החיים דומים לעליה במדרגות נעות. אם אנו מפסיקים להתאמץ לטפס ולעלות כלפי מעלה בדרך הרוחנית שלנו, אנו יכולים להרגיש כאילו אנו יורדים אט אט למטה. ברוחניות, אנו יכולים להתעלות בעולם הזה אפילו אם אנו במדרגות הנעות כלפי מטה. יש איזון מופלא הטבוע כל אחת ואחד מאתנו. גופנו רוצה לישון, לאכול, ולהרגיש בנוח. אבל הנשמה שלנו חותרת ומשתוקקת כל יום לאיחוד עם הבורא. שני הכוחות הללו יחד, מאפשרים לנו להתקיים בעולם הזה. זה האיזון הנסתר של החוויה האנושית. זו מערכת קדושה ונפלאה שיצר הבורא כדי שנוכל ללמוד את הלימודים הרוחניים שלנו. אלמלא הרצונות של הגוף, לא היינו מסוגלים לפתח את התכונות הקדושות של האהבה, הדאגה והאכפתיות כלפי אחרים. זה קיומו של הלילה, המאפשר לנו להבין ולהעריך את היום.
הכוח הזה של הגוף, הרוצה לקבל לעצמו בלבד, הוא כוח בלתי פוסק. כמו המדרגות הנעות כלפי מטה, הוא כופה עלינו את האנרגיה שלו. אבל, יש לנו הנשמה שלנו, המתנה שלנו מאת הבורא. הנשמה שלנו היא זכותנו המולדת והחיבור המתמיד שלנו לבורא. היא האור שלנו, היא כוח הדחייה שלנו, הכוח להתעלות מעל ומעבר לכוחות ההשתקעות העצמית, האדישות, האגו – כל הדברים שאליהם מתייחסים המקובלים כ"רצון לקבל לעצמו בלבד." הנשמה שלנו היא האמת הפנימית שלנו, ולנשמה יש רק רצון אחד: לתת. אנו במצבנו האמיתי ביותר כאשר אנו בשווי צורה עם רצון הנשמה שלנו. השבוע, מוענקת לנו המתנה יקרת הערך להתחבר יותר עם הקדושה הפנימית שלנו, והיא מאפשרת לנו להתעלות מעל ומעבר לכל האתגרים והשליליות שעלולים להיות נוכחים בחיינו.
"קֹרַח" היא הפרשה שלנו והמנחה הרוחנית שלנו השבוע הזה. פרשת "קֹרַח" מציגה את עצמה בפנינו בזמן המתאים ביותר בשנה כדי לעזור לנו להתחבר לוודאות, שפע וחיוביות. הפרשה מתחילה במלים "וַיִּקַּח קֹרַח". קֹרַח היה בן לעם ישראל שאֻכַּל בידי התשוקות שלו. הוא חשב רק על מה שהוא רצה ועל הכוח שהוא רצה להשיג. הוא איבד את החיבור שלו לנשמתו ולתכונות הקדושות שלו. אנו קוראים על מסעו של קֹרַח כדי שנוכל לקבל חיסון והגנה מפני נפילה דומה. פרשת "קֹרַח" היא מתנה יקרת ערך מעם הבורא, שבוע לפני שמתחיל ראש חודש סרטן, כדי לוודא שנקבל הגנה מאנרגיה שלילית דומה. קֹרַח, שהיה מונע בידי האנוכיות והתשוקות שלו, יצר מרד והתעמת עם משה. הוא רצה להיות המנהיג והטיל ספק בבחירת משה למנהיג על ידי הבורא. בנקודה זו, התרחק קֹרַח למקום רחוק מאוד מאהבה ומחיבור לקדושה הפנימית שלו. הוא הפריד את עצמו מרצונות הנשמה שלו ונעשה ממוקד רק במודעות הגוף. כתוצאה מכך, לאחר המרד שהתרחש, פערה האדמה את פיה ובלעה את קֹרַח ובני עדתו.
