחיינו, בעולם הזה או בעולם הבא, אז אנו מחוברים ל"אורח חיים". אבל אם לא נתייחס אל העבודה הרוחנית שלנו בצורה מדויקת זו, אז אנו עלולים לסטות ולמצוא את עצמנו בדרך שרק מתקרבת לדרך האמיתית. אבל היא אינה הדרך האמיתית... היא רק נראית כמוה. וזה, אמר רב אשלג לעתים קרובות, היה הכאב הגדול ביותר בחייו: לראות כל כך הרבה אנשים שמתחילים את הדרך הרוחנית שלהם סוטים ממנה. הוא אמר שמתוך אלף אנשים שמתחילים את המסע הרוחני שלהם, רק אדם אחד מאלף - אפילו לא אחוז אחד - משלים את המסע. מדוע?
ישנם אנשים שמתחילים את דרך השינוי והחיבור אשר בנקודה מסוימת, מסיבה כלשהי, עוזבים אותה לחלוטין. אבל גרוע מזה הוא שכאשר אנו חושבים שאנו בדרך הנכונה, אבל אנו לא מדויקים ביחס אליה. מכיוון שלהיות רוחני ולהיות מחובר הם מושגים מעורפלים, ואנו מתייחסים גם אל מבחני חיינו וגם אל הרצינות שבה אנו עושים את עבודתנו הרוחנית בדרך מעורפלת זו. לכן, אנו די מהר מוצאים את עצמנו באחת מתוך 32,000 הדרכים האלה. בכל יום יש לנו בערך שתי בחירות, שתי הזדמנויות, לסטות קצת מהדרך המקורית. במוח שלנו, אם לא נהיה זהירים, אם לא נתייחס לעבודה הרוחנית שלנו ברצינות מספקת, אז נהיה בדרך שרק קרובה לדרך הנכונה, אבל לא ממש בדרך הנכונה.
דמו לעצמכם, למשל, שאתם הולכים על חבל דק. אתם יודעים שאתם לא יכולים לסטות קצת ימינה או שמאלה מפני שתפלו; אבל אם אתם הולכים על האדמה בדרך סלולה וגדולה, אתם יכולים לסטות קצת ימינה או שמאלה ועדיין תישארו באותה דרך. העבודה הרוחנית דומה יותר להליכה על חבל דק.
ישנן 32,000 אפשרויות אחרות שתאפשרנה לנו לומר לעצמנו שאנו באופן כללי באותה דרך, אבל עבודה רוחנית היא מדויקת. לכן, כאשר אברהם הגיע לארם נהריים וראה שהאנשים התעוררו לחיבור, אבל לא היו רציניים או מדויקים ביחס לזה, ולא היו מדויקים בעבודה שלהם ובשינוי שלהם, הוא התפלל לבורא וביקש ממנו שלא יהיה חייב לחיות בין האנשים האלה, מכיוון שבסופו של דבר יושפע מהם. אבל כאשר הגיע אל ארץ כנען וראה שהכנענים עושים הכל ברצינות, מתוך מטרה, בכוונה ובדייקנות, הוא התפלל לחיות ביניהם, מכיוון שזו היא דרך החיים, "אורח החיים".
אנו חייבים לעשות את העבודה הרוחנית שלנו ברצינות, בדייקנות, ומתוך ההבנה שאנו לא יכולים להיות באופן כללי בדרך הזו; אנו חייבים להיות בדרך המדויקת. אנו חייבים לוודא בעקביות שאנו לא נופלים בשני המבחנים האלה שבאים אלינו כל יום, מכיוון שאז אנו עלולים לסטות ולהיות רק ליד הדרך, רק קרובים לדרך, אבל לא בדרך שמובילה לחיבור עם אור הבורא. הכאב הגדול ביותר בחייו של הרב אשלג היה לראות שמתוך אלף אנשים שמתחילים את המסע הרוחני שלהם רק אחד משלים אותו. לא קל לשמור על הרצינות הזו ועל הדיוק הזה בשינוי שלנו ובעבודתנו הרוחנית, אבל זה מה שנחוץ כדי שנוכל להשלים את המסע שלנו וללכת בעקביות ב"אורח החיים". זו ההתעוררות הרוחנית רבת העוצמה שאנו מקבלים מאברהם אבינו בשבת "לֵךְ לְךּ".
