בני ישראל אומרים לבורא שהם יודעים שכאשר הם היו בהר סיני הם קיבלו אחריות על עצמם, על העולם ועל אלה שנמצאים סביבם, אבל אז הם שואלים את הבורא אם יש להם אחריות לדברים השליליים או לחוסר מעשים חיוביים שהם אינם רואים. הבורא אומר להם: "לא. אל תדאגו. לא תקבלו שום שליליות מהדברים שאינכם רואים."
אבל, הבורא אומר להם שיש להם אחריות לגבי הדברים שהתגלו להם ושהם רואים אותם, כמו מישהו שעושה דבר שלילי והם לא עוצרים אותו, מישהו שלא מממש את הפוטנציאל שלו, או מישהו שלא מגלה את האור שהוא או היא אמורים לגלות בעולם. ולא רק שיש להם האחריות הזו, אם הם אינם נוקטים בפעולה, אז החושך שהאדם הזה מגלה או לא הסיר נעשה החושך שלהם.
בתלמוד נאמר שאם אדם רואה את המשפחה שלו, אלה שנמצאים סביבו, או האנשים שנמצאים במעגל החברים הקרוב שלו עושים משהו שלילי או לא מממשים את הפוטנציאל שלהם, והם לא עושים שום דבר בנוגע לזה, אז כל המעשים השלילים שהוא רואה שהם עושים נעשים חלק מהחשבון שלו; כל חושך שהם מגלים הוא חלק מהחושך שלו, כל חוסר גדילה שלהם הוא חלק מחוסר הגדילה שלו. למשל, כאשר אנו מגיעים לראש השנה, יכול להיות שאנחנו די בסדר ביחס לחיוביות והשליליות שלנו, אנחנו מתנהלים די בסדר; אבל לכולנו יש מצבור של חשבונות אחרים שאנחנו כלל לא חושבים עליהם. מכיוון שבכל פעם שאנו רואים מישהו עושה משהו שאנו יכולים לעזור לו לעשות אחרת, בכל פעם בה אנו רואים מישהו שחי לא בהתאם לפוטנציאל שלו ויש אפשרות שנוכל לעזור לו לגדול לפוטנציאל הזה, ואנו לא עושים דבר, אז החוסר והחושך הזה באים אלינו.
ולא מדובר רק באנשים סביבנו. אם אדם רואה אנשים בעיר שבה הוא גר עושים מעשים שליליים ויש משהו שהוא יכול לעשות לגבי זה והוא אינו עושה, כל המעשים השליליים שהוא רואה נעשים המעשים השליליים שלו. אם אדם רואה שליליות מתרחשת בעולם - כלומר אנשים עושים מעשים שליליים או לא דוחפים את עצמם בדרכים בהן הם יכולים לגדול ולגלות יותר אור בעולם - והוא או היא לא עושים דבר בקשר לזה, האדם מקבל את החושך של העולם על עצמו. לכן, בשבת הזו, נאמר לא לדאוג לגבי הדברים שאנחנו לא רואים, אבל לדעת שהדברים שמתגלים לנו מתגלים מתוך מטרה מסוימת, ולכן, אנו חייבים לעשות משהו בקשר לכך.
זה לא רק מסר יפה, חיובי ורוחני; אלא חשוב גם לדעת את הצד השני של המסר, שהוא שכאשר יש לנו אחריות, היא חלה לא רק לגבי עשית הדברים טוב יותר בפעם הבאה מאשר עשינו אותם הפעם הזו, או מציאת מישהו אחר שנוכל לעזור לו. אם ראינו מישהו ולא עזרנו, אם ראינו מישהו עושה משהו שלילי ויכולנו לעצור אותו אבל לא ניסינו, אז השליליות שהוא עשה, חוסר האור בחייו, יבואו אלינו.
יש סיפור בתלמוד שבו רב אחא אומר שהבורא לא נתן מעולם ברכה לאדם או לקבוצת אנשים ולקח את הברכה הזו בחזרה. כלומר, אם הבורא אומר, "אתן ברכה לאדם", אז לא משנה מה עושה אותו אדם, הוא או היא יקבלו את הברכה. אבל הייתה פעם אחת בהיסטוריה שבה הבורא שלח למטה ברכה לאדם ולקח אותה בחזרה.
