מאמר זה פורסם בעבר בשנת 2016.
בפרשת "וַיֵּצֵא" נאמר שליעקב יש חלום, ואז הוא מתעורר. אנו מכירים את החלום; הוא רואה סולם ומלאכים עולים ויורדים. גם בתורה וגם בזוהר נאמר שיעקב מתעורר משנתו ואומר, כאילו הוא כועס על עצמו: "גם הבורא נמצא כאן! איך לא ידעתי זאת? הבורא היה כאן, אור הבורא היה כאן... מדוע הרשיתי לעצמי לישון?"
אם כן, הזוהר אומר לנו שהמקום הזה, גם המקום הפיזי וגם הזמן הפיזי, מסיבה כלשהיא, נועדו לגלות אור גדול. אבל, זה דבר מפתיע, אפילו עבור יעקב, שלא ידע שזה היה הרגע והמקום שבהם התגלויות גדולות עומדות להתרחש. לא נראה הגיוני שהוא יכעס על כך, מכיוון שאנו לעולם לא יודעים מתי הרגע או המקום שבהם אור גדול הולך להתגלות.
לכן זה מפתיע; מדוע יעקב מלקה את עצמו על כך שלא ידע שאלה הם מקום וזמן חזקים כל כך? הזוהר אומר, וחשוב שנבין זאת, שיש כאן סוד, בדברים שיעקב אומר לעצמו ובמה שהוא מלמד אותנו. יעקב מתעורר ואומר: "לא ידעתי. לא התחברתי אל מה שקרוי הפנים של הבורא."
רב אשלג מסביר שכאשר יעקב אומר "לא ידעתי", זה כאילו הוא שואל: "איך כל זה יכול היה להתגלות בפני ולא דחפתי את עצמי לדעת יותר, להתחבר אפילו חזק יותר אל אור הבורא, ולהיות מושלם?" הרב ברג היה תמיד משתמש במילה "ידיעה" המסמלת איחוד. לכן, יעקב בעצם אומר: "זה היה כאן, ואני לא התעוררתי אל חיבור גדול יותר אל אור הבורא." הוא מדבר על מה שהתרחש לאחר ההתגלות; הוא כבר חלם את החלום והתעורר. הוא אמר: "כל זה התרחש, ואני לא דחפתי את עצמי מספיק כדי להתחבר, או לא דחפתי את עצמי אל מתחת לכנפי השכינה כדי להיות מושלם."
אם כן, הזוהר אומר לנו שכאשר יעקב מתעורר ושואל: "איך לא ידעתי?" מה שהוא למעשה אומר זה: "איך הרשיתי לעצמי לא לדחוף את עצמי באופן שלם עד כדי כך כדי שאהיה מושלם, לאחר מה שזה עתה חוויתי? לאחר שהיה לי הניסיון הגדול הזה, איך יכולתי לחזור ולהיות אותו אדם?" זה הסוד. יעקב למעשה אומר לעצמו, וזה למען האמת יותר עבורנו מאשר עבורו: "זה התרחש ממש עכשיו. איך אני יכול להיות עדיין אותו אדם? איך אני יכול לא לדחוף את עצמי לשלמות?" ומה שיעקב אומר לעצמו זה משהו שאנו חייבים לומר לעצמנו כל יום ויום, כל הזמן. הזוהר אומר שמה שיעקב נותן לנו השבת הזו, וסוד המלים שהוא אומר, זה מודעות לאופן שבו היינו יכולים לחוות מה שחווינו, אבל לא דחפנו את עצמנו באופן מושלם בדרך אחרת.
אנו חייבים לזכות, בעזרת יעקב וההבנה של מה שהזוהר אומר לנו, לא ליפול שוב ושוב לאותו דבר. אנו חייבים לשאול את עצמנו, "איך אני יכול/ה, לאחר כל מה שהתרחש, לחזור להיות מה שהייתי, או אפילו להיות קצת יותר טוב/ה?" יעקב אומר לנו שלא יכול להיות שיהיה לנו הניסיון הזה או החוויה הזו ואז לא נדחף את עצמנו לקראת שלמות, בדרך אחרת לגמרי והרבה יותר חזקה.
אני ממליץ מאוד לקרוא את הפרשה בזוהר שוב ושוב, מפני שזו התעוררות שכל אחת ואחד מאתנו זקוקים לה. לא יכול להיות שיהיו לנו ניסיונות וחוויות ואז נחזור לאחור. לא יכול להיות שיהיו לנו הניסיונות והחוויות האלה ולא נדחף את עצמנו בדרך שונה לגמרי להיות מושלמים. זו הבנה חשובה מאוד.
