מאמר זה פורסם בשנת 2020.
בפרשת "בְּשַׁלַּח" משתמש משה בכוחם של ע"ב שמות הבורא כדי ליצור את הנס הגדול של חצית ים סוף. אבל לפני שמשה יכול לעשות זאת, הוא אומר לבני ישראל משהו שבמובן המילולי נשמע מיותר או דרמטי מדי, אבל למעשה, יש בתוכו סוד שאנו זקוקים לו כדי למשוך את אור הנסים אל חיינו... ובלי הסוד הזה, לא נוכל להתחבר אל השבת החזקה הזו.
”בלי הסוד הזה, אין אנו מסוגלים להתחבר אל השבת הזו“.
משה אומר: "הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם" [שמות, פרק יד', פסוק יג']. כלומר, התיצבו וראו את הנסים הגדולים והנפלאים שהבורא יעשה לכם היום. יש הרבה סודות בפסוק הזה, אבל הסוד שאני רוצה להתמקד בו נמצא במילה האחרונה, "הַיּוֹם". מהו הסוד של המילה הזו, "הַיּוֹם"?
כדי להסביר זאת, מביאים המקובלים לימוד מהרב משה לב מססוב, המדבר על פסוק אחר לגמרי. הוא מדבר על יעקב אבינו. לפני שיעקב עזב את העולם הזה, הוא החליט להמטיר ברכות על שנים עשר השבטים, שנים עשר ערוצי האור. אבל קודם כל, גם הוא אומר משהו שאנו חייבים להבין: "וַיְבָרְכֵם בַּיּוֹם הַהוּא" [בראשית פרק מח' פסוק כ']. שוב מוזכרת כאן המילה "יום". אבל אין אנו יודעים על איזה יום בשבוע מדובר כאן, ומבחינה היסטורית אין שום משמעות ליום השבוע או לשנה שבהם מדובר. אם כן, מדוע אומר לנו הפסוק שהוא ברך אותם "בַּיּוֹם הַהוּא"?
רבי משה לב מסאסוב מסביר שיעקב ברך אותם שתהיה להם וודאות ביום הזה, ושלא יאפשרו לספקות או לפחדים לקחת אותם אל היום הבא. אם כן, יעקב, לפני שהוא פותח את שערי הברכות אל העולם הזה, מלמד לימוד חשוב מאוד: רק כאשר אנו מגיעים אל רמת המודעות של "הַיּוֹם" – וזה אומר שרק כאשר אדם חי את היום הזה ואינו מאפשר לשום ספק או דאגה לגבי מחר, או לשום חרטה לגבי מה שהתרחש אתמול, להיכנס פנימה – רק אז הוא יכול לתת לנו את הברכות. הברכה שיעקב נתן לילדיו הייתה "הַיּוֹם": "אני נותן לכם את הברכה, את הכוח ואת היכולת לבוא ולחיות בתוך היום הזה."
המקובלים מלמדים שמשה לא יכול היה להשתמש בכוח של ע"ב השמות כדי ליצור את נס ים סוף אם לא היה מעלה את בני ישראל אותו זמן אל המודעות של "הַיּוֹם", מודעות שבה אין לנו שום ספק או דאגה לגבי מה שיתרחש מחר או חרטה לגבי מה שהתרחש אתמול. לחיות בסוד של "הַיּוֹם" הוא תנאי מוקדם להתחבר אל אור הבורא ולעורר נסים בחיינו; זה הכלל. אבל עכשיו, בואו נבין את ההיגיון הרוחני שבדבר.
בכל שבת, אנו שרים שיר המבוסס על הפסוק "בָּרוּךְ הַשֵּׁם יוֹם יוֹם", כלומר, "אור הבורא מוחדר אל תוך היום". אם אדם מעורר דאגה היום, זה ינתק אותו מאור הבורא, אבל אם אדם מעורר דאגות או ספקות לגבי היום הבא, החודש הבא, או אפילו השנה הבאה, הוא לוקח את החושך של מחר, או של החודש הבא, ולמעשה מכניס אותו אל תוך היום הזה. בעשותו כך, הוא אינו מאפשר לאור הבורא לזרום, מכיוון שהוא הביא חושך אל תוך היום הזה.
אומר זאת שוב מכיוון שזה חשוב כל כך: הספק של מחר, של השבוע הבא, החודש הבא, או השנה הבאה חוסם את האפשרות שאור הבורא ייכנס אל תוך היום הזה. אם אדם אינו חי את היום הזה, הוא גוזל מן היום הזה את הברכות הפוטנציאליות שלו.
”אם אדם אינו חי את היום הזה, הוא גוזל מן היום הזה את הברכות הפוטנציאליות שלו“.
משה רצה ליצור את הנס הנפלא הזה, היו לו הכלים, היו לו ע"ב שמות הבורא, והוא היה מסוגל לעשות זאת. אבל אם בני ישראל לא היו מתעלים לרמה של "הַיּוֹם", והיו מתחילים לדאוג לגבי מחר, או החודש הבא, הם היו מביאים את החושך אל תוך היום הזה, וזה היה שולל ממשה את אפשרות יצירת נס קריעת ים סוף. ההבנה כאן היא שאפילו אם יש לנו הכלים החזקים ביותר והחיבור הפוטנציאלי החזק ביותר, אם אין אנו מסוגלים לחיות בתוך הממד של "הַיּוֹם", אז אנו גוזלים מן היום הזה את הברכות שלו.
וזו הסיבה לכך שיעקב, לפני שנתן את הברכות, נתן קודם את המודעות של "הַיּוֹם הַזֶּה, הַיּוֹם הָהוּא". למעשה, כאשר אנו מתחילים להבין את הסוד של "הַיּוֹם", אנו מתחילים לראות שהמילה הזו מופיעה לעתים קרובות בפרשת "בְּשַׁלַּח", כמו גם בנס הַמָּן. בני ישראל נמצאים במדבר, אין להם שום מקור של מזון, ועם זאת, כל יום מתרחש נס; בדיוק מספיק מזון יורד מן השמים כל יום. והמקובלים מלמדים שהַמָּן אינו מייצג בהכרח מזון פיזי, אלא רמת מודעות שבה המיקוד היחיד שלנו הוא "הַיּוֹם", שבה אין לנו אפילו התחלה של מחשבה, דאגה או ספק לגבי מחר, מכיוון שרק אדם ברמת מודעות כזו יכול להיות מחובר בשלמות מוחלטת לאור הבורא. לכן, כאשר נאמר שהתורה ניתנה רק לאלה שאוכלים את הַמָּן, זה מתייחס לאדם שהגיע למודעות שבה הוא חי את הסוד של "הַיּוֹם".
כל בוקר, כל האור, הברכות והעזרה שאנו זקוקים להם עבור היום הזה מוכנים לזרום למטה. אבל, חמש דקות או שעה לאחר שאנו מתעוררים, אנו מתחילים לדאוג לגבי מחר וחוסמים את האור שאמור לבוא אלינו. אבל נס חציית ים סוף וכל הנסים והברכות שאנו זקוקים להם, אינם יכולים להתרחש או להתגלות במלואם ובשלמותם עד שנבקש להגיע לרמה שבה נחיה את הסוד של "הַיּוֹם", נעבוד לקראתה ונשתוקק אליה. ובשבת "בְּשַׁלַּח", ניתנת לנו המתנה לבקש את סוד "הַיּוֹם", להבין שכאשר נקבל אותו, נוכל לקבל את האור השלם ואת זרם הברכות המושלם המצפים והזמינים לנו.
