בדיוק כאשר אנו חושבים שעשינו כל כך הרבה, עזרנו כל כך הרבה, גדלנו כל כך הרבה... יש עוד כל כך הרבה קילומטרים ללכת לפני שהולכים לישון.
”גדילה רוחנית היא בלתי נמנעת.“
בתחילת פרשת "וַיֵּשֵׁב"אנו רואים שיעקב ביקש לנוח. הוא הרגיש שהשלים את עבודתו הרוחנית. אחרי ככלות הכל, הוא התחתן; היו לו ילדים שמהם יגיעו כל שבטי העתיד. הוא עבר כל כך הרבה מבחנים קשים, וחשוב מכל, בעשותו כל זאת הוא הביא לידי הקביעות וההמשכיות של העולם. מה עוד נותר לאדם לעשות? ואז, בנו יוסף נלקח ממנו. כאן הופרה שאננותו של יעקב.
כפי שאומר לנו רוברט פרוסט בבית האחרון של הפואמה שלו"עצירה בין העצים בערב מושלג": "היער נפלא, אפל ועמוק, אך אני מחובותי לא אחמוק, ולפני השינה היעד רחוק".
”האופן בו אנו בוחרים לגדול תלוי אך ורק בנו.“
כל עוד יש נשימה באפנו, יש עבודה לעשות. ברגעים בהם אנו מרגישים שכבר לא נשאר לנו מה לעשות, היקום נאלץ לשלוח לנו אתגרים חדשים כדי שנוכל להמשיך לגדול .
אנו יכולים לגדול באופן יזום, או תגובתי. על ידי הבחירה לדחוף את עצמנו קדימה, אנו מגדילים את היכולת הרוחנית שלנו באופן יזום. מצד שני, אם אנו בוחרים לנוח, מתוך אמונה ש"עשינו מספיק", אנו עלולים למצוא את עצמנו במקום שבו אנו נאלצים ללמוד כמה שיעורים חדשים, ולהתמודד עם אתגרים חדשים.
החוק האוניברסלי הידוע הזה יפה כפי שהוא וקשה, ובוודאי מבקש מאתנו לחזור עליו שוב ושוב: צמיחה רוחנית היא בלתי נמנעת. האופן שבו אנו בוחרים לגדול תלוי בנו.
השבוע יש ביקום אנרגיה שיכולה לתת לנו את הכוח לגדול באופן יזום. כשימי החג מתקרבים במהרה, הנטייה שלנו עשויה להיות להירגע, להפסיק לעבוד כל כך קשה, ופשוט ליהנות מהחיים. זה הזמן המתאים להגדיל את יכולתנו באופן יזום. בואו נשתמש בשבוע הזה כדי להתחבר אל המשמעות האמיתית של העונה הזו על ידי הושטת יד אל חברינו. אפילו אם זה נשמע נדוש וחבוט, הישארו עוד שעה במשרד כדי להקל על עבודתו של מישהו אחר. תנו קצת יותר צדקה לנזקקים. הושיטו יד כאשר ידיכם כבר מלאות במשימות שעליכם לבצע. זה יעזור לנו להגדיל את יכולתנו לגלות עוד אור לעצמנו ולעולם כולו בשנה הקרובה.