הספור על קֹרַח הוא כלי מיוחד שנועד לתועלתנו. מדוע שפר עלינו כה מזלנו כך שנוכל לקבל את האנרגיה החיונית הזו השבוע? מה שקרה לקֹרַח לא מתרחש היום, אבל זה לימוד רב עוצמה למה שיכול להתרחש כאשר אנו מאבדים את הקשר עם המטרה הפנימית שלנו ועם המהות האלוהית שלנו. אדם אולי לא ייבלע אל תוך האדמה כמו קֹרַח, אבל אנו עשויים בכל זאת להיות שקועים לגמרי בעצמנו ולהתאכל על ידי התשוקות והצרכים האנוכיים שלנו. חוסר האיזון הזה יכול להוביל לדיכאון, לעצבות, ולהרבה מאוד אתגרים בחיינו. כאשר אנו מתנתקים מאור הבורא ומהנשמה שלנו, אנו יורדים במדרגות הנעות כלפי מטה, כלפי השליליות.
קֹרַח מלמד אותנו שאם אנו לא עובדים בדרך הרוחנית ולא "עולים כלפי מעלה", אנו יכולים בקלות ובמהירות ליפול למטה. אבל מעניין לדעת ולהבין ששליליות יכולה לבוא גם מהבורא. מכיוון שבזכות החושך והלילה אנו יכולים להבין מהו היום. האתגרים והמכשולים שבחיינו הם שמעוררים אותנו ומעודדים אותנו להיות חזקים יותר בדרך הרוחנית. אתגרי החיים גורמים לנו להושיט יד אל הכוח והחוזק הפנימיים שלנו, ועוזרים לנו להתחבר מחדש לאור הפנימי שלנו. כולנו שואפים להיות מאושרים בעולם הזה. כולנו רוצים ברכות, שפע, אהבה ושמחה. אבל, הדרך להתחבר לברכות הללו היא פרדוקס. אם נתנהג כמו קֹרַח, נרדוף רק אחרי מה שאנו רוצים, נאבד קשר עם טבע הנתינה האלוהי שבתוכנו, ניצור חוסר איזון ונמשוך אלינו שליליות. אדם שאינו מזין את האור הפנימי שבתוכו נותר לעתים קרובות בחושך. אבל אם נמשיך לעלות במדרגות הנעות של החיים, ונעשה מאמץ לחשוב על אחרים, להראות להם אהבה ודאגה, נתעלה מעל ומעבר לכל הכוחות והאתגרים השליליים, וזה יאפשר לנו בסופו של דבר לדבוק בבורא, לדבוק במקום שבו קיימות כל הברכות.
השבוע, במדיטציות שלכם, חפשו איזון. קחו את עצמכם אל חוף הים. ראו את עצמכם הולכים לאט לאורך החוף. הרגישו את החול החמים מתחת לכפות רגליכם, בעוד מי הים הקרירים שוטפים את רגליכם. האוויר טהור ורענן עם ריח קלוש של מלח המגיע מהים. אתם מרגישים את החול החמים נע בין אצבעותיכם, ומי הגאות הקרירים נעים הלוך ושוב לעבר החוף. החול הוא האדמה והוא הכוח המקבל, בעוד המים הם כוח הנתינה, ואנרגית הרחמים, החסד והאהבה. כאן, על החוף, הם מתאחדים וחיים בהרמוניה. כאן מושג האיזון. גאות הים עולה ויורדת כל יום בהתאם לירח. החוף מלמד אותנו זאת, כן, אנו ישויות מקבלות, ותמיד תהיה בנו המהות הזו. אבל, יש בנו גם קדושה בתוכנו ויש לנו רצון לתת, לאהוב, ולהעניק חיוביות לאחרים. הים מזכיר לנו זאת. הוא מזכיר לנו את הנשמה שלנו ואת חשיבות הטיפוח היום יומי של האנרגיה הזו. אנו זוכרים את כוח האהבה ואת כוח מעשי הנתינה והנדיבות. אנו זוכרים את ערך היות כוח חיובי בעולם הזה כדי שנוכל לחזק את האור שבפנים ולהשיג את האיזון שלנו. אנו זוכרים את כוח הנשמה שלנו שמאפשר לנו להתעלות מעל ומעבר לכל שליליות שבעולם הזה, ובסופו של דבר, יביא לנו כל ברכה שנוכל לרצות אי פעם.
