עם כניסת חודש דגים, או אדר ב', שפע של שמחה מתעורר בעולם הזה, ונותן לכל אחת ואחד מאיתנו את ההזדמנות למשוך שמחה עצומה אל חיינו.
אנו מבינים ששמחה ואושר מהווים את הרגעים והזמנים הגדולים בחיינו, אבל האמת היא שלעתים קרובות שמחה היא, למעשה, בחירה. לפעמים אנחנו מרשים לעצמנו להיות עצובים או כועסים, בעוד שלמען האמת בחירה או תהליך חשיבה יכולים לשנות זאת. ולמרות שלפעמים אנחנו אוהבים להגיד או לחשוב שאנחנו בדיכאון או שמשהו אינו בשליטתנו, הרי שלמען האמת רוב הזמן אנו יכולים לבחור להיות מאושרים. רוב הזמן, אנו יכולים להשאיר את העצב מאחור. ולעורר את עצמנו למודעות הזו, שבחירה בשמחה חשובה מאוד לחיבור הרוחני שלנו, ליכולתנו למשוך אור וברכות לחיינו, וליכולת שלנו לקבל הדרכה ובהירות.
לכן, אנו חייבים לדחוף את עצמנו להיות מאושרים. אמנם נכון שבחודש הזה יש התעוררות שפע של שמחה, אבל מה שאנחנו רוצים לקבל זו לא רק השמחה שניתנת או השמחה הזמינה; אלא אנו רוצים ללמוד ולהיות בעלי הכוח לדחוף את עצמנו לעבר השמחה כל הזמן. יש לנו היכולת, רוב הפעמים, לבחור בשמחה ולבחור באושר. אנו מרשים לעצמנו לעתים קרובות להתפלש, להישאר בכעס, בדיכאון, בעוד אנו חייבים לבחור לדחוף את עצמנו להיות מאושרים. לכן, כאשר אנו נכנסים עכשיו לחודש אדר ב', כאשר שפע של שמחה מאיר אלינו למטה, אל העולם הזה, ואנו יכולים לקבל אותו, אנו גם רוצים לקבל העלאת מודעות לגבי חשיבות הדחיפה לבחור בשמחה לעתים קרובות ככל האפשר.
כאשר משהו מתרחש, באותו רגע, אנחנו נעשים עצובים או כועסים ומדוכאים. בדרך כלל, אנו נצמדים אל מצב הכעס והדיכאון הזה, אנו נאחזים בעצב הזה, אבל אנו חייבים להזכיר לעצמנו שזה לא עובד. כי אם אנו רוצים להיות מסוגלים לקבל אור גדול וברכות גדולות, אנו חייבים לדחוף למצב של אושר, למצב של שמחה, כדי שנוכל למשוך אור, ברכות, ושמחה אפילו גדולים יותר מן העולמות העליונים.
בזוהר, בפרשת "וַיֵּרָא", סעיף ת', מביא הזוהר פסוק מתהילים, פרק ק"ד פסוק כ"ט, בו אומר דוד המלך: "תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ, יִבָּהֵלוּן:". כאשר פני הבורא, אור הבורא, מוסתרים, זה גורם לפחד. כאשר אור הבורא מוסתר, זה מעורר פחד. כאשר אור הבורא נמצא עמכם, כאשר הוא נמצא בנוכחותכם, שום דבר שלילי לא יכול להתרחש. ולכן, כאשר אור הבורא מתגלה, שום שליליות, בשום צורה שהיא, לא יכולה להתרחש בחייו של האדם. אבל כאשר האדם, באמצעות המודעות שלו, מאפשר לאור הבורא להסתלק ממנו, הוא מאפשר לשליליות להיכנס אל חייו.
מכיוון שאנו למדים מהזוהר, שמה שמתרחש כאשר אדם נמצא במצב של כעס או דיכאון, כשאינו דוחף את עצמו לקראת השמחה, אז אור הבורא אינו שוכן בתוכו. וכאשר אור הבורא אינו שוכן עמו, זה פותח את האדם אל כל סוגי השליליות; ולכן, אנו חייבים לדבר קצת על השהיה בתוך העצב. אבי, הרב ברג, השתמש לעתים קרובות במונח "הם חבקו את הכאוס שלהם". כולם חווים כאוס, אבל יש לנו הבחירה לחבק את הכאוס הזה או לשחרר את הכאוס הזה. כולם חווים עצב, חווים כעס, אבל תמיד יש בחירה בנקודה מסוימת או להמשיך להחזיק בזה, או לשחרר את זה. והזוהר כאן מספר לנו על הסכנה שיש אם לא מרפים מן העצב הזה או לא דוחפים את עצמנו למצב של שמחה ולא נלחמים עליו.
בדרך כלל, אנו חושבים שזה מצב פסיבי; היום התרחש משהו ואני שמח/ה... מחר יתרחש משהו ואהיה עצוב/ה. אבל אנו לא יכולים להרשות לעצמנו להיות במצב התגובתיות הזה כלפי רגש הדיכאון או הכעס. כן, משהו עלול להתרחש. אבל כשיש לכם בחירה, השאלה היא האם אני דוחף/ת את עצמי להיות מאושר/ת, האם אני נלחם/מת בעצב, האם אני נלחם/ת בכעס? או, כפי שאמר הרב ברג, האם אני רק מחבק/ת את הכאוס הזה, נשאר/ת במצב הזה ומסתדר/ת אתו? למדנו מהזוהר, מדוד המלך, שאם אדם נשאר במצב הזה, הוא מאפשר לאור הבורא לעזוב אותו. לכן, כשאנו נכנסים אל החודש הזה, אל אדר ב', אנו לא רוצים לאפשר למצב העצב והדיכאון הזה להישאר איתנו; אנו רוצים לדחוף את עצמנו אל השמחה, אנו רוצים לבחור באושר.
