בפרשת "שְׁמִינִי", כתוב שלאחר בניית המבנה הפיזי של המשכן, משה עושה את העבודה בתוך המשכן בשבעת הימים הראשונים, ואז, ביום השמיני, קורא לאהרן ואומר לו שהוא נבחר להביא את הקורבנות.
"אור הבורא שוכן על הנמוך והשפל ביותר"
ובקטע יפה בזוהר נאמר דבר מדהים. בתקופת עגל הזהב, כאשר משה עלה לקבל את אור התורה, היה אהרן למטה עם בני ישראל. אנחנו יודעים שהם חששו שמשה לא יחזור, ואמרו לאהרן שהם רוצים לעשות את עגל הזהב. אהרון חשב שאם יסרב, הם יהרגו אותו, לכן הוא אמר להם ללכת לאסוף זהב, בתקווה להרוויח זמן כדי לעצור אותם. הוא חשב שייקח להם הרבה זמן עד שיחזרו, ועד אז משה כבר יחזור. אבל כפי שאנו יודעים, זה לא התרחש. כאשר הם הביאו לאהרן את הזהב, הוא אמר להם לתת לו אותו ואז הוא יתחיל בתהליך, מתוך תקווה, שוב, שיוכל לעכב אותם עוד, כדי לתת למשה מספיק זמן לרדת. אבל אנו יודעים שגם זה לא התרחש.
בזוהר, כשנאמר אהרן לוקח את הזהב בידו, מתחיל רבי שמעון בר יוחאי לבכות; בכל פעם שבה רבי שמעון בוכה בזוהר, זה רגע מלא עוצמה. והוא מדבר על אהרן, אומר שאהרון היה נשמה גבוהה, וכאשר ידיו נגעו בזהב, הן החדירו בו אור. עגל הזהב, אם כן, לעולם לא היה יכול להיווצר אלמלא היה זהב בידיו של אהרון. אילו היה אומר להם פשוט להניח את הזהב על הקרקע, למשל, לא היה לו האור הזה ולא יכול היה ליצור את עגל הזהב. אבל בגלל שאהרון לקח את הזהב בידיו, אומר הרב שמעון, בוכה, איפשר להם אהרון לעשות את עגל הזהב... וכאשר עגל הזהב נוצר, אבד אור חיי הנצח. הזוהר אומר לנו שמאותו רגע ואילך, בכל מקום אליו הביט אהרון הוא ראה עגל זהב; הוא מעולם לא שכח זאת, ותמיד ניסה לטהר ולהעלות את עצמו מן האירוע הזה.
ואז מגיע היום השמיני, ומשה הולך אל אהרון אחיו ואומר לו שעכשיו תפקידו הוא להמשיך בתהליך הבאת כל האנושות והעולם לקראת חיבור ישיר עם אור הבורא. אולם אהרון מביט במשכן ובמזבח ורואה רק את עגל הזהב. הוא אומר, "אני לא יכול לעשות את זה, כשאני יודע מה עשיתי." עם זאת, משה אומר לאהרן לא רק שהוא יכול לעשות את זה, אלא העובדה שהוא נפל, העובדה שהוא לקח את הזהב הזה בידו, ובדרך כלשהי הקל על יצירת עגל הזהב, היא למעשה הסיבה לכך שהוא מתאים לתפקיד , מכיוון שאהרן נשבר, ואור הבורא שוכן על הנמוכים והשפלים ביותר. גם האר"י מגלה לנו שבזכות זה נבחר אהרון. אם הוא לא היה נשבר, הוא לא היה יכול לעשות את העבודה הזו. זה סיפור יפה, אבל יש בו רמה עמוקה יותר.
"הזמנים בהם אנו נופלים הם חלק מתהליך ההתעלות שלנו"
יש מושג, רעיון, שאומר שאור הבורא מגן על הנעלים ומונע מהם לעשות טעויות וליפול. אבל אם זה המצב, מדוע איפשר הבורא לאהרן לקחת את הזהב וליפול? המקובלים אומרים לנו שאהרון היה חייב לקחת את הזהב, מכיוון שהוא היה חייב להישבר. הדרך היחידה שאיפשרה לאהרון להישבר הייתה עשיית הטעות הזו. לכן הטעות הזו לא הייתה באמת נפילה; היא הייתה מה שהכין אותו להיות הכהן הגדול. היא הייתה מה שהכין אותו להביא את האור הגדול של השמחה אל העולם הזה. משה אומר לו, "כל זה היה תהליך מושלם עבורך, אהרון. הנפילה הזו הוא שהכינה אותך לתפקיד הזה. "
לכן, כאשר אנו שואלים מדוע לא הגן הבורא על אהרון מנפילה, זה מכיוון שהנפילה הזו, לקיחת הזהב בידו והעובדה שהקל בדרך כלשהי על עשיית עגל הזהב, כל זה היה מה שאהרון היה זקוק לו כדי להישבר, ובזכות זה הוא נעשה צנור לאור הגדול במשכן, לאור השמחה הגדול שמתגלה בשבת "שְׁמִינִי".
אנו לומדים מזה לימוד מדהים: הטעויות שלנו, הזמנים בהם אנו נופלים, הם חלק מתהליך ההתעלות שלנו. אחת הטעויות הגדולות ביותר שאנו עושים היא לחשוב שעשינו טעויות. אם יש לנו ודאות באור הבורא, אז אור הבורא מעורב בכל היבט ורגע בחיינו, כולל הטעויות שאנו עושים. כמה פעמים אנחנו חושבים, בדיעבד, "אם לא הייתי עושה את הטעות הזו, אולי זה או זה לא היה מתרחש?" אבל כשאנו עושים זאת, אנו מאבדים את הוודאות שלנו. לכן, מה שאנחנו לומדים כאן מאהרון הוא לא לחשוב שאנחנו חכמים עד כדי כך שעשינו טעויות בעצמנו; עשינו את הטעויות האלה בעזרת אור הבורא. והטעויות האלה מושלמות עבורנו ועבור התהליך שלנו.