בספר יחזקאל אומר הבורא למלאך גבריאל ללכת אל העיר ירושלים ולמצוא את הצדיקים, למצוא את אלה שמחוברים לאור הבורא, ולכתוב מכתב הגנה בדיו רוחני על מצחם, וגם ללכת ולמצוא את אלה שמנותקים מאור הבורא, אלה שרצחו, גנבו, ועשו מעשים שליליים, ולעשות על מצחם סימן של דם. מלאך המוות לא יוכל לגעת באלה שיש להם הגנת המלאך גבריאל, אבל אלה שיש להם סימן של דם על מצחם יהיה בהם פתח שדרכו יוכל מלאך המוות להיכנס אליהם.
אם כן, הבורא אומר למלאך גבריאל לתת הגנה לצדיקים ולתת פתח לחורבן למנותקים מהאור. אבל לפני שגבריאל מוכן ללכת ולעשות את המשימה הזו עבור הבורא, בא כוח המשפט והדין בעולם לפני הבורא ושואל: "רבון העולמים, מדוע שונים הצדיקים מהמנותקים?" הבורא עונה, "מפני שהאנשים האלה טובים, והאנשים האלה רעים. האנשים האלה מחוברים, ואלה מנותקים." ואז אומר כוח המשפט והצדק בעולם לבורא: "נכון שהאנשים האלה חיים את חייהם בשלמות ואלה חיים את חייהם בצורה הנוראה ביותר, אבל הצדיקים היו צריכים לנסות לעזור לשליליים." לכך ענה הבורא: "אני יודע שאין תקווה לאנשים האלה. אפילו אם הצדיקים היו עושים כל מה שבכוחם לנסות להציל אותם ולשנות אותם, הם לא היו משתנים, ולכן, לא מגיע להם שום דין. לצדיקים לא מגיע שום דין בגלל שלא ניסו לעזור לשליליים".
כוח הדין והמשפט בעולם אומר לבורא: "אתה יודע זאת, אבל הם לא ידעו זאת. הצדיקים לא ידעו שאין שום דבר שבה הם יוכלו לעזור. ומפני שלא עשו דבר, אתה לא יכול לתת להם הגנה."
זו הייתה הפעם היחידה בהיסטוריה שבה למרות שהבורא כבר צווה על המלאך גבריאל לתת את כוח ההגנה לצדיקים, הוא הוסר. ולכן נאמר, למרבה הצער, שמלאך המוות בא והביא מוות וחורבן גם לצדיקים וגם לשליליים.
אנו לומדים מזה לימוד מדהים. אלה אנשים צדיקים לחלוטין. אנו מתבוננים בהם, והם מתנהגים בנתינה במשך עשרים וארבע שעות ביממה. הם לא עושים שום דבר אנוכי, לעולם. ועם זאת, הם חיו בזמן שבו הם ראו אנשים עושים מעשים שליליים. ובעוד שלא היה שום דבר שהם יכלו לעשות או לומר שהיה משנה את האנשים השליליים האלה, הם אפילו לא ניסו במצב חסר התקווה הזה, ולכן, מלאך המוות הורשה לבוא אליהם. לכן, אנו לומדים מזה, שוב, את הסכנה בראיית הזדמנות לעזור, לשנות, או לעצור שליליות, ולא לעשות כך; זה לא רק מעשה רוחני או חיובי שיש לעשות. אם אנחנו רואים אותו, אפילו אם אנו יודעים ששום דבר לא יתרחש כתוצאה מהמעשה שנעשה, אנו עדיין חייבים לעשות אותו.
ביחזקאל, במקרה של הצדיקים בירושלים, לא היה שום דבר שהם יכלו לעשות כדי לעזור לאחרים, מפני שכפי שהבורא הבהיר, שום דבר לא יכול היה לשנות אותם. ובכל זאת, מפני שהם אפילו לא ניסו, כוח ההגנה לא ניתן להם.
נאמר לא לדאוג לדברים שאנחנו לא רואים, אבל הדברים שמתגלים לנו אינם צירופי מקרים. לא מפני שיהיה לנו בהכרח הכוח לשנות אותם, אלא מפני שאנו חייבים לנצל את ההזדמנות לנסות לשנות אותם. ואם אנו מנצלים את ההזדמנות לנסות לשנות אותם, אז יש לנו הגנה, אפילו אם אתם לא משנים אותם; אם ניצלנו את ההזדמנות, אנו מקבלים את ההגנה של אור הבורא.
