בפרשת "וַיַּקְהֵל-פְּקוּדֵי" כתוב שהבורא מדבר אל משה ואהרן במצרים ואומר להם שהחודש בו הם נמצאים, שהוא חודש ניסן, או מזל טלה, הוא החודש בו תתרחשנה הגאולה ויציאת מצרים, ושהחודש הזה חייב להיות ראש השנה, החודש הראשון של שנים עשר חודשי השנה.
רש"י, המקובל והפרשן הגדול, אומר שכאשר הבורא אומר זאת למשה, הוא בעצם מדבר אליו בתחילת החודש, ומראה לו כיצד נראה הירח. הירח מאיר במלוא זוהרו רק ב-15 לחודש, ואז הוא מתחיל לדעוך ולהתמעט עד שהוא כמעט בלתי נראה לעין האנושית. ואז, אור הירח החדש מתחיל להאיר, מסמן את תחילת החודש הבא. הבורא אומר למשה שכך נראה הירח בתחילת החודש, וכאשר אפשר לראות את הירח מתחיל להאיר, מתחיל החודש החדש.
אבל הבורא למעשה אומר כאן למשה שני דברים, אומר רש"י: האחד - החלטה טכנית מתי החודש או השנה מתחילים, והשני - כמות אור הירח שאתם חייבים לראות כדי להתחיל חודש חדש ולקדש אותו. בכל התחלה של חודש, אתם חייבים לקדש את החודש, כלומר, כשאתם רואים את הירח מתחיל להאיר, כך אתם יודעים שאתם מקדשים, או מעלים ומתחילים את החודש החדש.
מהי המשמעות הרוחנית של כל זה?
המקובל הספרדי הגדול נחמנידס אומר שבתחילת התהליך של פסח יש הקרבת קורבן, מקריבים טלה, וכל אחד מבני המשפחה היה מביא כבש צעיר. הוא אומר שהסיבה לכך היא שהמזל האסטרולוגי של חודש ניסן הוא טלה, והיום ה-15 באמצע החודש הוא היום שבו המזל האסטרולוגי הוא החזק ביותר. לכן אומר הבורא שביום ה-15, שהוא פסח, הוא הזמן שיש להקריב בו את המזל של החודש כדי לעורר את ההבנה שליציאת מצרים אין שום קשר למזל האסטרולוגי.
"אנו רוצים לשבור את הכבלים של הטבע התגובתי ולשלוט במזלות האסטרולוגיים"
אבל יש לזה רמה עמוקה יותר, אותה מגלה לנו נחמנידס. לכל אחת ואחד מאיתנו יש הטבע והאופי שאיתו אנו נולדים, שהוא הטבע והאופי שמכתיבים לנו המזלות האסטרולוגיים, ואנו לומדים שהעבודה הרוחנית שלנו היא לצאת נגד הטבע שלנו. לכולנו יש תכונות טובות ותכונות שליליות, אבל כשאנו מדברים באופן קבלי על מטרת חיינו, לא מדובר רק על שבירת הטבע השלילי שלנו, אלא גם לצאת נגד הטבע החיובי שלנו. חיינו חייבים להתקיים מחוץ לטבע, אפילו מחוץ לטבע החיובי.
אם היה לנו חזון ברור של חיינו, היינו מבינים ש-99% מכל מה שאנו עושים, טוב ורע, לא נעשה כתוצאה משינוי מאולץ, אלא מעצם טבענו. חשבו על הדברים החיוביים שעשיתם היום, אתמול או בכל חייכם. למען האמת, כמה מתוך זה היה נגד הטבע שלכם? סביר להניח שאחוז קטן מאוד.
לכן, אנו שואלים את השאלה, מדוע הלימוד על קידוש הירח החדש והאמירה שטלה הוא החודש הראשון של השנה הם כה חשובים? מכיוון שזה החודש שבו תוקפו של הטבע התבטל לחלוטין. נחמנידס אומר לנו שהכבשה הוקרבה ביום ה-15 בחודש טלה, כאשר השליטה של המזל הזה הייתה החזקה ביותר, מכיוון שבני ישראל – ואנחנו, היום – חייבים לעורר את האור שבאמצעותו אנו עומדים להרוג את הטבע שלנו בתוקפו החזק ביותר, ביום ה-15 לחודש. הדבר היחיד שאנו בהחלט לא רוצים בו הוא להיות אדם שחי בגבולות הטבע שלו, טוב או רע. אפילו אם הוא טוב, זה לא בסדר להיות אדם המוגבל לטבעו הטוב; חייבת להיות כאן הקרבה, חייב להיות כאן ביטול תוקפו של כוח הטבע.
מהו כל הרעיון של חודש טלה ושל פסח? הרעיון הוא שבני ישראל הגיעו לידי ההבנה שהם עושים שינוי עצום ומקריבים ומשמידים את הכוח שהטבע כפה עליהם, במידה שבה הם יכולים. ומהו כל הרעיון של קידוש החודש? בתחילת חודש, בעולמות העליונים, נקבע טבע החודש שלנו; הדברים הטובים שאנחנו הולכים לעשות והרבה מן הדברים הרעים שאנחנו הולכים לעשות, כולם כבר מוכנים. אם נמשיך את חיינו כפי שהם, ואפילו את העבודה הרוחנית שלנו, נעשה כמה דברים טובים וכמה דברים רעים, אבל לא נעשה שום שינוי. אולי אפילו נעשה הרבה פעולות רוחניות חיוביות, אבל לא נשבור את הטבע התגובתי שלנו.
חשוב להבין שכאשר אנו מגיעים אל תחילת החודש, כל מה שאנו הולכים לעשות באותו החודש - חיובי או שלילי – נקבע עבורנו. ורובנו, אלא אם נילחם בטבע הזה, אלא אם נתחיל לעורר את המודעות שלנו לכך, נחיה את תשעים ותשעת האחוזים של חיינו בתוך גבולות התסריטים שנקבעו על ידי הטבע, וזו בעיה גדולה, אפילו אם 80% מתוך החודש נעשה פעולות חיוביות. מכיוון שאפילו אם ב- 80% מתוך החודש יש פעולות חיוביות, הרי הן נמצאות בגבולות הטבע שלנו, ולכן הן לא הסיבה לכך שהגענו אל העולם הזה.
לכן, בתחילת כל חודש, ובמיוחד בתחילת חודש ניסן, מזל טלה, שהוא למעשה מתחיל את כל השנה, אנו רוצים לשבור את כבלי הטבע התגובתי שלנו ולבסס שליטה במזלות האסטרולוגיים. אין אנו רוצים לחיות בתוך גבולות הטבע שלנו, או בתוך גבולות החיים שהוכנו עבורנו.
