מאמר זה פורסם בעבר בשנת 2020.
בראש השנה, שהוא גם ראש חודש תשרי, או מזל מאזניים, יש עבודה ספציפית שעלינו לעשות למען העולם.
יש קטע במדרש שאומר שאור הבורא ייצג דין נעלה, ואז הוסב לרחמים; האנרגיה מתחילה בדין, במה שנקרא קו שמאל, ואז פתאום מתרחש משהו שגורם לאור החסד והרחמים להתחיל להתגלות. אם כן, זה אומר שהיום הזה מתחיל עם אור הבורא שמגיע מערוץ הדין. ודין הוא לא בהכרח שלילי. פירושו "מדויק"; כמות האור, הברכות, הבריאות וכו' שאנו יכולים לקבל היא מדויקת.
אבל אנו לא רוצים זאת. אנו רוצים שהאור הזורח בראש חודש תשרי, ראש השנה, יבוא מהאנרגיה של קו ימין, אנרגיה של רחמים. לכן, עלינו לדעת שאם אנו מושכים אור ביום הזה ומשאירים את הדברים כפי שהם, אז הערוץ ממנו אנו מושכים אור הוא הערוץ של דין, שיפוט, או מידה מדויקת.
כן, תהיה לנו שנה עם אור וברכות, אבל היא תימדד... ואנחנו לא רוצים שנה מדודה של אור. אבל זה המקום שבו אנחנו מתחילים, ואם לא נעשה דבר, אז כמות האור והברכות שנקבל תמיד תהיה מדודה, תמיד תהיה קשורה אליה קצת ממדת הדין. כן, היום הזה מתחיל באור מאיר, אבל הוא אור הזורח ממקום של דין מדוד. אבל כשאנו באים עם מודעות ועושים את התקשורות באמצעות קריאת התורה ותקיעת שופר, נאמר שאור הבורא עובר מערוץ הדין אל ערוץ הרחמים, כך שכל האור שיורד אל העולם הזה, יגיע ממקום השפע, ממקום של חסד ורחמים.
אז מה שחייב להיות ברור לגבי משיכת אור ביום הזה הוא שאין אנו רוצים שהאור הזה יבוא ממקום מדוד, אנו לא רוצים שהאור הזה יבוא ממקום של דין, שיפוט. ביום זה, עלינו להעביר את הצנור מדין לרחמים. שניהם יאירו אור וברכות, אבל אין אנו רוצים ברכות מדודות או מדויקות. אין אנו רוצים ברכות שמגיעות עם דין. ביום זה, אנו חייבים להניע את אור הבורא.
המדרש ממשיך ואומר שאם נעשה את העבודה עם מודעות, רצון וחיבור, אז יעבור משפך האור למקום של חסד ורחמים, ולכן יאיר האור למטה בשפע וברחמים. כך האור היורד למטה עבור השנה הזו משתנה ומגיע ממקום של חסד ורחמים ולא ממקום של דין. העבודה הזו חשובה מאוד; כל אחת ואחד מאיתנו, גם באופן אישי וגם ביחד, חייבים להניע את אור הבורא ביום הזה.
כן, אנו נעשה תקשורות ונמשוך אור. אבל האור הזה יבוא, כברירת מחדל, ממקום של דין, מאותו מקום מדוד שיש בו גם טוב וגם רע. אבל אין זה מה שאנו רוצים. אנו רוצים להניע את אור הבורא כך שהאור הזוהר אלינו למטה, אור הברכות, אור הבריאות, האושר והפרנסה, יבוא ממקום של רחמים. זו העבודה שלנו. ההתמקדות בכל מה שאנחנו עושים, בזמן שאנו מקשיבים לתורה, לתקיעת שופר ולתקשורות, בין אם אנחנו מבינים זאת ובין אם לא, חייבת להיות שכל מה שאנו עושים עם כל מילה של תקשורת, כל מילה של התורה, ותקיעת השופר, מניעה את אור הבורא להאיר לא ממקום של דין, אלא ממקום של שפע רחמים.
ויש לנו היכולת לעשות זאת, אבל חייבת להיות לנו בהירות לגבי העבודה שאנו חייבים לעשות. למעשה, רבי שמעון בר יוחאי מבטיח בזוהר שאם נצליח לשמור על המודעות הזו לאורך כל התקשורות ביום הזה, נוכל להעביר את אור הבורא מצנור הדין אל צנור הרחמים. לכן, ביום הזה, במהלך התקשורות שלנו, במקום לדבר עם חבר, או להתעייף, אנחנו חייבים להתמקד בהעברת אור הבורא מדין לחסד ולרחמים.
לכל אחת ואחד מאיתנו ניתן הכוח, עם המודעות הזו, להעביר את אור הבורא מצנור הדין אל צנור הרחמים. זו העבודה שלנו ביום הזה. ראשית, אנו חייבים לדעת זאת, ושנית, אנו חייבים להבין שיש לנו היכולת לעשות זאת. מכיוון שאם אנחנו כאן ואור הבורא גילה לנו את הסוד הזה, זה אומר שיש לנו היכולת לעשות זאת. אבל כל אחת ואחד מאיתנו, אנו חייבים להיות ממוקדים כלייזר בעבודה הזו, לזכור שיש לנו ההזדמנות ביום הזה לוודא שכל האור שייכנס אל חיינו בשנה הזו מגיע מצנור הרחמים, וככזה, הוא מלא בשפע של רחמים ואינו נמדד בדין.
זו העבודה שלנו במהלך ראש השנה, בראש חודש תשרי. אני מקווה שכולנו ממוקדים בזה; השנה, אנו חייבים להעביר לחלוטין את אור הבורא מדין לרחמים. ואנו יכולים לעשות זאת אם נשמור על מיקוד ומודעות לאורך כל התקשורות שלנו, ונזכיר לעצמנו שעם כל מילה שאנו שומעים, ועם כל תקיעת שופר שאנו מקשיבים לה, שכולנו, יחד, מניעים את אור הבורא מצנור הדין, המשפט, אל צנור החסד והרחמים.
