הזדמנויות שניות

כאשר ילדים לומדים ללכת, הם מועדים ונופלים פעמים אינספור. זה מסע החיים. אנו עושים טעויות, אנו נופלים, אנו לומדים, אנו קמים, ומנסים שוב. אבל, תמיד אמרתי שכאשר אנו בדרך רוחנית, אנו אולי נופלים, אבל נופלים קצת פחות בכל פעם. לחיים יש עליות ומורדות משלהם. אנו אולי מנסים לחיות את החיים כמו יצורים מושלמים, אבל לפעמים אפילו הטובים ביותר שבנו עשויים למעוד. וזה יכול להתרחש בפעמים שבהן היינו הכי פחות מצפים לכך. בשנת 1960, וים אסאג'ס, רץ בקטגוריה של 800 מ', הפך לגאוות ולשמחת ארצו כשהיה הראשון מבני ארצו שזכה להתחרות באולימפיאדה. למרבה הצער, ניתן לו זמן התחלה שגוי בתחרות והוא היה פשוט שקוע בשינה בזמן שהתרחשה התחרות. הוא החמיץ את ההזדמנות שלו, והמדינה שלו נאלצה לחכות עוד שמונה שנים עד שזכתה לשלוח שוב מתמודד לתחרות אולימפית. אבל החיים נתנו לאסאג'אס ולארצו הזדמנות נוספת. לחיים יש תמיד דרך לעשות זאת. הבורא הוא אהבה, ואהבה תמיד נותנת הזדמנות שניה. בכל שבוע נוכחת ביקום אחת מתוך 52 אנרגיות מיוחדות שמקבילות ל-52 פרשיות התורה. התורה היא המנחה ומדריך ההפעלה שלנו לחיים. באמצעות האהבה הגדולה של הבורא ניתנת לנו השבוע הרשות להיות אנושיים, לעשות שגיאות, וכך גם ניתן לנו חסד ההזדמנות השנייה. למרות שאנו עלולים להחמיץ הזדמנות, יש תמיד עוד אפשרויות הפתוחות בפנינו. הבורא מלמד אותנו שזוהי מהות האהבה: הזדמנויות שניות. 

"זוהי מהות האהבה: הזדמנויות שניות."

השבוע אנו קוראים בתורה את הפרשה הדרמטית, "שְׁלַח לְךָ". הבורא שולח 12 מבני ישראל, שהיו מנהיגים צדיקים וראשי השבטים, להיות הראשונים לסקור את הארץ המובטחת. הם היו אמורים להיכנס אליה ראשונים כדי להודיע לבני ישראל מהם המצב והתנאים המצפים להם. אולי היה זה מבחן מאת הבורא. על כל פנים, המנהיגים חזרו עם דו"ח שלילי וכוזב. הם שיקרו לגבי מה שראו, מכיוון שפחדו שאם בני ישראל ידעו כמה טובה ומבורכת הארץ המובטחת, ימהרו להיכנס לתוכה, וצרותיהם יסתיימו. כתוצאה מכך, יהיו ראשי השבטים, במובן מסוים, מחוסרי עבודה ותפקיד; המנהיגות והכוח שלהם יאבדו. האפשרות הזו ממש לא נראתה להם, לכן הם החליטו לשקר ולסלף מה שראו. בנקודה זו, בני ישראל, למרות שחוו על בשרם נסים גדולים שעשה להם הבורא  והרבה מעשי אהבה של הבורא, האמינו לשקרים, ופקפקו בכוחו של הבורא לחלוטין. הם אפילו בקשו לחזור אל העבדות במצרים! 

הפרשה הזו בתורה היא אחת מהפרשות המעטות שעוסקות ישירות בדין. ממבט ראשון, הסיפור הזה נראה שלילי לחלוטין. אבל מתחת לפני השטח חבויים בו אוצרות וברכות נסתרים מהבורא, כתמיד. האנשים אכן נפלו. הם שיקרו כדי לשמור על כוחם. הם הטילו ספק בבורא, הם לא בטחו בתהליך, ואפילו רצו לבטל את כל התוכנית ולחזור הביתה. אמירת שקרים, הטלת ספקות והפרת התחייבויות לאנשים שאנו אוהבים, הם, למרבה הצער, דבר שאינו חדש לנו. כולנו עשינו את הטעויות האלה ואשמים אולי בדברים גרועים מאלה, אבל כולנו עדיין כאן. עוד יום חדש ניצב בפנינו מכיוון שהבורא אוהב אותנו. הוא דוחק בנו להשלים את העבודה שלנו על פני כדור הארץ: ללמוד כיצד לאהוב את זולתנו כשם שאנו אמורים לאהוב את עצמנו. כל שבוע, למרות שהסיפור שבתורה הוא בן אלפי שנים, אנו למעשה קוראים בו על עצמנו. התורה עוסקת תמיד בזמן האמתי, בכאן ובעכשיו. כבני אנוש, אנו אכן משקרים. פקפקנו בבורא כאשר הדברים השתבשו ושברנו את לבם של היקרים לנו. אנו בני אנוש והוצבנו כאן לעשות את הטעויות האלה. אבל הוצבנו כאן גם כדי ללמוד ולגדול תוך כדי התהליך. מסע היציאה מתוך האגו אל לב האהבה אינו מתרחש בן לילה. כמו ילד הלומד ללכת, ניתנים לנו האהבה, האפשרות והמקום ליפול והרשות לנסות שוב. הבורא אכן כעס על בני ישראל ורצה למנוע מהם להיכנס לארץ ישראל. אבל זו לא הייתה ההחלטה הסופית. כפי שאומר משה , הבורא הוא "אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד, נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע". הבורא מלא בחסד ובאהבה, אינו כועס בקלות, סולח לפשעים, לחטאים ולעברות. הבורא אוהב אותנו ויודע שניפול. אבל האור תמיד יהיה שם, ירים אותנו ויוביל אותנו חזרה בדרך הנכונה. לעולם אל לנו לפחד להיכשל. לעולם אל לנו לפחד להיות עזובים ונטושים. לעולם אל לנו לפחד שלא נצליח, כי הבורא הוא אהבה, ואהבה היא הזדמנויות שניות.

"לעולם אל לנו לפחד שניכשל".  

השבוע, במדיטציות שלכם, ראו את עצמכם בנעלים הקטנות של כל ילד בעולם הלומד ללכת. עם כל צעד שאתם עושים בחיים, אתם מתקרבים יותר אל זרועותיו האוהבות של הבורא. לאורך כל הדרך, אתם יודעים שתפלו, ויודעים שזה בסדר. תמיד תוכלו להתרומם שוב, והבורא תמיד יהיה שם כדי להרים אתכם ולעזור לכם להתחיל מחדש. זוהי מהותה של אהבה אמיתית. אהבה אינה כלוב של שלמות או גזר דין של אשמה. אהבה היא חסד ורחמים. אהבה היא הבנה. האהבה בוערת עבורנו בלבו של הבורא, ואת הבעירה הזו אנו מוצאים גם בלבנו אם אנו רק מוכנים לטפח אותה.

כאשר אנו נופלים, אנו לעתים קרובות מבקשים רחמים על עצמנו. אבל כאשר אחרים נופלים, אנו דורשים צדק. אם נוכל השבוע לפתוח קצת יותר את לבנו וללמוד כיצד לתת לאחרים הזדמנויות שניות, נוכל להיות בטוחים שגם אחרים יפתחו את לבם בפנינו ויתנו גם לנו הזדמנות שניה.