מאמר זה פורסם בעבר בשנת 2018.
אם הייתה לכם אי פעם הזכות לראות חלק מהרי העולם היפים ביותר, הרי שאתם מודעים לכוח וליופי הגדול שיש בהם. ניצבים מעל, בהוד ובהדר, הם מלכי השמים והארץ. אבל באורח מעניין למדי, הרים, אפילו הגבוהים שבהם, מורכבים מאבנים קטנות. אנו מדברים על כך ביום הכיפורים. אבן מורכבת מאותם היסודות ומאותה המהות של ההר ממנו נחצבה. כאשר אבן בודדת חוזרת אל ההר, האבן נעשית שוב להר. גם אנו כמו האבן הזו. אנו ילדי הבורא, והמרחק ממנו יכול לגרום לנו לשכוח את הקדושה שבנו. אבל למען האמת, אנו ניצוץ של הבורא. אנו המהות שלו ואנו קדושים. התורה מלמדת שהכהן הגדול ענד לוחית שעליה היה חרות: "קדוש לה'". אל לנו לחשוב שרק הכהן הגדול יכול להתהדר בתואר הזה. כל אחת ואחד מאתנו, כולנו "קדושים לה'". המסע הרוחני שלנו, כאבנים קטנות, הוא להיעשות מודעים לקדושה הפנימית שבנו ולעשות את מסע החזרה אל ההר, לקחת בחזרה את הירושה הקדושה שלנו. השבוע, היקום עוזר לנו לראות את האמת הזו.
הגיע הזמן לתבוע בחזרה את הניצוץ הפנימי שבתוכנו ולהעיר את הבורא שרדום בתוכנו זמן רב מדי.
”ניצוץ הקדושה שלנו זוהר השבוע“.
הפרשה שלנו השבוע הזה היא "אמור". הפרשה הזו מעניקה לנו כמות עצומה של אור רוחני, אחד מהגדולים ביותר שבכל השנה. הפרשה מדברת על התכונות והאיכויות של הכוהנים. הכוהנים היו טהורים. הם התנהגו, התלבשו, ואפילו אכלו בדרך הטהורה ביותר שאפשר. אבל אל לנו לשכוח, שאנו בעצם קוראים כאן על עצמנו. בתוכנו, גם אנו טהורים, אפילו אם כלפי חוץ אנו עשויים להתנהג בדרכים שאינן מתיישבות עם האנרגיה הזו. הקדושה נמצאת בתוכנו, וכאשר אנו מתנהגים באופן אוהב ונדיב, אנו יכולים לאפשר לטהרה ולקדושה האלה להתבטא גם כלפי חוץ. פרשת "אמור" מיוחדת גם בכך שהיא מדברת על הימים הקדושים ביותר של השנה, על החגים. היא ידועה בכוח המיוחד הזה. השבוע, האור והקדושה הגדולים של כל החגים מצויים בקרבנו. החגים הם "חלונות בזמן", הם ברכות שאין ערוך להן. הם מעניקים לנו התחדשות, היטהרות, שפע, שמחה, נסים, חירות ואפילו טעם של חיי נצח. אלה הם ימים שבהם אנו יכולים להתענג על הקדושה והאור של הבורא. במהלך ה"ימים הקדושים", אנו מוחזרים שוב אל ה"הר" כדי להתחבר מחדש ולזכור את קדושתנו. ניצוץ הבורא שבנו מתעורר לחיים השבוע הזה. הבורא רוצה שנזכור שאנו ילדיו ושנתחבר עם הכוח הגדול הזה כדי שנוכל לשפר את חייהם של אחרים, את העולם, ואת עצמנו.
יש בחיים זמנים בהם אנו עלולים למצוא את עצמנו שוכחים את החכמה האמתית מכל הזו. מכיוון שיש בתוכנו גם חלק אחר, רצון לקבל לעצמנו בלבד, שיכול להרחיק אותנו מן הידע הזה ומהאנרגיה של הבורא. אנו עלולים לגלות שאחרי שנים של בחירות שאינן עולות בקנה אחד עם אהבה ונתינה, שכחנו מי אנו ומהי המהות האמיתית שלנו. נראה שבלתי אפשרי שבן או בת של מלך ישכחו אי פעם את המורשת שלהם, אבל זה אכן מתרחש. כשאנו נותנים ואוהבים אנו יכולים לזכות בהצצה אל עמקי הקדושה ששוכנת בתוכנו. הכוח שיש בנו, להיטיב את מצבו של העולם ואת חייהם של אחרים ניתן לנו מאבינו, הבורא. זוהי המתנה הגדולה ביותר שניתנה אי פעם. הכוח לאהוב ולהיות אור לאחרים הוא התכונה הקדושה ביותר שלנו. אנו יכולים להתחיל ללכת בדרך זו בכל רגע. קדושה היא זכותנו המולדת ואנו יכולים להפעיל אותה שוב.
”מי ייתן ולעולם לא נשכח עד כמה מיוחדים כל אחת ואחד מאתנו.“
השבוע, במדיטציות שלכם, קחו את עצמכם אל ההר הגבוה ביותר בעולם. עצמו את עיניכם, קחו נשימה עמוקה, וסעו אל המזרח הרחוק. קחו את עצמכם אל הרי ההימליה ואל פסגת האברסט. ראו בעיני רוחכם את כל העולם שטוח לרגליכם ואת היקום נתון בכף ידכם. השמש והירח רוקדים סביבכם. זה הזמן לדרוש מחדש את הגדולה שבפנים ולהצית אותה! זכרו שאתם ניצוץ בורא. יש בכם הכוח לאהוב עד אין סוף. יש בכם הכוח למחות כל דמעה ולגרום לאחרים לחייך. יש בכם הגדולה הגבורה והיכולת לשנות את העולם לטובה. אתם יכולים לבחור באהבה במקום בשנאה. אתם יכולים לבחור "לתת" במקום לקחת. הבורא מאיר וזוהר מתוככם החוצה. אתם נזכרים סוף סוף בטהרת הלב האוהב שלכם, הדואג לרגשות ולצרכים של אחרים, משקמים ומשחזרים אותה. אתם שוב על ההר, ונעשיתם לאחד עם הבורא. אהבה היא המהות היחידה שלכם. היא תמיד הייתה. אתם "קדושים לה'" מכיוון שהבורא קדוש.
מי ייתן ולעולם לא נשכח עד כמה מיוחדים כל אחת ואחד מאתנו. בדרך זו, נוכל לנהוג תמיד באחרים בכבוד האנושי שאנו ראויים לו, ולשים קץ לכאב ולסבל המיותרים שיש בעולם הזה.
ראיית הקדושה ששוכנת באחרים מאפשרת לנו לדעת ולתבוע מחדש את הקדושה שקיימת בתוכנו.
